גם אם תתאמצו חזק, תשפשפו את היטב את המצח ותנסו להיזכר איזה להיט ענק עומד מאחורי הזמר מישל טלו, רבים מכם כנראה יסיימו את המאמץ המחשבתי בלי תוצאות. האמת? זה קצת מוזר, כי ממש לא מזמן, חמש שנים אחורה ליתר דיוק, אותו מישל טלו היה אחראי על הלהיט הכי גדול שהשתולל כאן בקיץ של 2011 ושרד יופי גם את החורף של 2012. על מה אנחנו מדברים? על Ai Se Eu Te Pego ("איי סייצ'ו פגו, אסי ווסה מה מאטה"), אותו שיר ברזילאי שרובנו לא הבנו מילה ממנו, אבל זה לא הפריע לנו לרקוד אותו כאילו גדלנו על החופים של מורו ואסאי זו ארוחת הבוקר הלגיטימית שלנו.
אולי אלו המטיילים הישראלים בדרום אמריקה שמביאים איתם מדי פעם איזו בשורה מוזיקלית חדשה מאחת המדינות הכי בולטות ביבשת, ואולי זה פשוט המקצב והלחן המדבקים כל כך, כשלמילים אין באמת משמעות (תראו את למבדה, שיצא אי שם ב-1989 ושרד פחות או יותר עד היום). איך שלא יהיה, מדי כמה שנים צץ לו איזה להיט ברזילאי/פורטוגזי יוצא דופן שמצליח לפרוץ את גבולות המדינה ולכבוש במהירות את כל שאר חלקי העולם. בינתיים, הנה החדש של מישל טלו.
למעלה מ-200 מיליון אנשים חיים להם בברזיל, שילוב אנושי מטורף של אינדיאנים, אירופאים וצאצאים של אפריקאים זכר לימי העבדות שהתחוללו בעבר במדינה החמישית בגודלה בעולם. כמות האנשים המטורפת הזו, לצד המקורות שלהם, יצרו תרבות מוזיקלית ענפה אדירה ששולטת לחלוטין על המדינה הענקית הזאת. ברור שמדי פעם מתגנב לו למצעדים במדינה איזה אמן צפון אמריקאי בולט (כרגע לצורך העניין אלו הם ג'סטין ביבר ודרייק), אבל בגדול, המוזיקה הברזילאית כל כך מפותחת ורחבה, שאין להם באמת סיבה לפזול לצדדים, וכל אמן שמצליח בברזיל הוא אמן שמצליח בענק מבחינת מספרים. תכל'ס? תעשיית המוזיקה הברזילאית היא אחת התעשיות הכי גדולות ומצליחות בעולם, ואנחנו, הישראלים, כמעט ולא מכירים אותה בכלל, והאמת היא שזה לגמרי חבל.
למרות כל אלה, לא מעט אמנים ברזילאים עושים נכון ויודעים למנף את ההצלחה שלהם במדינת האם ולפתוח אותה לשאר מדינות היבשת. דבר ידוע הוא שלעומת כל שאר המדינות בדרום אמריקה, ברזיל היא המדינה היחידה בה ספרדית היא לא השפה הבולטת והרשמית, ופורטוגזית היא זו ששולטת במדינה. ההבדל בין שתי השפות ניכר לאוזן בצורה משמעותית, וזה למעשה העניין הכי בולט שמבדיל את ברזיל משאר מדינות לטינו אמריקה – השפה – הבדל לא קטן מבחינה תרבותית בכלל ומוזיקלית בפרט. וכך, מדי פעם ופעם, בדיוק כמו טלו וקרלוס ויווס כאן למעלה, מחליט אמן ברזילאי לפנות לאחד החברים שלו מהיבשת, ויחד הם יוצרים שיר נהדר שמשלב בין שתי השפות ומאחד יבשת לטינית אחת.
אחד האמנים הברזילאים הבולטים בעולם (אם לא הבולט מכולם) הוא ללא ספק ג'ילברטו ג'יל, מי שבמרוצת השנים גם זיגזג בין הקריירה המוזיקלית שלו לזו החברתית/פוליטית, ובשיאו אפילו הפך לשר התרבות של ברזיל וכיהן בתפקיד ארבע שנים עד שהודיע על פרישה (ד"ש למירי רגב). ז'יל הוא כנראה הדוגמה הטובה ביותר לאמן פורטוגזי שידע לפרוץ את גבולות השפה והפך לשם מוכר ומוביל בכל בעולם, כולל כאן אצלנו, ויעידו על כך אינספור הפעמים שהגיע להופיע בישראל. הוא בית ספר ומבוא מושלם למוזיקה הברזילאית ג'ילברטו, ואין המלצה טובה ממנו כדי להתחיל לחקור את סיפורה של המוזיקה הנהדרת הזאת - נסו את אלבום ה-MTV אנפלגד שלו, ואם זה קצת כבד עליכם, אלבום המחווה המופלא שעשה לבוב מארלי כנראה יעשה את העבודה.
אם ג'ילברטו ז'יל מייצג אבן דרך רצינית במהפכה של המוזיקה הברזילאית השורשית והבאתה לכל אוזן, לואן סנטנה הצעיר יושב בדיוק על הצד השני של אותה נדנדה ומייצג את המקום אליו הולכת המוזיקה הזאת בימים אלה. אתם יודעים מה, מעבר לזה, לואן סנטנה הוא כנראה אחד האמנים הכי גדולים שאתם לא מכירים, ורק תנסו לומר עליו מילה רעה ליד מתבגרת ברזילאית ממוצעת. הוא כוכב עצום סנטנה, למרות גילו הצעיר, וכבר היום ממלא אצטדיונים (ואנחנו מדברים על אצטדיונים בברזיל כן?) בקלות, והפך לאחד האמנים הכי בולטים היום במדינת הסמבה. זה התחיל ב-2010, כשהיה בן 19 בלבד' אז כבר מכר בכמויות את האלבום שלו Ao Vivo, והתפוצץ בענק כשענה בחיוב לפנייה של אנריקה איגלסיאס שהזמין אותו לבצע את הגרסה הפורטוגזית של Bailando, שהפכה די מהר לדעת רבים לגרסה הטובה ביותר ללהיט המטורף הזה.
אבל זו רק הייתה המקפצה של סנטנה. הוא היה גדול הרבה לפני והוא רק צומח מאז. רוב השירים שלו הן בלדות מרגשות שבאופן טבעי מצליחות לאחות לבבות שבורים של לא מעט ברזילאיות ברחבי העולם, אבל בגלל הלחנים הקליטים והרגש העצום, אם יש אמן ברזילאי שיכול היום להגיע לאוזניים שלא ממש מבינות מה הוא אומר זה לא ספק סנטנה. כבר בגיל שלוש הצליח לואן הקטן למשוך את תשומת ליבו של אביו כשבמקום לדבר העדיף לשיר, והאב הנרגש עשה הכל כדי לא לכבות את הרצון והכישרון של בנו, הוא קנה לו גיטרה והשקיע את כל כולו בהצלחתו. השקעה שהפכה לאחת המוצלחות בברזיל. הבלדה הבאה שיצאה ב-2013 היא כנראה הדוגמה הכי טובה להצלחה המשוגעת לה הוא זוכה, ומספיק לשמוע את המוני האנשים שרים יחד איתו כדי להתרגש מהסיפור של הילד המזמר שהפך לתופעה שמרבית העולם בכלל לא מכיר.
שם נוסף שכדאי לשים עליו אוזן בכל הקשור למוזיקה הברזילאית הם הצמד Marcos & Belutti. השניים, שהחלו גם הם את דרכם בגיל צעיר יחסית, עברו לא מעט קשיים במהלך הקריירה, כולל פרנסה בדמות ג'ינגלים לרדיו ולא מעט תחרויות כישרונות צעירים, עד שהפכו לבסוף לשם מוכר בכל בית ברזילאי. באחד הראיונות שנתנו בעבר סיפרו השניים ששקלו כמה פעמים במהלך הקריירה לפרוש מעשייה מוזיקלית אחרי שחוו כמה אכזבות קשות במיוחד. בסופו של דבר, החזרה לשורשים, ובמיוחד לאחד הזרמים המוזיקליים הכי מזוהים עם ברזיל, ה- Sertaneja, הצליחה להרים אותם חזרה וקיבעה את מעמדם כאחד הצמדים המוזיקליים הכי אהובים במדינה. לכם רק נשאר ללחוץ פליי, לוותר על הניסיון להבין מה הם אומרים ולהתמסר לצמד הנהדר הזה.
רגע לפני סיום, זה יהיה כנראה בלתי אפשרי להתייחס בימים אלה למוזיקה הברזילאית בלי לגעת באסון שפקד את המדינה לפני שבוע וחצי עם התרסקות המטוס של קבוצת שאפוקואנסה. בין שלל המחוות המרגשות בכל רחבי היבשת, גם המוזיקה הברזילאית הרכינה ראש אל מול התוצאות ההרסניות של אותה טיסה מדוברת, ולא מעט אמנים במדינה החליטו לשתף את תחושותיהם דרך המוזיקה. מי שבלט מעל כולם היה אותו אחד שהתחלנו איתנו, מישל טלו, שעזב לרגע את האקורדיון והחיוכים, ישב וכתב את אחד השירים העצובים שיצאו תחת ידיו: "חלומות, תכניות, מה יהיה? נתיבים, כבישים והישגים, החיים הם כמו ענן חולף בשמיים. כולנו הרי נהיה חיים בזמן, אבל עכשיו, עכשיו מה הלאה?".