שרון קידושין הצטרדה נהדר. אנה אקהרד שברה את הלב. אניטה ריגשה וזעקה נפלא. לינוי אקלה לא הבריקה. איטן גרינברג ניסה להיות דוד לביא. אור בן ברוך התגלה כהפתעה הנעימה של הערב
גיל נגר קיבל את "הברכה התימנית", קול נדיר, משוח בשמן זית זך, ששואל "אולי הפעם אולי הפעם?" אבל מסתיים ב"לזכר ערב שלא יחזור". נגר זמר נהדר גם בקטעים השקטים וגם כשהוא נותן חצי עלייה עם סלסול - למות למות עליו. הוא מסוג הזמרים שאתה יכול להאזין להם במשך ערב שלם, מבצעים שירים ישראלים יפים, ותמיד הוא ייקח אותם למקום שלו, כמו לירון רמתי, אבל עם קול. הבעיה של נגר היא חתימת הקול, שמה לעשות, מזכירה יותר מדי את ישי לוי. אחרי שנים שהוא שר ככה, הוא יכול לעבוד על עצמו כדי לשנות את זה, ובביצוע המקסים הזה כבר היו לכך סימנים - אבל זה תהליך זה לא קורה ביום אחד. בינתיים הוא בחוץ, אבל יכול להיות מאוד מרוצה ממה שהשיג בתוכנית. ציון: 8
בואו נודה בזה - התגעגענו לאור בן ברוך. לאינטליגנציה שהוא מביא לביצועים, לכריזמה, להגשה שמנסה למצוא חן אבל מגיעה ממקום אמיתי. בן ברוך עשה כאן שני טריקים. הראשון הוא בחירה באייל גולן - טריק משומש ולראייה, לפחות עוד שני מתמודדים הערב לקחו שירים של גולן ברגע קריטי, כדי להגיע לקהל דרך להיטים של הזמר הכי מצליח בארץ. הלו, קצת מקוריות. הטריק השני, שחיבבתי יותר, הוא לקחת להיט פופ ים תיכוני ולעשות ממנו בלדה אקוסטית. פתאום השיר נולד מחדש, פתאום אור בן ברוך מצליח להביע את עצמו ולרגש, עם שיר שמעולם לא חלמת שירגש אותך. ציון: 9
אני מאוד אוהב את תום כהן וחושב שהיא זמרת טובה, אבל לבחור ב"חגיגה" בגרסת רוק - אחד הנאמברים הכי זכורים מעונת הזכייה של דיאנה גולבי רק לפני שנתיים - מריח כמו רוח נעורים משומשת. למרות זאת תום כהן הפתיעה, ולטובה. בזמן ש"הבינלאומיות" מסביבה נותנים בראש היא עלתה וצמחה עם הנאמבר ככל שהוא התקדם. כהן היא לא זמרת רוק, אבל בניגוד לזמרות אחרות בתוכנית שהן לא זמרות רוק וניסו בכוח (מי אמר טל טרבלסי?) היא לא כפתה את עצמה על השיר אלא מצאה דרך משלה לבצע אותו, כך שיישמע טוב ואמין גם בפורמט הלכאורה לא מסתדר, שבו זמרת בלדות מרגשת מבצעת דאנס מזרחי בגרסת רוקנ'רול. יפה לה. ציון: 9
לזכותו של אור טרגן יאמר זה שהוא הזכיר לנו ש"מונסון" הוא קודם כל שיר אהבה על גבר שמנסה לפייס את האישה שלו. קצת קשה לשמוע את ה"נשרוף נשרוף" יוצא מהפה שלו, כי הוא לא רוקר, מצד שני אהבתי מאוד את הפזמון שהוא נתן ("כנראה ששכחתי, זה הכל חלומות..") כי הוא הביא משהו מקורי משני הצדדים - גם מהכיוון של השיר, שפתאום נשמע אחרת, וגם מהכיוון שלו כזמר בתוכנית, שכבר עלה מדרגה במובן שהוא יודע לתרגם שיר מז'אנר לז'אנר בעצם הביצוע הקולי שלו. קשה לי קצת לעכל את השיר הזה כשהוא בא מנו, אבל התוצאה מניחה את הדעת. ציון: 8.5
אמרו לה שהיא "חווה אלברשטיין" ושהיא חייבת לגוון ושרון קידושין הרימה את הכפפה. שבוע אחרי שבוע היא דוחקת את עצמה לנסות עוד ועוד דברים וממש מתפתחת וצומחת כזמרת ככל שהעונה מתקדמת. ב"ניסים" היא הוציאה מעצמה חספוס, קול צרוד, עוצמה של זמרת רוק, אמוציות שהן יותר זועמות ופחות נמרחות ויכולת להישמע אמינה גם כשהעיניים שלה משדרות את הנואשות-אדישות ששידרו תמיד. בהאזנה שנייה ושלישית ורביעית מתחוור עוד יותר גודל הצעד שקידושין עשתה כאן כדי להוכיח לכולם - לעצמה, לשופטים ולקהל, שהיא יכולה להיות "רונה קינן" גם בפאזה הרוקיסטית שלה. יפה לה גם ככה. השלב הבא הוא לעבוד על הפרפורמנס. ציון: 9
בזמן שרן שפיר נפגש עם עידן עמדי ונתן שורה וחצי מ"יש לי סיכוי" של אביתר בנאי כבר דמיינתי איך הוא משחק אותה בגדול. אבל אז שפיר התגלה כשפנפן קטן והלך על בטוח - להיט עכשווי של אייל גולן. מובן מאליו. פיהוק. תביאו לי קפה אני תכף נרדם. ברור שהביוע שלו היה יפה, ברור שהוא זמר נהדר, אבל הוא לא הביא לשיר שום דבר שלא היה בו קודם, ולמעשה שימש לו רק כלי קיבול - בנאמבר הזה השיר עצמו היה הרבה יותר חזק מהמבצע שלו, וזה לא לזכותו של שפיר. מה שיפה ב"כוכב נולד" היא שמדובר בתוכנית שדורשת מהמתמודדים לצאת מהשטאנצים שלהם. הקהל של כוכב נולד לא פראייר. עוד שבוע שבועיים, אם שפיר לא יתעשת, הוא ישלם מחיר. ציון: 8
איטן גרינברג ממשיך לא לראות אף אחד ממטר ולעשות מה שהוא רוצה. החופש הזה מוביל אותו ברוב הפעמים למקומות קסומים. גם הפעם היה קסם, אבל הוא לא עבד לכל אורך הביצוע. גרינברג פתח נפלא. הבית הראשון שלו, השקט, היה תענוג. גם הפזמון היה יפה, מן סוג של כריס מרטין או רובי וויליאמס בבלדת אהבה. אבל גרינברג התלהב קצת יותר מדי, ושר את ההמשך באובר-ביטחון עצמי ואובר-עוצמה. "מחכה לו" הוא שיר שיש בו המון שבריריות, פגיעות, רוך, עדינות, וגרינברג רצה להיות קולדפליי אודוד לביא וקצת הגזים. ציון: 8
כל בן אדם צריך להכיר בחולשות שלו. לי יש חולשה לשיר "עץ ירוק מפלסטיק" ובחודשיים האחרונים יש לי חולשה לאנה אקהרד. היא לא הזמרת שאני הכי אוהב בנבחרת, אבל היא יודעת איך לרגש אותי כמעט בכל תוכנית באופן שבו היא שרה. החיבור בינה לבין השיר הזה עשה לי את מה ששיר נדיר וזמרת מיוחדת אמורים לעשות לך - לגרום לך לבכות, גם אם לא מבחוץ, לפחות מבפנים. אקהרד הביאה לשיר הזה המון רוך ועדינות, ומצד שני עוצמה נשית חבויה. היא שרה אותו כאילו על כתף אחת שלה יושבת פיית הכוונות הטובות ועל הכתף השניה מלאך שגורש מגן עדן. עשיתי לעצמי תרגיל - שמעתי את הביצוע שלה פעם שלישית, רביעית וחמישית. בסוף בכיתי. ציון: 10
"בחתול מפלצת" כבר ראינו שטל טרבלסי היא לא ממש זמרת רוק וזה כמעט עלה לה בהדחה. לכן קשה לי להסביר את הבחירה שלה בלהיט הרוק המעולה הזה של להקת "איפה הילד?", מלבד העובדה שהיתה לה נקודה להוכיח, או שהיא מנסה להיות משהו שהיא לא. זה נחמד שטרבלסי רוצה לשיר את השיר הזה, אבל הוא לא מתאים לה. היא לא לקחה אותו למקום שלה, שיהיה שונה, אחר או מיוחד מהמקור, היא לא הביא אליו משהו שלא היה בו קודם (חוץ מבסיומת של הנאמבר), וככה, כמו שזה, זה לא מספיק טוב. ונסיים בציטוט של להקה אחרת: "בשמלה אדומה ושתי צמות, ילדה קטנה יחידה ותמה, עמדה ושאלה - למה". ציון: 7.5
האם מדובר במחווה לאולימפיאדת לונדון? מכל השירים שבעולם בחרה לינוי אקלה, אחת שבאמת יכולה לשיר מה שהיא רוצה, בשיר הגעגועים הנחמד שיצרו יהונתן גפן ושלום חנוך בלונדון בשנת 72' וביצע אושיק לוי. פיסת קלאסיקת רוק-פופ ישראלית חביבה, עם האזכור של שלום ומאיה חנוך בתו, שלא אמורה להוות אתגר מיוחד עבור אקלה, ששרה טוב, ולקראת הסוף פתחה את הקול מצויין, אבל אם משווים את הנאמבר הזה לדברים קודמים שהיא הביאה בתוכנית - זה נשמע קל לה מדי, מה שנקרא "בעיניים עצומות". מזל שהקהל לא אמר לה הערב לינוי סעי הביתה. אני מבין שצדי וכל מיני אחרים ביקשו ממנה לרגש אותם, יופי. אני מצפה ממנה למשהו הרבה יותר מתוחכם בספיישל אתניקס. ציון: 8
אניטה גסין משתפרת מתוכנית לתוכנית ונותנת ביצועים יותר ויותר טובים. "אור גדול" שלה היה אדיר. נאמבר שהיה בו הכל - בלדת רוק המנונית שבוצעה באופן מרגש, פלצט קטן ונחמד בדיוק במקום הנכון וצרחה מדהימה שבה ראינו מי זאת אניטה האמיתית ומה מתערבב לה שם בפנים. לא משנה מה יקרה איתה בסוף, זה הביצוע שאני אזכור מאניטה בסיום העונה, הרבה יותר מ"זיקוקים". כי כאן היא הרבה יותר מדויקת והרבה יותר מרגשת. היא נשמעת כאן כמו זמרת ששרה כבר עשר שנים, לא כמו נערה בת 16. החספוס שהיא הביאה בקול שלה בפזמון השני, רגע לפני הזעקה, וכמובן הזעקה שבאה בסוף הפזמון צמררו אותי. מה צריך יותר מזה בחיים. ציון: 10
השיר הזה היה בחירה טובה מאו'ד עבור הדר עמרם, וכשהיא שרה אותו עם התכוונות לחבר שלה, אפשר היה להאמין לה. היא הזכירה כאן זמרות פופ משנות ה-80' כמו שלומית אהרון וירדנה ארזי ומצד שני את שירי מימון ברגעיה היפים, כי לשם השיר הזה סחב אותה. בתחום הרחב של הפופ הדר עמרם יכולה לשיר הכל. כשהיא מתחברת רגשית לשיר שמתארים לה, כמו שקרה כאן, התוצאה מצוינת. ל"כוכב נולד" זה טוב, אם היא תרצה בהמשך לפתח קריירה (בתקווה שבלהקה הצבאית לא ייצא לה החשק) היא תהיה חייבת להביא משהו אחר. כי סתם שירים כאלה עובדים בחוץ רק אם יש לך אישיות כובשת כמו למירי מסיקה, נינט או שירי. ציון: 9
אור בן ברוך - "לא מוותר"
זו היתה ההפתעה הנעימה הטובה של הערב הזה. אור בן ברוך, עם קול מעולה, בשיר רוק גדול ומקורי אותו יצר ושאליו הוא מחובר לחלוטין, הגיע כאן למקסימום שלו עד כה בתוכנית. מכל הבחינות זה היה הביצוע הכי טוב שלו ב"כוכב נולד" - שירה, הגשה, שליטה, כריזמה, צבע, פרפורמנס - זה היה בן ברוך בשיאו, ודווקא כרוקר, בשיר שאולי היינו יכולים לייחס למישהו כמו סהר טוויטו. אבל לא, זה היה בן ברוך, זה שבהתחלה עוד סומן כזמר סמי-ים תיכוני. איזה ים תיכוני ואיזה נעליים. הוא נתן כאן בראש ועשה את זה מצויין. צריך אומץ בלתי רגיל לעלות בשלב הזה עם שיר מקורי, ולבן ברוך יש ביצים של בת יענה. שאפו גדול. ציון: 10
אם אור בן ברוך הוא הדוגמה לאומץ, אור טרגן הוא דוגמה כמעט הפוכה. לקחת עוד בלדה של אייל גולן וללכת על בטוח, לשיר אותה בצורה הכי רגילה ומשעממת, כמו ששר כבר 90 אחוז מהשירים ששר עד עכשיו בתוכנית - טרגן יכול להמשיך ולהעיף למצלמה את המבט הכחול המצועף שלו, לשיר עגול ויפה ונקי, כמעט סטרילי, עם הקול שהוא לכאורה מלא הבעה אבל לא באמת מביע רגש, ולפתוח ברוב קיטשיות בפזמון האחרון, ולתת אחלה ביצוע, אבל אין בו שום דבר מיוחד. כבר שמענו את זה ממנו. זה לא מרגש. מזל שהקהל של "כוכב נולד" חכם, ובחר באור השני. ציון: 7.5
מוזיקה
