לפני הכל, אני חייב להתוודות: חששתי. אפילו חששתי מאוד. סולד אאוט תוך חמישה ימים מרגע פתיחת הקופות, 15 אלף איש, 80% נשים (או 95%?), וכוכב אחד שעד אתמול בערב היה בשבילי תעלומה לטינית שלא ממש הבנתי. הוא זמר? הוא אמן? הוא סמל מין? הוא הכלאה בין כל אלה שיצרה מפלצת עם מאות מליוני צפיות ועוקבים מסביב לעולם? מי אתה מאלומה? הרבה שאלות ליוו אותי ללייב פארק ראשון לציון אמש, הרבה שאלות עליהן קיוויתי לקבל תשובות, והאמת שהן הגיעו די מהר - הספיקה דקה אחת על הבמה כדי שכל השאלות יקבלו תשובות והחששות ייעלמו – עומד מולי כוכב יוצא דופן, כזה שהמוזיקה הלטינית עוד לא באמת פגשה.
אחרי ניקי ג'אם, ג'יי באלווין ודדי יאנקי, ובעיקר אחרי השנה הכי גדולה של המוזיקה הלטינית בישראל, היום כבר אפשר להכריז בפה מלא ובלי לחשוש לרגע מה יגידו: מאלומה הוא השגריר הכי גדול של הז'אנר המופלא הזה בעולם, בעיקר כי הוא לא לטיני - הוא בינלאומי - תופעה בינלאומית שנמצאת כרגע בשיאה, פרופרמר אדיר שחתם כאן אצלנו בישראל סיבוב מופלא ומוצלח של למעלה מ-17 הופעות. הוא לא ביקש מהלטינים להרים ידיים ולא דרש דגלים באוויר. גאוות היחידה הלטינית לא ממש מעניינת אותו - חואן לואיס לונדוניו אריאס בן ה-23 מקולומביה רואה הרבה מעבר - הוא כאן כדי לכבוש את העולם וישראל היא עוד תחנה בדרך. האם הוא יצליח? מי שראה אתמול את החיוך שלו על גבי 7 מסכי הענק כבר יודע. הוא יצליח. הוא כבר מצליח. וואו! כמה סטאר קוואליטי בן אדם אחד יכול להכיל?
אחרי פתיחה סוערת, בזמן שווידאו ארט מושלם מלא להבות ונחשים מתנגן מאחוריו, כבר אפשר היה להבין שמדובר באמן שנמצא בליגה אחרת מזו של חבריו דוברי הספרדית – אמן שהגיע לתת שואו ברמות הגבוהות ביותר, וזה די מדהים לגלות את זה אחרי שני שירים בלבד. עם מכנס לייקרה שחור, מעיל עור, משקפי שמש, וקוקו מתוח לאחור הוא כבש את הבמה בסערה, המתין עם המחוות הקבועות לישראל וירה את Borro Cassete , Sin Contrato ו-El Perdedor – שלושה שירים שיושבים בדיוק על קו התפר של הקריירה שלו – בין הילד עם החלומות ממדיג'ין קולומביה, לגבר נוטף הסקס אפיל שקופץ בין צרפת, איטליה וישראל. עם שני זמרי ליווי נהדרים ולהקה מדויקת הוא הפליא בשירה – לקח אוויר שהיה צריך, אבל הפעיל את גרונו במלוא הכוח – והיי, איזה קטע! הוא באמת יודע לשיר ועושה את זה לא רע בכלל.
"תוריד כבר חולצה - אלוהים", צעקה אחת מאלפי הבנות שבערו מאחורי, ומאלומה כאילו הקשיב לה; הוא ויתר על המעיל, נשאר בחולצה לבנה צמודת שרירים ולא הפסיק לפלרטט עם הקהל לרגע. הוא חייך ועצם עיניים, נשם עמוק ולא הפסיק להודות לכל מי שאפשר. "מאז תחילת הקריירה שלי חלמתי להגיע למקום כמו ישראל", הוא סיפר בחצי אנגלית/חצי ספרדית. "הרבה גבולות נפרצו מאז אותם חלומות שנוצרו לפני שבע שנים, אבל הגבול הכי חשוב שנפרץ הוא גבול השפה – מוזיקה היא השפה הכי יפה בעולם. למרות הקושי לנהל חיים מהסוג שאני חי, ולמרות שיש כאלה שחושבים שאני כפוי טובה, תנו לי להגיד לכם שהרגע הזה על הבמה שווה הכל ובדיוק בשבילו אני נמצא כאן", הוא סיפר בהתרגשות וירד להחליף בגדים. בכל זאת, למרות כל הסנטימנטליות וההתרגשות – הופעה של מאלומה היא סוג של סטוץ פראי עמוס תשוקה ובלי יותר מדי רגש. והקהל? הוא רק רצה להתפרע.
שני שירים אקוסטיים (שכנראה עובדים טוב יותר בהופעות במדינות לטיניות) עברו להם בלי שהקהל הרגיש או התרגש מהם יותר מדי, ולמרות שבזכותם גילינו שבנוסף לכל הכישרון שלו הוא גם יודע לנגן על גיטרה, האנשים עם הפלאשים באוויר רצו אדרנלין גבוה יותר, רצו קצב. רצו לזוז. ומה קורה כשרוצים משהו מאמן כמו מאלומה? זה בדרך כלל מתגשם: שיא המופע הגיע עם שרשרת ביצועים מעולה שכללה את La Temperatura מתחילת דרכו, צ'אנטחה המופלא עם שאקירה, המיקס שלו ל-La Bicicleta של אותה שאקירה וקרלוס ויווס, והמיקס העוד יותר מעיף שלו ל-Party Animal של צ'ארלי בלאק. שרשרת להיטים שנחתמה עם Carnaval הסופר לטיני, והוכיחה נקודה נוספת: גם בשירים בהם הוא שותף – דואטים או מיקסים – זה בעצם הכל הוא. אתה לרגע לא מרגיש שמשהו או מישהו חסר – השואו הוא קומפלט, זמרי הליווי מחליפים את המבצעים המקוריים בצורה מושלמת, וכל השאר לא באמת מעניין; מאלומה מהפנט אותך אל הבמה ואין לך תלונה אחת. הבחור הצעיר הזה עלה על הנוסחה המופלאה הזו שבזכותה המוזיקה לא דורשת דרכון או כרטיס טיסה. בינלאומי כבר אמרנו?
בין סט שירים אחד לשני הוא כמעט ולא ירד מהבמה והיה נוכח, עם הקהל, כל הזמן – רקדניות (וואו) עלו וירדו, נגנים נשמו אוויר, אבל הוא כמעט ולא עזב את הבמה לדקה. הוא אמנם ויתר בשלב מסוים על מכנסי הלייקרה המופרכים ועבר לג'ינס היפסטרי קרוע, אבל הוא היה שם כל הזמן, דיבר וסיפר, אמר תודה והפליא בקולו מעל ועל המוזיקה. מאלומה, ועל זה יעיד כל הקהל שהגיע אמש ללייב פארק, יודע לעשות משהו שהרבה אמנים אחרים בז'אנר לא ממש מצליחים לעשות, וזה להעביר את עוצמות ואיכות ההקלטות באולפן ישירות אל המופע על הבמה. הוא עושה את זה אתמול בצורה מושלמת בעזרת הפקה מהודקת ולהקה פשוט מעולה שכללה מתופף, גיטריסט ודיג'יי שנטען שהוא מוונצואלה, אבל הרגיש כאילו הוא נשלף ישירות מהברונקס.
ואז הוא ביקש את תשומת לב הקהל. "רגע לפני שאני ממשיך אני רוצה לשיר לכם שני קטעים קצרים משני הסינגלים הבאים שלי שאמורים לצאת בקרוב. את חלקם פרסמתי ברשתות החברתיות ואני מקווה שתאהבו אותם". יאהבו? מדהים היה לראות את הקהל מצטרף אליו אל שני קטעים קצרים שכיכבו בעיקר בחשבון האינסטגרם שלו (כמעט 30 מיליון עוקבים. יותר מכל אמן לטיני אחר), שר מילה במילה ומרגש את האמן שמולו כמעט עד דמעות. ירידה קצרה להתרעננות, עוד כמה דקות של הרמות בחסות הדיג'יי, וחזרה מהירה, פראית אפילו, להדרן שכלל את Felices Los 4, אולי הלהיט הכי גדול שלו, ו-Cuatro Babys, כנראה השיר הכי מעורר מחלוקת בכל הרפרטואר המיני שלו גם ככה.
כמעט שעתיים של הופעה נתן אמש מאלומה. 15 שירים בסך הכל. אבל כל מי שרכש כרטיס למופע הנהדר הזה הרגיש שקיבל הרבה יותר. זו הייתה חוויה להיות שם אתמול ולראות אמן צעיר שמחויב כל כך לקהל שלו ולבמה עליה הוא לא מפסיק לחגוג. למרות שמדובר בסיום סיבוב הופעות מפרך עם עשרות שעות טיסה, ומליוני הורמונים שהקיפו אותו, זה לא ניכר עליו לרגע. הוא ידע להעריך את מי שהגיעו אליו רגע אחרי צאת החג. תעלומת מאלומה הפרטית שלי נפתרה אמש; זה לא יהיה נכון לשייך אמן כמוהו לגבולות הגזרה הלטיניים; מדובר בבחור צעיר שלמד היטב מה עובד ומה לא, יודע להשתמש בסקס אפיל המופרע שלו בצורה חכמה, ובעיקר שמר על עין אחת בדרום אמריקה, אבל הקפיד לשלוח את השנייה הרחק אל ארה"ב. הוא ראה, הבין, עיכל ומיישם בענק. לא אתבייש להגיד שההופעה הזו הייתה אחת ההופעות הכי טובות, מקצועיות ומהודקות שהגיעו לישראל בשנה מלאת ההופעות שעברה עלינו. באלווין וניקי ג'אם? מאלומה זו ליגה אחרת – זו של ביונסה וביבר, של דרייק וריהאנה. כבר אמרתי בינלאומי נכון?