תמיד צור עוזב את מיאמי ומפתיע את הוליווד
לפני כמה שבועות יצא לאקרנים, גם כאן בישראל, סרט הקומדיה "בונז'ור מיאמי", המביא את סיפורו של של שוטר צרפתי בשם באבא (עומר סיי, "מחוברים לחיים") אשר מגיע לארה"ב לאחר שחברו הטוב נרצח על ידי כנופיית סמים במיאמי והוא חובר לשוטר מקומי בנסיון לאתר את הרוצחים. עד כאן זה נשמע כמו עוד סרט קליל, ולא חדשות ששווה להתעכב עליהן - אבל מתברר שבתוך הסרט החביב הזה מסתתרת נקודת אור ישראלית.
לפני קצת יותר משנה סיפרנו לכם כאן על תמיר צור, אחד המעבדים-מפיקים הכי מצליחים היום בשוק הישראלי ("הוזה אותך מולי", "מנגינה", "ערב טוב", "כל החלומות", "כמו בריו" ועוד), זוכה פרס אקו"ם מספר שנים ברציפות, ובעיקר בחור צנוע במיוחד שהחליט שראשון לציון זה הבית, אבל מגרש המשחקים האמיתי נמצא במיאמי – עוד אחת מבירות הפופ-רגאטון-לטינו. בזמן שהותו במיאמי, צור פעל, נפגש ויצר עם לא מעט אמנים מובילים בז'אנר הלטיני העולמי, והיה אחראי על הלהיט של דון עומר ומייק סטנלי Mr Romantic ששילב בצורה נפלאה בין הווייב הלטיני לזה הישראלי-ים תיכוני בהפקה סופר שמחה ומרימה.
כעת מתברר ששנה עברה, שנה באה, ומישהו בהפקת הסרט "בונז'ור מיאמי" החליט שהשיר של צור מתאים כמו כפפה ליד לפסקול הסרט. לפני כשבועיים אחד מילדיו של צור התייצב בבית הקולנוע כדי לצפות בקומדיה הקלילה - ולמרות שידע למה לצפות - מה רבה הייתה הפתעתו לגלות פתאום את השיר של אביו מתנגן בבית קולנוע בישראל, בסרט הוליוודי ובקצב לטיני. פייר? הבשורה הזאת הפתיעה גם אותנו, לכן החלטנו לפנות לתמיר כדי לבדוק איך התחושות בעקבות ההישג המפתיע.
תמיר, איזו הפתעה מרגשת. איך זה קרה?
"כשנרשמתי לחברת BMI (האגודה לשמירת זכויות יוצרים בארה"ב) מאוד התרגשתי אבל לא ממש הבנתי למה נרשמתי. כשחזרתי ארצה ניסיתי לחפש סימנים ותשובות לשאלה הזו, וביום בהיר אחד התקשרה אליי אחת הפקידות בחברת ההפקה של הסרט ובישרה לי כי מתוך אלפי השירים שנשלחו להשתתף - השיר שלי הוא זה שנבחר. באותו הרגע הבנתי את התשובה לשאלה, כמו גם ליצירת השיר ולמטרתו. מה נגיד? זכיתי".
ספר לי קצת על השיר ועל העבודה עם דון ומייק
"העבודה עם מייק ודון הייתה קלה יחסית. מדובר בשני אמנים מאוד מקצועיים שעברו דרך ארוכה ושרפו ים של שעות אולפן, כך שהווייב היה קול ונהנתי מכל רגע".
>> בואו לעמוד הפייסבוק של ויוה לה וידה לכל העדכונים
אחרי תקופה נהדרת בארה"ב, בה הצלחת בצורה יוצאת דופן, החלטת לחזור ארצה. למה בעצם?
"החלטתי לחזור לארץ בגלל שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא לחץ משפחתי עצום. תראה, לפי דעתי ארה"ב היא לא מקום לגדל בו ילדים ישראלים - כך שלמעשה נאלצתי לעצור את הרכבת למען משפחתי. הסיבה השנייה היא שאחרי שזכיתי לטעום מהעצמה חסרת הגבולות שמציעה המוזיקה הבינלאומית, ולאחר סשנים ארוכים עם אמנים מובילים בארה"ב, הבנתי שהכוכבים האמיתיים נמצאים בארץ הקודש. הגעגוע אל המקום אליו אני שייך ניצח הכל. נהניתי מכל רגע - ועל כך תודה. ברוך השם התאקלמנו חזרה בארץ מאוד מהר, והיום חזרתי לפעילות עמוסה יחד עם האמנים איתם עבדתי בעבר וכמובן שלל אמנים ויוצרים חדשים".
ולסיום, יש עוד תכנונים לגבי השוק הלטיני? תכניות לעתיד?
"אני בקשר שבועי עם העולם הלטיני. שמרתי שם על קשרים מאוד חשובים עם כמה קודקודים שמניעים את הז'אנר, ואני מבטיח בקרוב הפתעות מפתיעות מאוד".
הזוכים הגדולים של טקס פרסי הגראמי הלטיני
המוזיקה הלטינו אמריקאית זכתה ללילה נוצץ במיוחד ביום חמישי שעבר אז נערך בלאס וגאס טקס פרסי הגראמי הלטיני בפעם ה-19. מיטב האמנים, המפיקים והיוצרים בז'אנר שפרץ כל גבול אפשרי בשנים האחרונות התייצבו כדי לחגוג את השנה האחרונה שהסתיימה עם כמה זוכים מפתיעים, עוד כמה צפויים, ובעיקר המון אווירה טובה בין כולם ומוזיקה נהדרת.
את האירוע פתחו מארק אנתוני, וויל סמית' ובאד באני שהציגו את הלהיט האחרון שלהם Esta Rico מול שורה של פיגורות בולטות מעולם המוזיקה הספרדית והפורטוגזית. מי שלקח את פסלון הגראמופון המבוקש על שיר השנה היה חורחה דרקסלר האורוגואיי שגבר על אמנים כמו קרלוס ויווס, פיטו פאאז ורוזליה עם השיר הבאמת נהדר (ואחר) שלו - Telefonía.
זוכים נוספים בערב הנהדר היו לואיס מיגל בתואר אלבום השנה (¡México por siempre!), קרול ג'י בתואר פריצת השנה, מאלומה על אלבום הפופ של השנה עם F.A.M.E, ג'יי באלווין עם האלבום האורבני של השנה (Vibras), דדי יאנקי עם השיר האורבני הכי טוב של השנה על Dura, הכוכבת העולה רוזליה קטפה את תואר השיר האלטרנטיבי של השנה על Malamente המעולה, וקרלוס ויווס חזר הביתה עם הפסלון על האלבום הטרופי של השנה (Vives). לאורך כל הערב עלו והתחלפו האמנים על הבמה והשאירו מאחוריהם כמה ביצועים נהדרים שיכולים לקרות רק על במת הגראמי.
ג'יי באלווין חוזר לשורשים
"אם העם רוצה רגאטון - אני לא אגיד לו לא". כך מתחיל השיר החדש של ג'יי באלווין שיצא רגע אחרי טקס הגראמי ומוכיח שלא משנה כמה ביונסה שרה את שיריו, ואיזה כוכב גדול הוא באמריקה הצפונית - הוא לא שוכח מאיפה הוא מגיע ומה גרם לו לכבוש את העולם. מיותר לציין שתוך שעות בודדות השיר זכה למליוני צפיות ביוטיוב ובכל שאר פלטפורמות הסטרימינג.
"שאלוהים יברך את הרגאטון. אמן. היינו צריכים ליצור את הסאונד הזה כי רצינו לחזור לשורשים. אהבתם?", כתב באלווין בפוסט שליווה את יציאת הקליפ שצולם ברובו כשבאלווין עומד ושר על רקע קיר מלא פוסטרים של כל חלוצי הז'אנר כמו דון עומר ודדי יאנקי. בגדול, אין יותר מיד מה להרחיב על השיר הזה, אלא רק לתת לו להתנגן כדי להבין את כברת הדרך שעשה הז'אנר מאז Ay Vamos של אותו באלווין והיה זה ששינה סדרי עולם וקבע חוקים חדשים למוזיקה הלטינית. יופי של סגירת מעגל.
אגב, סתם כדי לקבל מושג עד כמה באלווין הוא באמת האמן הכי יוצא דופן של הגל הנוכחי, השבוע קיבלנו תזכורת נוספת לכך שידו בכל ויד כל בו (בקטע טוב), אחרי השיר החדש שלו לצד דיוויד גטה וביבי רקסה. גדול מהחיים כבר אמרנו?
שיר אחד בטור אחד
הרגאטון, כמו שאמר באלווין, הוא הגורם המרכזי לכך שהמיינסטרים העולמי היום מורכב כמעט כולו מאמנים לטיניים, אבל מתברר שלא רק ל"רגאטונרים" המהפכה הזאת עזרה, ומי שעוד זכו לדחיפה גדולה בזכות התרוממות הז'אנר הם ללא ספק Morat - להקת הפולק הקולומביאנית שבשנתיים האחרונות זוכה להצלחה חסרת תקדים (כרגע עדיין בעיקר בתוך תחומי אמריקה הלטינית) וממש לאחרונה שחררה את אלבומה החדש והשני במספר Balas Perdidads.
כחלק מקידום האלבום, החבר'ה הצעירים מבוגוטה נכנסו לאולפן כדי להקליט גרסאות כיסוי חצי אקוסטיות-חצי מדהימות של שירי האלבום החדש ושל כמה מלהיטי העבר שלהם, ובתקופה חורפית כמו זו - זאת לגמרי המוזיקה שבא לכם לשמוע היום.