קשה לדעת מי מהאמנים הצעירים שפעילים היום בטיקטוק יצליח לפרוץ אל מחוץ לגבולות הפלטפורמה. אבל אם להמר, אבל סיכוי גדול שנשמע בקרוב לא מעט את השם בן חן, שבחודש האחרון משתולל עם השיר "חומר ממכר". כבר שבועיים שהוא נמצא בעשרים הגדולים של היטליסט - מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל וביחס לכמות סרטוני הטיקטוק עם השיר ברקע, זה די מפתיע שהוא עדיין לא התברג בעשירייה הראשונה.
יש שירים שאי אפשר להסביר מה עובד בהם, אבל ב"חומר ממכר" זה מאוד ברור: סגנון השירה של חן מזכיר את זריקת המילים של אליאב זוהר, עם לקות דיבור (סופר חמודה) שמוסיפה ייחודיות וע' שמזכירה מאוד את זמרי הדיכאון.
בזמן שהוא נהנה מההצלחה של השיר החדש, צללתי לקאברים (בעשרות) מחדר השינה שלו כשהוא רק עם גיטרה. מבין כל השירים שהעלה - אפשר למצוא להיטי ענק כמו "זה אני" של אייל גולן או "שובר שתיקה" של מושיק עפיה, אבל גם להיטים איזוטריים כמו "טיפש או מאוהב" של רוניוס - הביצוע הכי מסקרן הוא של "מרי לו". בחירה חצי מפתיע, אבל לצד "מדברים בשקט" של עידן רייכל או "קחי אותי לטייל" של דודו טסה, זה הגיוני
אין לי מושג בן כמה הוא, כי נחשפתי אליו רק דרך הטיקטוק ואני בספק אם יש לו אפילו ניהול אמיתי, אבל סביר להניח שהוא לא חוצה את 20, מקסימום 22, וזה מורגש עדיין בשירה. הרצון שלו מאוד מכוון לרגש, אבל לפעמים יש תחושה לוחצת. עם הכוונה נכונה לומדים לאזן את זה.
טהר עובד הרבה מאוד זמן מתחת לרדאר המיינסטרים ומשחרר מפעם לפעם דברים יפים מאוד ("חולם/מתעורר" עם יסמין מועלם ואורי שוחט, למשל או "נושף עשן לשמיים"). הפעם הוא עושה את זה עם "יום הולדת ראשון לבד", שעושה שימוש בלחן של שיר הילדים המוכר. מי היה מאמין שאפשר לקחת את הדבר הכי תמים, לעשות לו קאבר שלא יישמע נדוש - ועוד שייצא אפל רצח. טהר שר מילים קשות ומקלל את האקסית הטרייה (מתברר), אבל כולנו יודעים מה פרידה ולב שבור יכול להוציא מבן אדם, ומי שלא משקר.