רון ויינרייך - It's My Life
מי שלא עמד על במה ושר רוקנ'רול לא יודע עד כמה חשובות הפוזיציה הנכונה והתנועה הנכונה של הגוף בליווי הנשימה הנכונה כשמוציאים את הקול החוצה. רון ויינרייך, כזמר רוק, עושה כאן מהלכים לא מובנים מאליהם בכלל - הוא מצליח להישמע בתוך כיסא הגלגלים שלו כמעט כאילו הוא עומד על הבמה וזז עליה מצד לצד. מבחינת שירה נטו (למרות אי דיוק חוזר בפזמון) הנאמבר הזה הוא הישג מצוין.
ויינרייך לא זז עם הרגליים, אבל הוא זז כאן מצד לצד עם הכיסא, המקסימום שהוא יכול, וזה אדיר. אם פלג גופו התחתון היה מתפקד - הייתם רואים מפלצת רוק שקורעת את הבמה. אבל כשהמפלצת משותקת - היא מתרכזת בשירה, ושרה פגז. מזמן לא התרגשתי ככה מביצוע להמנון אצטדיונים. הבינלאומיות, אגב, היו מצוינים, הכי קרובים למקור של בון ג'ובי שאפשר בסאונד של הופעה חיה באולפן – מהרית'ם סקשן, דרך הקלידים של עדי גולדשטיין ועד נועם "חרגול" בורג בסולו עם אפקט ה"ווה ווה".
ציון: 9.5
נוי דנן - La Nave Del Olvido
נוי דנן בחר בתבונה שיר שמתאים לו מאוד, בו הוא יכול להביא לידי ביטוי את היכולות הגבוהות של הקול היפה שלו. את השיר הזה, שהפך לאחד מהמנוני השמאלץ הלטיניים הגדולים בעולם, דנן מצלח להחזיק חזק שנייה לפני שהוא נופל לתהומות הקיטש.
דנן נשמע בספרדית כמעט כאילו זו שפת האם שלו. הוא שלט היטב בשיר והצליח להביא בתוך הנאמבר את עצמו. בכך הוא מצטרף לשרשרת של זמרים ישראלים שהפכו את הקיטש הלטיני לבן בית אהוב בישראל, מאבי טולדנו, דרך שימי תבורי ודורון מזר ועד כמובן פבלו רוזנברג. סחתיין.
ציון: 9
אסף שלם ונדב הופמן - Imagine
לשיר את "אימג'ן" של ג'ון לנון בכוכב נולד זה הימור לא קטן עם סיכון גדול בצדו. זה כמו שתלמיד ישיבה שנה א' יעשה קאבר לרבי מלובביץ'. צריך חוצפה חיובית ואומץ, כי בגלל שהמקור הוא כל כך מיתולוגי אפשר בקלות להתרסק, והשאלה הגדולה היא האם עושים אותו צמוד למקור או מנסים לקחת אותו למקום חדש.
אסף ונדב לא התרסקו. להפך. הם שרו יפה, ונתנו ביצוע טוב. ההרמוניה הקולית ביניהן עבדה, והאווירה שהם השרו היתה סיקסטיז-סבנטיז פסיכדלית במידה הנכונה. הגיטרה הקטנה של אסף בפתיחת השיר פחות נעמה לאוזניי, וגם ההפרשים באיכות – נדב שר הרבה יותר טוב מאסף.
הנקודה הבעייתי ביותר היתה שהביצוע שלהם לא העז לחרוג כמעט בכלל מהמקור, הם יכלו להיות אפילו יותר אמיצים.
ציון: 7
לירון רמתי - חביב זכריה ו-ד'יחר אלמחיבה
זה הנאמבר שכולם חיכו לו. וכשאני אומר "כולם" אני מתכוון לכל מי שאוהב את לירון רמתי, וזה כולל כמובן גם אותי. כי זה האמבר שבו לירון רמתי חזר לחיים. אחרי שבועות של שקיעה ורודה בין הגגות אל עבר הדחה באופק רמתי הצליח להתעשת, להתאושש ולחזור בגדול. קאמבק נהדר של עוף חול תימני אסלי.
איך נהניתי מהנאמבר הזה שלו. אני מודה שהתאהבתי מחדש. התנועות, ההגשה, החיתוך, העיצורים הגרוניים, הגוף הסקסי - אם הייתי מפיק ים תיכוני הייתי סוגר כבר הערב דיל ומחתים אותו לחמש שנים קדימה. מקומו בתימנאידה הקרובה באילת מובטח ועוד הרבה מעבר לזה. עדיין מפריעה החולשה הקטנה שיש לו בצרידות, אבל קבלו סלוגן: לירון רמתי - נדלקתי כי שמעתי.
ציון: 9
דוד לביא - Creep
דוד לביא לא היה, לא יהיה והוא לא תום יורק. למרות התסרוקת, למרות המבטא (הלא מוצלח), למרות הקול, למרות ההגשה. הניסיון שלו לכסות את "Creep" של רדיוהד היה ניסיון נחמד, אבל הוא לא הצליח להרים את השיר הזה מספיק גבוה למעלה מבחינת ביצוע. זה היה בסדר, אבל לא מצוין.
כללית, דוד לביא הוא זמר טוב, ואולי ייצא ממנו בעתיד אמן טוב, אבל העונה של כוכב נולד נמצאת בעיצומו של השלב שבו מפרידים את ה"גברים" מה"ילדים", וכנראה שהבחירה של לביא הפעם היתה אינץ' אחד יותר מדי מעל הגובה. אני מקווה שהשורה "I Don't Belong Here Here" לא תתממש לגביו מהר מדי.
ציון: 7.5
תמר יהלומי - Je Suis Malade
ביצוע מדהים. קשה להאמין שיהלומי כל כך צעירה וקשה להאמין שהיא לא דוברת צרפתית (למרות המבטא הבעייתי) - אבל זו עובדה וזו עובדה. תמר יהלומי נתנה כאן ביצוע מקסים של זמרת בשלה ובוגרת, לא של תיכוניסטית. היא שרה שיר שהמילים שלו קשות, כואבות, והכאב הזה בלט בכל שורה אצלה, בכל עלייה למעלה ובכל לחישה.
אני אישית לא אוהב את השיר הזה ספציפית, אבל מאוד אהבתי את הטיפול של תמר יהלומי בו. עם ביטחון, עם השראה, עם עומק ויכולת הגשה יוצאת דופן בכנות שלה. לרגע אפשר היה לחשוב שהיא ילדה רעה מרסיי ולא ילדה טובה חולון.
ציון: 9
מלי שלום - Girls Just Want To Have Fun
הביצוע של מלי שלום לא היה מספיק טוב לשלב הזה של התחרות. השירה שלה לא היתה ברמה מספיק גבוהה. כדי לכסות על הביצוע הבינוני קיבלנו בנאמבר של שתיים וחצי דקות ערימה של גימיקים שמספיקה לזמרות אחרות למופע שלם – הרימו את מלי על הידיים, רקדניות שעלו לבמה ב"ספונטניות" קיפצו מסביבה, היא היתה לבושה נהדר והבינלאומיות תמכו כמה שהם יכלו – כאילו ישב הבמאי ואמר "הביצוע הקולי לא עובד, איך אני מטשטש אותו" – כי כל אלה הם רק אריזות לדבר עצמו, והדבר עצמו פשוט לא היה איכותי מספיק.
נראה לי שמלי שלום סבלה מבחירה לא נכונה של שיר. הוא לא התאים לצבעי הקול שלה, לאופי כן, לא לגרון. מלי שלום היא זמרת רוק עם נטיות לדרמה, היא לא זמרת פופ שיודעת להגיש שיר קליל וקופצני, והפעם זה היה בעוכריה.
ציון: 6
לידור סולטן – Lamastek
ביצוע טוב מאוד של לידור סולטן ובגלל שהוא שר בערבית שיר שהוא לא הכיר קודם לכן הוא נאלץ לחרוג ממנהגו וממש לפתוח את הקול שלו ולשיר בווליום גדול יותר, שאפילו סחף. לכן אני חושב שהבחירה שלו בשיר הזה, גם אם באופן לא מודע, היתה מצוינת עבורו. כי סוף סוף לידור סולטן יצא מהשבלונה והתחיל להראות לנו למה הוא באמת מסוגל מבחינת עוצמה קולית.
וזהו, מעתה והלאה נגמרו ההנחות במקרה שלו. הוא צריך מעכשיו כל שבוע לתת נאמבר פיצוצי, לא את ההמהומים שהוא נתן עד היום – יש לך יכולות להיות זמר הרבה יותר טוב ממה שהראית עד עכשיו – אז מעכשיו תן לנו ליהנות מהן. כי כמו במקרה של דוד לביא – מי שחולם על הטופ צריך להתחיל להראות שהוא ראוי.
ציון: 8
חגית יאסו - Killing Me Softly
הבחירה של חגית יאסו לבצע את הקלאסיקה של רוברטה פלאק בביצוע של הפוג'יז עם לורן היל היא בחירה אמיצה, שהתאימה לה. למרות שהשיר הזה היה להיט ענק בארץ, הקהל הישראלי בדרך כלל מתקשה לקבל זמרים ישראלים ששרים סול ו-RNB.
יאסו היתה יאסו - זמרת טובה, שעושה הכל נכון, אבל לא מבריקה ועדיין לא מרגשת. היא שרה מדויק, היא נראתה נהדר, אבל מעבר להתפעלות הטבעית של החיבור בינה לבין השיר היא לא הצליחה לגרום לי להתרגש באמת. זה היה אחלה, זה היה יפה, אבל היא יכולה יותר.
ציון: 8
אורטל אדרי – Hurt
לאורטל אדרי צפויה קריירה מעניינת אחרי שכוכב נולד תיגמר. חלק אחד מהקהל יאהב כשהיא שרה בלי לצעוק, חלק אחר יאהב אותה בגלל אותן צעקות. אני אישית לא מאוהב בצבע הקול שלה, אבל אין עוררין על הכוח האדיר שלה, יכולת ההבעה וההגשה והטכניקה המעולה.
אורטל אדרי היא דיווה. בזמן שאני כותב את השורות האלה אני שומע את הביצוע שלה בפעם הרביעית וכל פעם היא עושה לי צמרמורת מחדש. כי סוף סוף היא שרה שיר כמעט שלם בלי לצעוק. והצעקות שלה בסיום היו נסבלות, אפילו כמעט במידה הנכונה. התרגשתי ממנה דווקא בגלל שלא חיבבתי אותה עד כה (כזמרת, כזמרת, שום דבר אישי), אורטל ערטלה ממני את כל ההתנגדויות.
ציון: 10