לידור סולטן - "על סף דלתך"
לידור סולטן שאני מנבא לו גדולות התחיל את השיר מאוד פושר, משעמם, בלי ברק, בלי שום דבר שהיה לו באודישן הראשון. בפזמון זה מעט השתפר אבל לא בהרבה. בסוף הפזמון הוא אפילו זייף ("אני הולך"). הקול שלו יפה, אבל לאן נעלם הקסם של האודישן הראשון? הלך הפלא נשאר הילד. אני מאוד מאוכזב מהאודישן הזה כי סולטן, שאמור היה להיות הסולטן של העונה הזו נתן כאן ביצוע בינוני מאוד, ושום "סטאר קוואליטי" לא ישנה את זה.
אופיר דניאל - "מי תרצי"
הטריק של אופיר דניאל ממשיך לעבוד. זמר לא גדול אבל מדויק יחסית, עם מעט צרידות בקול וטיפונת סלסול בפינות. הוא יודע להגיש את השיר, הוא חושב קודם כל על איך הקהל שלו יקבל את מה שיוצא לו מהפה. יש לו יבבה אדיר גצית שכזו, שכאילו נורא מרגשת, אבל לא ממש. מתי אופיר דניאל באמת מרגש? כשהוא שר בשקט, בקטע הקטן של השיר, בעדינות שלו. היה לו כאן זיוף קטן אבל הסך הכל הכללי היה סביר ומעלה. יפה לו.
נעמה כהן - "חלומות של אחרים"
טכנית וקולית נעמה כהן מדהימה. הייתי לוקח אותה כבר עכשיו למופע של עידן רייכל, לעשות לו קולות בשיר הזה. הבחירה של השיר היתה טובה בעיני והיא נתנה את הביצוע הכי יפה שהיא היתה יכולה לתת ולקחה את השיר אליה. אולי הסולם היה צריך להיות יותר מדי גבוה והיו יותר מדי שי"נים, אבל האודישן הזה היה אודישן טוב.
מעבר לזה, כהן ממשיכה להזכיר לי בטירוף את את אנקרי, במראה, בדיבור, במבטים, בזוויות הפה. היא יפה לא פחות ממנה, והלוואי ותהיה זמרת גדולה כמוה. אני מחכה לזה.
משי חזיזה - "הימים שלנו", שיר האודישנים
עוד בחורה צעירה שבוחרת לשיר היהודים. זה כבר מתחיל לעצבן, אבל זה מה שיש. למשי חזיזה יש את זה, היא שרה טוב, אולי טיפה מוגזמת, אבל זה משהו שניתן לתיקון. הביצוע שלה היה טוב מאוד. לא נפלתי ממנה ואפשר לבצע את השיר הזה הרבה יותר טוב, גם היא, אבל לעכשיו זה מספיק.
את שיר האודישנים היא שרה מצוין, נקי ויפה ומרגש ועוצמתי, הצבע קול שלה הזכיר לי כאן את שירי מימון ומדובר במחמאה גדולה. משי חזיזה עוד תרגש אותנו הרבה במהלך העונה הזו, מילה של וארזה.
שירן שוקרון - "למה", שיר האודישנים
לשירן שוקרון קול נמוך וסקסי, שרה בשקט וממש יפה. כשמגיע הפזמון היא נפתחת ומצליחה לדייק גם במקומות הקשים. הקול שלה טוב, היא שרה יפה, עולה חזק וגבוה, לפעמים זה מוגזם, אבל בגלל שעוד לא היה מישהו שיכוון ויגביל אותה. הייתי שמח לשמוע אותה מבצעת שירים נוספים. עד כה שמענו ממנה רק את השיר הזה והיא הצליחה לעניין אותי.
בשיר האודישנים שירן היתה מעניינת מאוד, עלתה יפה למטה, ירדה יפה למטה ובאופן כללי היתה בסדר גמור. החיוך שלה כובש והקול שלה נעים. חבל שזה לא הספיק בשביל הנבחרת.
רותם כהן – "הכאב הזה"
חיכיתי לאודישן של רותם כהן כי מעניין לראות לאן הרכבת של העונה הזו תיקח אותו. הוא פתח את השיר יפה מאוד, שר מלא ועוצמתי ומרגש. לפני הפזמון הוא התחזק עוד יותר ואז נתן פזמון מצוין, משובח, כאילו מתוך העונה. ואז הוא פתח עוד קצת את הקול, ועוד קצת, וזה היה נהדר, מוצק ומבריק.
הרגשתי שאני במופע של זמר אמיתי, הייתי אפילו מוכן לשלם. חיכיתי שהשופטים ידליקו לו נרות וימחאו לו כפיים במקהלה. הוא היה מושלם ומדהים כאחד. הרכבת של רותם כהן יצאה מהתחנה הנכונה, וכולי תקווה שהיא לא תעצור עד התחנה האחרונה.
קלרה סבג - "בכל מקום"
בחירה מצוינת בשיר, שבמקור שרים אותו זמרת פופ-אר אנ' בי טובה כמו שירי מימון וזמר נשמה גדול - שלומי שבת. קלרה סבג הוציאה אותו מתהומות השכחה ונתנה לו חיים חדשים. היא הוכיחה באודישן הזה שהיא בלוזרית מצוינת וזמרת סול מרגשת, לפחות על פי ההתחלה. כי היא פתחה את השיר בצורה הכי מרגשת שאפשר.
באמצע היתה לה נפילונת, אבל אז היא שוב פרחה אל השמש, נפתחה כמו חמנייה, סוג של ארית'ה פרנקלין קטנה, עם צרידות מגניבה לחלוטין. היא יצאה כאן זמרת נהדרת, ביג-מאמא שחורה, דיוה צעירה. אהבתי אותה מאוד, אחרי שבאודישנים הראשונים לא התלהבתי ממנה. אני צופה לא ביצועים בעונה שירימו את האולפן.
רועי אביטל - "ארץ בראשית"
רועי אביטל התחיל בסדר, ודי נשאר עם הבסדר הזה. לא היה משהו חריג באודישן שלו, לא לטובה ולא לרעה. ביצוע נחמד אבל לא מדהים, קצת ריגש, לא נפלתי ממנו אבל את העבודה הוא עשה כמו שצריך.
שגיב יחזקאל - "אין לי דבר"
ליחזקאל יש קול נעים ורך הוא שר יפה, הוא יודע להגיש ויודע לסלסל, ולקח את השיר של הראל מויאל צעד אחד קדימה. הפזמון שלו היה טוב מאוד, אפילו הצליח לרגש. זה לא היה מרתק, אבל זה היה יפה.
מלי שלום - "סדר עולמי חדש"
שלום שלום לך מלי שלום. מדובר בבחורה רוקרית תיאטרלית שלא מפחדת לקחת שיר ולתת לו ביצוע קצבי, חזק, עוצמתי, לעיתים וירטואוזי. הנוכחות שלה נהדרת, היא ערימה של מאניירות, אבל של המאניירות הנכונות. התנועות שלה עם הגוף והידיים הם הכי ריקי גל, וזה נחמד. היכולות הקוליות שלה, ממש כמו של מיי פיינגולד ואליסה שפרגה רק התחילו לצאת החוצה. את "סדר עולמי חדש" היא באמת לקחה למקום פרטי, ואני סקרן לגלות מה היא תעשה לשירי רוק ישראלי נוספים.
ורד מושקובסקי - "אף פעם לא תדעי"
הנה באה ורד מושקובסקי ולקחה קלאסיקה שבקלאסיקה של שלמה ארצי, שאין הופעה שלו שבה הוא לא מבצע את השיר הזה, והפכה אותו לשיר כמעט שלה. ההגשה שלה היתה דרמטית, ריתקה אותי, היא היתה נהדרת בעיני והייתי שמח לשמוע אותה עוד ועוד. יש לה פוטנציאל גדול.
דודי בר-דוד - "שיר דרך"
לדודי בר-דוד, שכבר עמד על במות והוציא שירים לרדיו, יש בשיר הזה הגשה לחוצה, הוא נורא נחוש להראות את כל מה שיש לו ולא תמיד זה מצליח לו. הביצוע שלו היה ביצוע בכוח, הוא ניסה להיות רוקר וצרח את עצמו החוצה. אותי הוא ממש לא שכנע בביצוע הזה. זה היה מוגזם, זה היה צעקני, וממש לא גדול או מדהים. הוא הלך לאיבוד תחת עומס המנאיירות הרוקיסטיות ותחת המשקל העצום של לנסות להיות שלום חנוך צעיר. הוא בא עם עודף ביטחון עצמי וזה היה ממש בעוכריו. דודי, תישאר בחוץ בבקשה.