חיים חפר ז"ל, גדול פזמונאי ישראל, כתב בחייו מעל לאלף שירים ופזמונים מימי הפלמ"ח וקום המדינה ועד ימינו, ביניהם "הן אפשר", "יצאנו אט", "דודו", "הוא לא ידע את שמה", "השריונים יצאו", "הפינג'אן", "כיתת סיירים", "היי הג'יפ", "הקרב האחרון", "הו מרגנית", "לא נפסיק לשיר", "השמלה הסגולה", "הנני כאן", "ילדה קטנה", "בית אבי", "האיש מן הבקעה", "הימים האחרים", "השר משה מונטיפיורי", "זמר לספינה", "אח יא ראב" ועוד רבים, שסיפרו את סיפורה של מלחמת העצמאות והעשורים שבאו אחריה. הוא כתב עוד עשרות מערכונים ומאות מקאמות. חפר הקים את "הצ'יזבטרון", הלהקה הצבאית של הפלמ"ח, לה כתב את שיריה, וכן כתב ללהקת הנח"ל, ל"תרנגולים", ל"שלישיית גשר הירקון", ל"בצל ירוק" ולעוד עשרות אמנים והרכבים.
>> הראיון האחרון של חיים חפר: "רוצה על המצבה את סמל הפלמ"ח"
חיים חפר היה מסוג הגברים מהדור הישן, שנשארו צלולים וחדים עד יומם האחרון. ישיר, לעיתים בוטה, לעיתים ציני, מעורב, פוליטי, בעל דעה, נבון, בעל ניסיון חיים עשיר. בערוב ימיו הוא נהג לשבת בקפה שמתחת לביתו בתל אביב ולשתות כוס בירה בארוחת הצהרים. בבית היה צוחק לזיקנה בפרצוף שותה וויסקי איכותי, ובערב ההוקרה שנערך לו לפני שנה סיפר בהומור האופייני: "הייתי אצל רופא שאמר לי שמותר לי לשתות שתי כוסות וויסקי אחת ביום, אז הלכתי לעוד רופא, שאמר לי את אותו הדבר. אז מותר לי לשתות ארבע כוסות".
עם ההומור שלו, עשרות השירים שהפכו לקלאסיקות של התרבות הישראלית והזמר העברי מימי הצ'יזבטרון ועד ימיניו, עם המורשת של דור הפלמ"ח, היה חיים חפר איש רעים להתרועע, חברו הטוב של דן בן-אמוץ ז"ל שהיה שותף איתו לפרויקטים רבים וחברם של עוד אמנים, משוררים וזמרים רבים, שהוקירו אותו ואת פועלו.
מותו של חיים חפר ז"ל בגיל 86 ועשרה חודשים תפס את אמני ישראל שעבדו איתו והיו קרובים אליו בהפתעה מהולה בהשלמה. הם ידעו שחפר בן ה-87 כבר אינו בקו הבריאות, אבל ידעו גם שהמשורר, הפזמונאי, המחזאי, הסאטיריקן והפובליציסט הענק, בן דור הפלמ"ח, קורץ מחומר מיוחד.
המשורר חיים גורי, רעו של חיים חפר ז"ל לפלמ"ח אומר הערב: "זו בשורה קשה מאוד. אני רק מתחיל לעכל את מותו של חיים חברי. רק עכשיו הודיעו רשמית על מותו. הוא היה חבר טוב שלי. היינו בפלמ"ח ביחד. אני עוד לא הבנתי לעצמי את המילים שאני רוצה לומר לזכרו".
אריק איינשטיין: "חיים חפר השאיר ירושה אדירה, מאות שירים, ענק"
אריק איינשטיין, ששר משיריו של חפר עוד בלהקת הנח"ל, אומר הערב ל-mako: "חיים חפר, יש לי זיכרון אדיר ממנו. הוא היה משורר פנטסטי, אדיר, איש שמלווה אותנו שנים. אני הכרתי אותו אישית כבר בצבא, בלהקת הנח"ל, עשינו דברים שלו כמו 'דינה ברזילי' וזה תמיד מצחיק אותי שהוא כתב בשיר שהיא 58 קילו על 160 ס"מ, כלומר מעין דובה קטנה כזאת. מה, למה לא 58 קילו על 170 ס"מ? ואז אפילו לא שמנו לב. היום זה לא היה עובר, אבל אז זה לא עלה בדעתנו. שרנו בהלהקת הנח"ל גם את 'לנערה שוב אין אומרים', ושרתי 'נערה' כמו נערה של חמור וזה צריך להיות 'נערה' ואף אחד לא תיקן לי. אחרי זה כשחידשתי את השיר עשיתי תיקון".
-מה עוד אתה זוכר מחיים?
"הוא מלווה אותנו, האמנים, מההתחלה שלנו. כל השירים של 'התרנגולים' זה הוא. אני לא הייתי שם, אבל אלה יצירות נהדרות. בשנות ה-60' היה לו את מועדון החמאם ביפו עם דן בן אמוץ ועשינו שם תוכניות שהם כתבו, אורי זוהר, אני, רחל אטאס ועליזה רוזן. הוא כתב שם על הממשל הצבאי שלנו על הערבים, דברים חזקים. הוא היה משורר עם היד על הדופק של האומה, לא הסתגר בדלת אמותיו, היה מאוד מעורב במה שקורה בארץ. הוא הקים את הצ'יזבטרון, הלהקה הצבאית הראשונה, חיים חפר היה מהיסודות החזקים של התרבות העברית. תסתכל על רשימת השירים, מאסות אדירות, ו'קזבלנים' למיניהם, ולהקות צבאיות, מאות שירים נהדרים, באמת משורר ענק. הוא נפטר בגיל 87 והשאיר ירושה אדירה. הוא לא מת בדמי ימיו. הוא גם דיבר על עייפות בשנים האחרונות, אבל נשאר פלמ"חניק עד סוף ימיו".
יהורם גאון, ששר רבים משירים של חיים חפר, בין היתר במחזמר "קזבלן", אמר הערב בגל"צ: "זו אבידה גדולה לא רק לזמר העברי, אלא לארץ ישראל, שהוא היה מחבר פס הקול שליווה אותה מיום לידתה. גדולתו הייתה בכך שבמילים שאינן מליצה הוא ידע לומר דברים אדירים, גדולים מהחיים ומצמררים. רק לפני חודש ישבנו כשהוא כבר היה חולה והוא עדיין היה מוטרד מקובץ שירים שהוא עמד להוציא. אני מצר על כך שלא הספיק להוציא לפועל את הפרוייקט האחרון הזה שלו. הוא מלווה אותי לאוך כל ימיי היצירתיים. הוא חיבר כ-80% מהשירים שלי", העיד גאון, "חיים חפר ידע לקרוא אותי. ודובי זלצר, שייבדל לחיים ארוכים, ידע לשיר מגרוני. יחד היינו שלישייה שאהבה לעבוד יחדיו".
נחצ'ה היימן: "לא הלחנתי משיריו של חפר בחייו, אשמח להלחין מהם אחרי מותו"
_b.jpg "ישראל גוריון, מחווה לגשר הירקון (צילום: נועה מגר)")
הזמר והשחקן ישראל גוריון, ששר משיריו של חיים חפר בצמד "הדודאים" ובשלישיית "גשר הירקון" אומר: "אני בשוק גדול, למרות שידעתי שהוא חולה מאוד. לפני כמה שנים עשיתי סרט על מקומות שעליהם הוא כתב את השירים שלו כמו נבי יושע שעל הקרב שם נכתב השיר 'דודו'. ביליתי עם חיים יום שלם. הוא היה עם מישהו שמטפל בו, אבל הראש היה צלול והיה לו את ההומור הציני הזה. אתה מדבר על אדם חולה ופתאום הוא נעלם. הוא אחד מגדולי וגיבורי תרבות שלנו, דור שהולך ונעלם כזה מהפלמ"ח. האמת שעוד קשה לי לעכל את זה. שרנו משיריו את 'מה למדת בגן היום' שהיה שיר מחאה שעדיין נשאר אקטואלי ואת 'קרב הראל' ו'בדרך אל האור', קשה לעכל שהוא איננו".
המלחין חתן פרס ישראל נחצ'ה היימן אומר: "חיים חפר ואני לא היינו קרובים, אבל היינו יושבים בבית הקפה מתחת לביתו. הוא ישב שם בשולחן קבוע, אני הייתי עוצר את האוטו להגיד לו שלום. עשיתי בעבר שני ערבים שבהם הוא היה נוכח. הוא סיפר לי אישית שבתקופה שהיה בפלמ"ח הוא היה בקיבוץ בגליל ותפקידם היה להבריח עולים חדשים מגבול סוריה ולבנון. הוא היה איש ששיקף לטעמי את כל מה שהתרחש בארץ המיוסרת שלנו מהרגע שהיא התחילה וגם אחרי זה. היה משורר ופזמונאי ענק שכתב מעל אלף שירים ואני יודע כמה זה קשה, כי אני הלחנתי מעל אלף שירים. לדאבוני לא יצא לי להלחין אף שיר עם מילותיו. אם יימצא בארכיון שלו שירים, אשמח מאוד - עד כמה שהמילה הזו נכונה בסיטוציה הזו - הייתי רוצה להלחין שיר שלו".
יו"ר אמ"י (איגוד אמני ישראל) יענקל'ה מנדל מביע צער עמוק בשם משפחת אמני ישראל על פטירתו של חיים חפר ז"ל: "חפר היה מאחרוני דור הנפילים שליווה את פסקול התרבות הישראלית. אבידה גדולה".
שרת התרבות לימור לבנת ספדה גם היא הערב לפזמונאי חיים חפר ז"ל: "פזמוניו של חיים חפר ז"ל מראשית קום המדינה מלווים את ישראל לאורך כל שנותיה, והפכו לנכס צאן ברזל של הזמר העברי. מותו הוא אבידה למוזיקה ולתרבות הישראלית".