קלרה סבג – "אם יש גן עדן"
קלרה סבג שרה טוב מאוד, ובי היא כן הצליחה לגעת. אבל היא כבר בכזו רמה יפה שראוי לצפות ממנה לעוד משהו. המשהו הזה הגיע רק בסוף, ממש בשורות האחרונות של הביצוע. זה היה בסך הכל ביצוע יפה ואפילו נוגע ללב של זמרת מוכשרת, ששרה מכלב הלב, והחזיקה טוב את השיר, אבל ציפיתי ממנה להמם אותי, והפעם לצערי הרב זה לא קרה. זה לא מוריד מהאיכות שלה כזמרת מבצעת מצוינת עם פוטנציאל גבוה, זה פשוט נשאר בגבולות הסביר, כמו ששוררו נושאי המגבעת.
ציון: 7

נוי  דנן - "יש מקום"
נוי דנן הוא זמר עם איכויות נדירות. הבחירה שלו בשיר היתה נכונה, התאימה לו מאוד. הוא נשמע כמו דוד ד'אור בערב שירי יהורם גאון, ובעיני זה היה אחלה. נוי התחיל את השיר עם עוצמה גדולה ומדויקת, ידע איך למנן את הכוחות שלו ובסך הכל נתן ביצוע נהדר, שהזכיר אפילו את הראל סקעת שר יהורם גאון ב"הנני כאן".

לקראת סוף השיר הוא קצת התבחבש עם שלל הקולות, הסולומות והפלצטים, אבל סיים כמו גדול. אולי היה חסר מעט חום ממש אישי בביצוע הזה, אבל נהניתי ממנו. נדיר למצוא מישהו בגילו עם כזה קול בשל ועמוק, אבל עובדה שיש.
ציון: 8

דוד לביא - "זה מכבר"
המוזיקה הישראלית מלאה בדוגמאות לשירים מצוינים שנולדו מתוך שירי משוררים שהולחנו. ל"זה מכבר", שמשתייך לקבוצה הזו, יש כמה ביצועים קודמים - המקורי של אושיק לוי, דני רובס, מלחין השיר מתי כספי וכמובן אסף אמדורסקי ב"עבודה עברית".

בא דוד לביא ועשה לשיר הזה מהפכה. הפך אותו מקטע מינורי ועוצמתי בשקט שלו, לנאמבר רוקיסטי שמחבר כוח נחוש ומתפרץ, עם עדינות כובשת. זה בקלות אחד הביצועים הטובים של העונה הזו עד כה, ואחד מהכי טובים בכלל בשלבים האלה. אם בתוכנית הקודמת לביא התעלה עם אורטל אדרי הפעם הוא עשה את זה לבד.
ציון: 9

חגית יאסו - "מינהאר לי משיטי (יא מאמא)"
חגית יאסו בחרה שיר יפהפה, אבל הביצוע שלה לא היה מספיק טוב ולא מספיק משכנע. המבטא שלה במרוקאית נשמע לא טוב, מבחינה קולית היא לא הביאה שום דבר מיוחד, ולמעשה כזמרת מבצעת הלכה כאן אחורה לתחילת האודישנים, אפילו לפניהם.

גם מבחינת הרגש - והשיר הזה של שמעון בוסקילה הוא כולו רגש טהור - יאסו לא הצליחה לרגש, זה היה מעושה ולא עבד. השיר, לבדו, ובמיוחד כשנזכרים במקור, ריגש הרבה יותר ממנה.
ציון: 6

רותם כהן - "יסמין"
"יסמין" של "הפיל הכחול" הוא בשנתיים האחרונות קלישאת קיטש-רוק ישראלית, שכבר די נמאס ממנה, שיר מאוס, בקיצור. בא רותם כהן ואמר - אם אתם אוהבים את הקיטש הזה, אז נלך עד הסוף, ונתן ביצוע עוד יותר קיטשי מהמקור (למרות שזה קשה).

כהן שר כאן בלדת-פופ-להקות בנים מתקתקה מהזן הכי נחנחי ונוטף דבש שאפשר לתאר, אחד הביצועים הכי קיטשיים בתולדות כוכב נולד, אחד כזה שמעמיד בצל אפילו את שיאי הקיטש של הראל סקעת וישראל בר-און. איך אפשר לשפוט כזו מסחטה מתחנפת של רגש זול? זה היה מצוין, לשיטתו, אבל לא לטעמי.
ציון: 7

רועי אביטל - "יקירתי"
רועי אביטל לא השאיר הרבה זכר מהשיר היפה הזה של אסף אמדורסקי. כל החלק הראשון של הביצוע שלו נע בין הגרוע למשמים. עד אמצע השיר חשבתי שהוא הולך ומידרדר.

אבל מה שהציל את הנאמבר היתה קפיצת המדרגה שאביטל עשה החל מהבית השני, כאילו נלחץ אצלו כפתור נעלם והשיעמום פינה מקום לרגש. הוא התחיל לשיר, התחיל להגיש, התחיל לשדר החוצה רגש, יצא מההלם, בקיצור. אני מקווה שזה לא היה מאוחר מדי בשבילו.
ציון: 6

לירון איצקוביץ - "עד קצה המסלול"
לירון איצקוביץ היתה ונשארה זמרת רוק סבירה ולא יותר, לא יהודית רביץ החדשה ולא נעליים. אפילו לא סנדלים. היא שרה טוב טכנית, אבל לצערי הרב לא התקדמה הרבה ביכולת שלה להביע רגש בקול, ומדובר באלמנט משמעותי מאוד בז'אנר שבו היא פועלת - על זה קמות ונופלות קריירות של זמרות מסוגה.

בנאמבר עצמו לירון לא זזה, נשארת לעמוד קפואה במקום, לא מצליחה לשדר משהו שהוא מעבר לביצוע של הטקסט. היא כמו דף חלק, שרה מה שנתן לה עמוס בן-דוד, לא מצליחה להתעלות מעל לקולות הרקע של חברי "הבינלאומיות", לא מצליחה לעשות משהו מיוחד בשום שלב, נשארת בבינוניותה, וחבל.
ציון: 6

נדב הופמן ואסף שלם - "אנ'לא יודע איך לומר לך"
לנדב ואסף יש כל כך הרבה שנים של ניסיון על במה, באולפנים ומול קהל (במיוחד לאסף), כך ששוב אי אפשר לשפוט אותם באופן הוגן ביחס למתחרים האחרים.

ואחרי שסייגנו ניתן לומר העיבוד שלהם לשיר של תמוז יחד עם "הבינלאומיות" היה כמובן ברמה גבוהה, עם הרמוניות קוליות מיוחדות ורעיון מקורי בהגשה של השיר, אבל שוב, זה פשוט לא פייר. אגב, גם בעונה החמישית בן-דוד הלך על סוג של מעגל אקוסטי כזה, בשיר הצרפתי "אל תכעסי זה לא אסון" של שלישיית גשר הירקון, שבו בועז מעודה ביצע דואט או אפילו טריו.
ציון: 8

קלרה סבג - "מכל האהבות"
זה כאילו לא היה אמור להיות הערב של קלרה סבג, אבל הוא כל כך כן. היא שרה כאן הכי פשוט, הכי טבעי, הכי איך שיוצא לה. חזרה להיות קלרה מהבלוק. לא מדויקת, לא יציבה, פעם ככה ופעם ככה, אבל כל כך כל כך אמיתית. לרגע אחד היא היתה נערה מאוהבת ולרגע שני זמרת מזרחית חזקה במועדון לילה מעושן (מעניין מאיפה ההשראה).

קלרה סבג שרה את "מכל האהבות" כמו שזהבה או מרגול היו שרות אותו, כמו שזמרות מזרחיות צעירות שמככבות כיום במצעדים היו מתות לשיר. נכון, היא לא דייקה, אבל הלב יצא אל הלב הענק שלה.
ציון: 7

דוד לביא - "שיר"
וואו כמה שהבחור הזה מדהים, כמה חן, עידון ודיוק יש בו. מזמן לא שמעתי כזה ביצוע יפה, מזמן לא נהניתי ככה מזמר. דוד לביא עשה ל"שיר" של אתי אנקרי חסד. הוא שר אותו כאילו הוא כרגע מול עשרת אלפים איש בכיכר רבין בתל אביב ועכשיו ערב חג וכולם לבושים לבן, מראש העיר ועד המשפחה שלו.

כזמר, יש בדרך השירה של לביא יופי זועק, שמזכיר בחורה יפה מדי, עד שמרוב שהיא יפה אתה כבר לא יכול להסתכל עליה. האופן שבו הוא מניח את המילים על המנגינה, האופן הנינוח שבו הוא הוגה את ההברות ומוציא את הקול החוצה, האופן הקסום שבו הוא עוטף את הכל בצורה מרגיעה אך גם רוחשת ועמוסת מטענים  - אין מילים - פשוט מדהים ביופיו. מוריד בפניו את הכובע שאין לי.
ציון: 9

רועי אביטל -  "יש לי חלום"
רועי אביטל בא לתת פייט. מי ששר עמיר בניון זה אומר שהוא כאן כדי להילחם. והנה רועי אביטל מפתיע בביצוע יפה, לא מזייף, מגיש את השיר היטב, לא כמו המקור כמובן, אבל יש לו איזון נכון בין הסלסול לבין הדיוק, בין הרגש לבין העוצמה.

הופתעתי מהרמה הגבוהה שלו, שלא ברור לי איפה הוא החביא אותה עד עכשיו. כנראה שכאשר החרב מונחת על הצוואר גם זמר נחמד כמו אביטל מצליח לשדרג את עצמו ויוצא לקרב הרומנטי של חייו עם כידון בניוני שלוף.
ציון: 8

לירון איצקוביץ - "עם הזמן"
ניסיתי שוב להתחבר ללירון איצקוביץ, כמעט כפיתי על עצמי להתלהב ממנה, אבל זה לא עבד. כל הבית הראשון של השיר היה כל כך מרדים, עד שחיבקתי כרית. בפזמון היא סוף סוף שרה לשניה וחצי באמת, ומיד זה נפסק. הפזמון השני שלה שוב התחיל טוב והיא עלתה על איזשהו גל חיובי, אבל שוב - היא לא מצליחה באמת לגעת, זה בכאילו.

זה כמעט עצוב שאת כל פעילותה של לירון איצקוביץ בכוכב נולד עד כה ניתן לסכם במשפט אחד: יש לה כישרון שירה, אבל היא לא זמרת מרגשת.
ציון: 6

>> דודו אהרון: "אומרים לי שמאז זוהר ארגוב לא התרגשו ככה משיר"