לפני כמה חודשים טס המפיק גד אורון ללונדון לפגישה עם הסוכן והמנהל של רדיוהד, במטרה לשכנע את הלהקה להגיע להופעה בישראל. "הם אמרו לי, 'ישראל? אין מצב כרגע'. והנה, לא עבר הרבה זמן, וחברה אחרת דווקא הצליחה להביא אותם. אני מפרגן", מספר אורון, הפועל יותר מ-30 שנה בהבאת אמנים מחו"ל לישראל.
בקרב הזה נוצח אורון על ידי נרנג'ה, חברת הפקות צעירה שפועלת מאז 2009 בבעלות המפיק ערן אריאלי - שעד רדיוהד היה אחראי בעיקר על יבוא הופעות של מוזיקת שוליים. ההופעה של רדיוהד אמורה להתקיים ביולי בפארק הירקון.
באחרונה נהפך שוק ההופעות בישראל לצפוף ותחרותי. אם בעבר הוא נשלט בידי כמה מפיקים ותיקים וגדולים, שהנחיתו כאן מעט הופעות גדולות מחו"ל וגם ספגו תלונות על הבאת אמנים שרחוקים משיאם ועל מחירים גבוהים - הרי שבשנים האחרונות השוק נפתח ומשתנה. חברות הפקה חדשות מתחילות להתבלט, ופרט לכך שהן מגבירות את קצב ההופעות, הן גם מביאות אמנים מהשורה הראשונה שמוסיפים את ישראל לסיבוב ההופעות הרשמי שלהם. בעקבות זאת, אף שהמחירים שמשלמים הישראלים עדיין גבוהים יחסית למדינות אחרות, הם נמצאים במגמת ירידה.
בשורת המפיקים הוותיקים אפשר למנות, בין היתר, את שוקי וייס, שהביא לישראל אמנים כמו פיקסיז, ניק קייב, R.E.M, דיוויד בואי, מוריסי ומדונה; גד אורון, שהביא את ג'רי סיינפלד, ריקי מרטין, בוב דילן, ג'סטין ביבר ואלטון ג'ון; אודי אפלבוים, שהביא את ג'סטין טימברלייק, ליידי גאגא וטום ג'ונס; ומשפחת צמח, שהביאה בין היתר את אנריקה איגלסיאס, סקורפיונס וסיימון וגרפונקל; וקבוצת זאפה (עם ותק של 15 שנה), שמשכה לישראל את פט שוט בויז, מארק רונסון וסוויד. עם חברות ההפקה החדשות נמנות נרנג'ה ובלוסטון של גיא בסר ושי מור יוסף, האחראים בין היתר, על הבאת אמנים כמו ריהאנה, גאנס אנד רוזס ואירוסמית.
אחרונה התחברה בלוסטון לגיא עוזרי, איש עסקים בתחום המוזיקה, שבין השאר עבד עם מדונה, והקימה את טיקטמאסטר ישראל - החברה המקומית של פלטפורמת הכרטיסים הדיגיטלית הגדולה בעולם. במקביל, ענקית הבידור וההופעות האמריקאית לייב ניישן רכשה את השליטה בחברה הבת של בלוסטון, שנקראת בלוסטון אנטרטיינמנט.
בשל מספרם הרב של המפיקים ביחס לשוק הישראלי הקטן, ניטשת ביניהם לא פעם תחרות עזה, הכוללת תככים ומתחים. השחקנים בשוק מעלים טענות על ניסיונות להכשלת עסקות, שליחת הצעות מפוברקות לאמנים בחו"ל במטרה להעלות מחירים, או רכילות על כך שמפיק מתחרה לא יעמוד בתשלומים ולכן אי־אפשר לסמוך עליו.
"לאט־לאט נכנסים לשוק גורמים צעירים ואמיצים, שלא רואים אף אחד ממטר ומגישים הצעות לאמנים. זו כבר לא נחלה שלנו, הזקנים. התחרות גדולה, ומי שנהנים הם הקהל והאמנים", אומר אורון. לדברי בסר מבלוסטון, "זה שוק תחרותי מאוד, והוא מתנהל גם עם מכות מתחת לחגורה".
התחרות העזה גורמת גם לחוסר תיאום בין המפיקים, כך שבקיץ הקרוב, למשל, יתקיימו בישראל שלוש הופעות שפונות לקהל דומה - ניק קייב, פיקסיז ורדיוהד - ויתחרו על לבם וכיסם של רוכשי הכרטיסים. אם מוסיפים את אירוסמית וגאנס אנד רוזס, נראה שהתחרות הקיץ תהיה קשה במיוחד, וכל המפיקים מקווים שיצליחו למכור מספיק כרטיסים שיכסו את העלויות הגבוהות.
חששות המפיקים אמנם טבעיים, אך נראה כי הם לא צפויים להתממש וכי הקהל דווקא שמח על המגוון. המפיקים שמביאים את רדיוהד לישראל, למשל, הודיעו כי כבר מכרו 30 אלף כרטיסים, ופיקסיז וניק קייב הוסיפו הופעה שנייה.
479 שקל בישראל - רק 239 שקל בגלזגו
בדרך כלל תחרות גבוהה פועלת לטובת הצרכנים וגורמת להורדת מחירים. המפיקים אמנם סבורים כי בשנים האחרונות חלה ירידה ברמת המחירים, אך טווח העלויות של הופעות מיובאות לישראל עדיין גבוה מהמקובל באירופה ובארה"ב. השוואת המחירים שערכנו בין הופעות בחו"ל להופעות של אמנים שצפויים לבקר בישראל בקרוב מצביעה על פערים גדולים של 5%–50% במחיר ההתחלתי של הכרטיסים.
כך למשל, כרטיס להופעה של רדיוהד בישראל עלה 429 שקל במכירה המוקדמת (25 אלף הכרטיסים הראשונים, שכבר אזלו), והמחיר כיום הוא 479 שקל. לעומת זאת, כרטיס להופעה של הלהקה במיאמי ב-30 במארס נמכר החל מ-246 שקל; ההופעה בפירנצה ביוני נמכרת ב-275 שקל לכרטיס; וכדי להיכנס להופעה בגלזגו ביולי, רק עשרה ימים לפני שהלהקה תופיע בתל אביב, תשלמו רק 239 שקל.
ההופעה של גאנס אנד רוזס בפארק הירקון נמכרת החל ב-355 שקל לכרטיס בתחום הדשא (לקוחות לאומי משלמים 295 שקל), אך אם תתפסו את הלהקה במינכן, למשל, תשלמו 328 שקל, באוסטרליה מחיר ההופעה הוא 230 שקל, ובסנט לואיס שבארה"ב ידרשו מכם רק 226 שקל. מחיר ההופעה של אירוסמית' בפארק הירקון מתחיל ב-295 שקל לכרטיס, לעומת 220 שקל בלבד במוסקבה.
הפערים במחירי ההופעות של ניק קייב הם הקטנים ביותר שנמצאו בבדיקה. כרטיס להופעתו בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב עולה החל ב-234 שקל, לעומת 2244 שקל לכרטיס בדטרויט ארה"ב, או 168 שקל להופעה בבוסטון.
בחברת ההפקות של וייס אומרים כי "לאורך השנים, בכל משא ומתן אנו דואגים לוודא כי מחירי הכרטיסים יהיו ראויים ככל האפשר. לראיה, בקיץ הקרוב יתחילו מחירי הכרטיסים להופעה של פיקסיז בקיסריה ב–199 שקל, והמחירים להופעה של ניק קייב מתחילים ב–234 שקל. אלה שני מופעים שהקהל זוכה לראות כפי שלא ראה מעולם - מקרוב, בלי להידחס עם עוד עשרות אלפי אנשים, אלא במקומות ישיבה מסומנים וברמה הגבוהה ביותר. ישראל היא לא ממש מקום 'על הדרך' לאמנים, והעלויות כאן גבוהות יותר מבכל מקום אחר בעולם - ועדיין אנחנו מצליחים להנגיש את המחירים לכולם".
בנרנג'ה מנמקים את מחירי הכרטיסים להופעה של רדיוהד בעלויות הגבוהות: "ביחס לעלויות המופע (שינוע ציוד וכוח אדם מאירופה ובחזרה) והלהקה (סטנדרטים גבוהים במיוחד), מדובר בממוצע המחירים הנמוך ביותר עד כה למופעי פארק של אמנים מחו"ל. סוף־סוף מגיע לישראל מופע של אחת הלהקות החשובות בהיסטוריה של המוזיקה, להקה שנמצאת בשיאה האמנותי והמסחרי. המופע יהיה שוויוני - כל הקודם זוכה לעמוד סמוך לבמה, בלי קשר למחיר הכרטיס, מה שלא קורה בדרך כלל בהופעות של אמנים בקנה מידה גדול כל כך".
מחירים גבוהים גם בדוכני המזון
המפיקים סבורים כי מחירי ההופעות בישראל גבוהים יותר מבמדינות אחרות בשל עלויות ההפקה הגבוהות והייחודיות: הטסה של כל הציוד והצוות לישראל, הלוגיסטיקה הכרוכה בכך, הקמה מאפס של מתחם ההופעה והביטוחים היקרים.
לדברי יוני פיינגולד, מבעלי קבוצת זאפה, המשמש גם מנכ"ל, "כשאמן יוצא לסיבוב הופעות באירופה הוא נוסע מעיר לעיר עם טריילרים ומשאיות. לעומת זאת, לישראל צריך להטיס את הציוד ולארח את האנשים - וזה מקפיץ את העלויות".
אורון מסכים. לדבריו, "מופע של רדיוהד עובר באירופה ממדינה למדינה כל יומיים. אחרי המופע כולם נכנסים לאוטובוסים ונוסעים לעיר הבאה, וכך הם מסוגלים לייצר בשבוע תפוקה לא רעה של הופעות. בישראל, לעומת זאת, רק ההקמות לוקחות יומיים, ורק ביום השלישי או הרביעי יש מופע, ואז צריך לחזור - כלומר מופע אחד בשבוע, וזה עולה כסף".
פרט להטסה, המפיקים משלמים גם עבור הקמה וביטוח. לדברי בסר, "העלויות להקמת מופע עצומות. בפארק הירקון, למשל, אין בכלל תשתיות, ולכן לפני כל הופעה צריך להקים הכל מאפס - גידור, במה, תשתית חשמל, אחורי הקלעים. זה לא כמו באירופה, שם יש מקומות המיועדים להופעות עם כל תשתיות ההפקה, ואז רק צריך להקים את הבמה". בסר מוסיף כי "עלויות הביטוחים בישראל גבוהות בגלל טרור ומלחמות. במופע של בון ג'ובי, למשל, שילמנו קרוב לחצי מיליון שקל רק על ביטוחים, כי אנחנו חיים באזור לא יציב מבחינה גיאופוליטית".
סיבה נוספת להגדלת העלויות, לדברי אורון, היא "חברות ההגברה והתאורה - באירופה הן סוגרות עם אמן על הופעות למשך שלושה חודשים, ופה החברות עובדות פעמיים־שלוש בחודש. לכן העלויות שלהן גבוהות יותר".
מעבר לכך, התשלום שדורשים האמנים עשוי להקפיץ את עלויות ההפקה. אמן מהשורה הראשונה יכול לדרוש גם 1–2.5 מיליון דולר, ולעתים האמנים מעדיפים ששכרם יתבסס על כ-90% מהרווח של המפיקים לאחר הוצאות מקומיות. מן הסתם יש כאלה שדורשים פחות ויש כאלה שיותר, והדבר תלוי במשא ומתן. בשוק אומרים כי התחרות המוגברת בין המפיקים הישראלים הזניקה את התשלום לאמנים.
סך כל העלויות של הבאת אמן מצליח מחו"ל יכול להגיע לכ-10 מיליון שקל בממוצע. בבלוסטון סיפרו כי השקיעו בהופעה של ריהאנה כ-16 מיליון שקל, וסכום דומה הוצא על הבאתו של בון ג'ובי.
כדי לכסות את העלויות הגבוהות, המפיקים צריכים למכור 30–40 אלף כרטיסים לפחות, בהתאם למיקום ההופעה וגודלה. לדברי בסר, הופעה בפארק הירקון נחשבת יקרה בדרך כלל: "ההשקעות עצומות. רק כדי לכסות את העלויות על הופעה בפארק הירקון יש צורך במכירה של 38–43 אלף כרטיסים לפחות".
על מספר רוכשי הכרטיסים הפוטנציאליים מתקיים ויכוח בין המפיקים הוותיקים, למודי ההצלחות והכישלנות. אורון סבור כי בישראל יש 100–150 אלף רוכשי כרטיסים בלבד, ואילו פיינגולד ובסר חושבים כי מספרם גבוה בהרבה - 400–500 אלף איש לפחות.
בסר אומר: "אני לא אגיד שזה שוק של מיליוני אנשים, כי אנחנו לא חיים באירופה. אבל אני מעריך שיש לא פחות מ–400 אלף רוכשי כרטיסים פוטנציאליים. להופעה בפארק באים 50 אלף איש. אם היה פוטנציאל של 100 אלף איש בלבד היו רק שני מופעים בשנה, אבל המציאות מראה שלא כך".
פיינגולד מסכים: "יש פה כמה מאות אלפים. לתערוכת הגופות הגיעו מאות אלפי אנשים. הכל עניין של תוכן ואטרקטיביות - תביאו תוכן טוב אז האנשים יבואו". לדברי אורון, "בענף הזה צריך לדעת טוב מאוד חשבון, ולדעת מהי רמת הסיכון שאתה עומד לקחת על עצמך. מכאן זה עניין של כמה אתה משוגע - אם אתה צעיר ועדיין לא הפסדת על הפקה, אז אתה מעז יותר. מי שכבר הפסיד בחיים שלו, שזה בדרך כלל שכבת הגיל שלי, מטבע הדברים אנחנו נזהרים יותר ומפוכחים יותר. צריך להבין שלעתים גם יש ביטולים בגלל מצב ביטחוני, שאינו קשור במכירות כרטיסים. הפסד כתוצאה מביטול יכול להגיע ל–1–1.5 מיליון דולר".
ואולם גם אם אכן יש סיבות לגיטימיות למחירים הגבוהים, אי־אפשר שלא לתהות אם גם לקופון שגוזרים המפיקים אין חלק בכך. בעז כהן, שדרן בתחנת הרדיו 88FM ומרצה לתרבות בת זמננו, אומר כי "נכון שהמחירים בישראל גבוהים יחסית, אך המפיקים גוזרים קופון אחרי שהקיזו דם על כל הופעה. תוסיפו לזה את הסיכון שהם לוקחים על כל הופעה. אשת יחסי ציבור גדולה בתחום אמרה פעם למפיק, 'למה שפשוט לא תעזוב את העסק ותעבור להימורים?' הסיכון שמפיק לוקח על כל אמן שהוא מביא הוא עצום. המפיק יכול להישאר עם 4 מיליון שקל בכיס אם ההופעה מצליחה, או למכור את הבית אם היא לא מצליחה".
עם זאת, כהן סבור כי מה שבאמת לא הוגן כלפי הצרכנים הוא מחירי המזון בתוך המתחמים. "יש דברים שערורייתיים בהופעות", הוא אומר. "אחרי מחיר הכרטיס, שמבחינתי הוא לגיטימי, בתוך האירוע הם מנצלים את העובדה שהקהל שבוי ומפקיעים מחירים. משולש פיצה זעיר עולה 30 שקל וכוס קולה עולה 15 שקל. גזירת קופון במקרה הזה היא מכוערת".
אורון טוען שהסיפורים על דרישות משונות של האמנים הם אגדות יותר ממציאות. לדבריו, הוא פועל בשוק ההופעות מאז 1985, "ובאותה תקופה התרגשנו מדרישות של אמנים, כי לא היה פה הכל. אני זוכר שביקשו ממני קוניאק רמי מרטן, והייתי צריך לחפש איפה משיגים את זה. לא אחת דווקא השתמשנו בזה לצורך יחסי ציבור. לאט־לאט התחילו למכור פה הכל, וזה כבר לא כל כך ביג דיל. האמנים היום די צנועים, הם כבר לא עם שיגעונות. אבל סיינפלד, למשל, ביקש סוג מסוים של מים מינרליים שאין בישראל. אז צילצל אלי איש יחסי ציבור רציני שבדיוק התחיל לעבוד עם המים האלה, וסידר את זה. אבל זה לא שאם הייתי מביא לו מי עדן הוא היה קם ונוסע הביתה".
רוג'ר ווטרס כבר לא רלוונטי
למרות העלויות הגבוהות והמספר הגדל של ההופעות בחמש השנים האחרונות, הקהל הישראלי מצביע ברגליים - הוא משלם ומגיע. גם רוג'ר ווטרס, שקרא לחרם אמנותי על ישראל, כבר לא מצליח לקלקל את החגיגה. "כבר לא צריך יותר מלהסתכל על הרפרטואר שמגיע לישראל כדי להבין שווטרס כבר לא רלוונטי", אומר פיינגולד.
בסר מסכים, ואומר כי "המחרימים מאבדים את כוחם משנה לשנה, והאמנים מפסיקים להתייחס לזה. אלה שיוצאים מכאן הם שגרירים, ומעבירים את המסר לחבריהם. אנחנו חושבים שמוזיקה זה מעל הכל, ואצל 90% מהאמנים הנושא הפוליטי נמצא בשוליים".
הכתבה פורסמה במקור באתר The marker
עוד בThe Marker:
בתי המלון והמסעדות יוצאים למאבק נגד מונופול הכשרות של הרבנות הראשית
בעזרת האוהדים: כך נהפך סטארט-אפ מת"א לאתר חדשות הכדורגל מהגדולים בעולם
