הדר עמרם, כמו רוני דלומי, נוצקה מהחומר ממנו נולדים כוכבים
איטן גרינברג והדר עמרם עם ציון מקסימלי. לינוי אקלה היתה מצויינת. רן שפיר עלה מדרגה. אור טרגן הזכיר את אוהד שרגאי. אור בן ברוך היה מתוק. שרון קידושין אכזבה. אניטה לא צמררה אבל עשתה בשכל
יש, גדול, סוף סוף. סוף סוף רן שפיר בחר שיר עמוק שאפשר לנעוץ בו שיניים ולמצוא בו הרבה בשר. סוף סוף הוא בחר באיכות על פני פופולאריות. יש כאן שני קווים שנפגשים – בקו הראשון מבצע מצוין שמצא שיר שהוא מתחבר אליו ומצליח לעבוד איתו, להישמע אמיתי ולהתבטא דרכו. בקו השני יש כמובן זמר עם מבטא מזרחי ששר בחי"ת ועי"ן ומבצע שיר שהבסיס שלו הוא מוזיקה קלאסית ופסנתר, שמוגדרים כמשהו "אשכנזי" (למרות שאביתר בנאי הוא פרסי). שני הקווים האלה, שעבדו היטב, הולידו ביצוע טוב מאוד, שנגע ואפילו ריגש. כששפיר סלסל לקראת הסוף זה היה נפלא, והכי חשוב- האמנתי לו כל הזמן. ציון: 9.5
לא יודע מאיפה לינוי אקלה מביאה את זה, אבל מדובר בכישרון ביצועי נדיר. שבוע אחרי שבוע היא נותנת ביצועים מצוינים, שאחרים יכולים ללמוד מהם. יש לה יכולת לקלוט שיר ולתרגם אותו למה שמתאים לה. כאן היא לקחה שיר רוק טוב של שלמה ארצי ושרה אותו כנאמבר רוקנ'רול שהזכיר את שנות ה-90' – לא זועקת מדי, לא חלשה מדי, נוגעת ברגש במידה הנכונה ולא לוחצת מדי על הבלוטות. ככה שרו לפני עשרים שנה בעידן הגראנג', ואקלה מראה שהיא טובה גם בזה. התרגשתי מהיכולות הגבוהות שלה, לא מזה שהיא סחטה ממני רגשנות יתר. ביצוע טוב מאוד, גם אם לא מבריק לגמרי. ציון: 9
אניטה עושה בשכל ומנצלת את היתרונות שלה. כבר שבוע שלישי ברציפות היא הולכת על הטריק ששכללו לפניה מתמודדות רוקריות, מנינט, דרך מיי פיינגולד ועד אורטל אדרי – לשיר בלדת רוק בשקט בתחילת השיר, ואז לאט לאט לעלות, ולסיים בכוח. הפעם כל המצקצקים יכולים לצקצק לעצמם - היא תיקנה את הערות השופטים מהפעמים הקודמות, היא היתה מדויקת בחלק השקט ולא צרחה בכלל בחלק החזק. להפך. השירה של אניטה הביעה הרבה. היא התכוונה למה שהיא שרה, הבינה את הטקסט לעומק ושמעו את זה בכל צליל. חשוב לא פחות - היא לקחה את השיר של דנינו וגושן למגרש שלה, הנשי, הכמוס. באשר לריגוש - אני מרגיש כלפיה הפוך מכולם – כשהיא שרה בשקט זה לא נוגע בי, אבל כשהיא צועקת אני מצטמרר. אז הפעם לא הצטמררתי מאניטה, אבל אני משוכנע שרבים אחרים כן התרגשו ממנו. ציון: 9
כשאור טרגן אומר משפט כמו "שיניתי את השיר" זה כבר מעניין, כי מדובר הרי באביר המיינסטרים. בכל החלק הראשון של הביצוע הוא נשמע והזכיר לי ביצועים של אוהד שרגאי מלפני שנתיים. כלומר סוחב קצב מהיר ומדייק איתו, מצד שני זוכר לשיר בצורה מרגשת שלא נותנת לך מנוח. הכניסה של טרגן לעולם הקצב היא כניסה מבורכת, כי מעידה על כך שהוא הבין שחייבים להביא משהו אחר כדי להגיע לשלבים הבאמת גבוהים. בשיאו של הנאמבר הוא משך ומשך ופתח ופתח עד כדי צרידות וזה היה נפלא. לפני הסיום הוא חזר לקול השקט, הנעים והמרגש, עדיין עם שאריות צרידות. זה היה נפלא ומצוין כאחד. ואז הוא באחת חזר לאנרגיות הגבוהות. בפעם הראשונה ממש נהניתי ממנו. ציון: 9.5
קאבר שני לשלמה ארצי הערב. נחמד. מצד שני, זו הפעם הראשונה בתוכנית שבה ממש התאכזבתי משרון קידושין. כי די. כמה היא יכולה לרכוב שוב ושוב על אותו דבר? כמה אפשר לשיר בצורה מקוננת, "מרגשת", מתייפחת, ולהישמע כאילו עוד רגע את צורחת את עצמך לדעת מבלי לעשות זאת כמובן. כמה אפשר להתאפק? בעירה פנימית? יופי. תוציאי אותה החוצה. שנשמע, שנראה, שנתרשם. כל אחד מהמתמודדים האחרים בתוכנית מנסה בשלבים האלה להתחדש ולהביא דברים אחרים ממה שעשה לפני כן, רק קידושין ממשיכה באותו הקו, והפעם היא כבר לא נשמעה כמו עצמה, אלא כמו מישהי אחרת שעושה פרודיה על שרון קידושין שמנסה לשיר כמו חווה אלברשטיין ששרה קאבר לשלמה ארצי. כמה אפשר?. ציון: 7
אני חושב שזו אחת הפעמים היחידות בהן הכל התלבש לאור בן ברוך כמו שצריך. הוא היה רומנטי ומתוק, וכמאמר השיר נחמד, נחמד נחמד. והוא לא פחד. הליווי האקוסטי התאים לו נהדר, הקול שלו ליטף, הוא עלה יפה גבוה והנמוכים שלו ריגשו. תענוג. בבית השני כבר היה כיף להישען אחורה, לעצום עיניים ולהינות ממנו. הוא לא גלש לקיטש, אבל אפשר היה לדמיין את הבנות שצופות נמסות מולו. בן ברוך שר מקסים וה"לה לה לה" שלו היה במקום. הסיומת שלו הותירה תחושה מרגיעה במיוחד. יופי של ביצוע, חבל שזה לא הספיק לו להישאר בתוכנית. ציון: 9
טוב, זה ביצוע של גמר. הכאב שבשיר מופנה החוצה בשיא הכוח, עמרם והקול שלה כמו נורים מלוע של תותח והיא דופקת נאמבר של החיים שלה. היא לא משאירה מאחורה את הדקויות אליהן התכוון המשורר ויש לה בתוך הביצוע כמה ניואנסים קטנים ונהדרים, אבל העיקר הוא להמם, לרתק, לרגש, להכות אותך עם הדיצבלים עד שתיפול שדוד. עמרם היא כידוע ווקאליסטית מצוינת ונערה בת 17 ששרה כאילו שהיא באייטיז, בפול פאוור, לא דופקת חשבון. בניגוד לטוחנות דציבלים אחרות שהיו בעונות קודמות - אני מאמין לה. לא יודע אם מותר להגיד את זה בקול רם, אבל מבחינת הדרך שלה עד כה הדר הכי מזכירה את רוני דלומי (טוב, נו, גם בגלל התלתלים). הם שונות אחת מהשנייה מאוד כזמרות, אבל השקט והצניעות של הדר מזכירים לי את רוני, וגם בהדר כמו ברוני יש את הסטאר קוואליטי שממנו נולדים כוכבים. ציון: 10
איזה שיר יפה ואיזה ביצים של שור היו לאיטן גרינברג לבוא איתו. מדובר ביוצר נהדר שהגיש כאן יצירת אוונגרד קטנה-גדולה, הזכיר לי את שלמה גרוניך של שנות ה-70', כאילו גרוניך או כספי לקחו שיר של משורר והלחינו אותו ל"מאחורי הצלילים 2.0". הקטע הוא שהשיר הזה הוא כולו איטן גרינברג - המילים, הלחן, העיבוד (עם מיטלמן) והביצוע, כולל הסלסולים הנפלאים, המילים העמוקות, שמעידות על צלילת עומק של הבחור אל נבכי נפשו. יש יוצרים וזמרים שהיו מתים לחצי מהכישרון שיש לו. נקווה שזה יספיק לו עד הגמר. ציון: 10
מוזיקה
