"תמיד הייתי אותנטי - מהיום בו נכנסתי לתעשייה תמיד רציתי לעשות את המוזיקה שלי, אבל מהר מאוד אמרו לי שהמוזיקה הזאת לא חשובה. הם רצו שאני אשיר שירים רומנטיים, לעשות את מה שעשיתי כששיחקתי בטלנובלות. בזמנו הייתי נהנה מזה, אבל כאמן רציתי להיות אני - לעשות את המוזיקה שלי. כולם אמרו לי שאני לא אגיע לשום מקום ושאני תמיד אשאר באדמה שלי. אבל אני? הייתי שמח שזה המצב - לא היה אכפת לי מהוליווד או מקומות בסגנון - רק רציתי להיות שמח עם מה שאני עושה".
אין הרבה אמנים בעולם שמתבטאים ככה. אנשים שמאמינים באמנות שלהם מהרגע הראשון ששמו את ידיהם על גיטרה ולא הניחו לקולות ולטרנדים שונים לשנות או להשפיע על יצירתם. אחד מהם הוא קרלוס ויוס - הזמר הקולומביאני המצליח בן ה-56 (!), ומי שלמרות גילו (יחסית לשאר כוכבי הז'אנר הלטיני היום בעולם כמובן) מצליח לשמור על רלוונטיות יוצאת דופן, לחדש כל הזמן, לגלות אמנים, ועכשיו, סוף סוף, להגיע גם אלינו להופעה ראשונה אי פעם בישראל - הופעה שעשויה להפוך בקלות למופע הלטיני הכי טוב שנחת כאן בשנים האחרונות. הרי עם ניסיון, וייב כובש, וחיוך כמו שלו - אין סיבה שזה לא יקרה.
"אם גם ככה התכוונתי לעשות מוזיקה שמייצגת את הבית שלי, אז איזו סיבה הייתה לי להתרחק מביתי?", סיפר ויוס לאחרונה בראיון לעיתון Clarin הארגנטינאי. "בסופו של דבר הכל קרה בדיוק כמו שצפיתי - בימים אלה אני חי במטוס, עובד בשביל האנשים שלי, בשביל העם שלי, והדרך בה הלכתי מאז יומי הראשון היא זו שהביאה אותי לכל מקום בעולם בסופו של דבר".
יש כאלה שמכנים אותו "שלמה ארצי הקולומביאני", אחרים מגדירים אותו כזה ש"גילה ונתן את ההזדמנות הראשונה למאלומה", מה שבטוח הוא שכולם בעיקר מאוד אוהבים אותו - אי אפשר שלא לאהוב את קרלוס ויוס. הוא נולד ב-1961 בסנטה מרתה (מקום מאוד אהוב על המוצ'ילר הישראלי), ובגיל 12 הוא עזב יחד עם משפחתו לבוגוטה בחיפוש אחרי חיים קלים יותר. אחרי שהבין שלימודים ובית הספר הם לא בדיוק כוס הקולה שלו, הוא החל להתעניין במוזיקה, ובגיל 18 התחיל לנגן בברים ובתי קפה בבירת קולומביה. שנה לאחר מכן הוא כבר החל לשחק בטלנובלות קולומביאניות ואט אט עם המון כוח רצון הפך לשם מוכר בכל בית קולומביאני.
אחרי שלוש שנים של משחק הוא נזכר שהלהבה האמיתית שבערה בו הייתה המוזיקה, שיחרר את אלבומו הראשון Por Fuera y Por Dentro, המשיך לשחק במקביל, ולאורך השנים הוציא עוד שני אלבומים שהיו בעיקר רומנטיים ופחות קשורים לסגנון שמאפיין אותו היום. בתחילת שנות ה-90 נסע ויוס לפוארטו ריקו אחרי שגם שם ראו בו פוטנציאל טלוויזיוני והחליט לוותר למשך כמה שנים על הקריירה המוזיקלית שלו. הכל השתנה ב-1991, אז קיבל הצעה לחזור לקולומביה כדי לככב בסדרה שתביא למסך את סיפור ה-Vallenato (ואז'נטו) - סגנון מוזיקה עממי שנולד בחוף הקריבי של קולומביה והפך לסגנון המוזיקלי הכי מזוהה עם המדינה הדרום אמריקאית השמחה. ההצעה הזאת, אותה לקח בלי לחשוב פעמיים, הייתה זו ששינתה את חייו לנצח.
אחרי יציאת פסקול הסדרה, תקליט שהפך תוך זמן קצר להצלחה היסטרית גם מחוץ לקולומביה, ויוס הבין שהוא מצא את דרכו והחל להתמקד בסגנון המוזיקלי והשורשי הזה. הוא המשיך לשחק בטלנובלות וסרטים, אבל לא זנח את הוואז'נטו לרגע, ועם השנים הפך לנושא הדגל של הסגנון. לאורך שנים רבות הוא הצליח רבות בתוך תחומי אמריקה הלטינית (וכמובן אצל המהגרים בצפון אמריקה). לפני מספר שנים, כשהגל הלטיני החל לתפוס תאוצה, ויוס היה אחד הנציגים הבודדים של הדור הישן שידע לשלב בצורה מדויקת בין צליל המוזיקה השורשית שכל כך מאפיינת אותו לצלילים החדשים שהחלו לכבוש את העולם. הרי לפני דספסיטו, הגיעה La Bicicleta - הלהיט העצום שלו עם שאקירה שגרם לו סוף סוף להפוך לכוכב בינלאומי ענק.
"מי היה מאמין ששאקירה תשיר ואז'נטו אה? זה בלתי נתפס מבחינתי", סיפר בעבר ויוס על החיבור בינו לבין הקולומביאנית הכי מפורסמת בעולם. "לשאקירה יש חיים לא פשוטים, בדיוק כמו למארק אנתוני נניח. לעומת זאת החיים שלי מאוד רגילים; חברים, משפחה ושלווה. לעבוד לצד אמנים כאלה זה לא פשוט. מעולם לא שאפתי לעבוד עם שאקירה או שמארק אנתוני יהפוך לחבר שלי - מי שקורא לי אני בא. כל שיתופי הפעולה שלי עד היום קרו כי קראו לי. אני לא מחפש את זה. אני מחפש פשטות וחיים רגילים".
עוד אחד משיתופי הפעולה הכי מדוברים של ויוס היה עם מאלומה, אז כוכב צעיר בתחילת דרכו שבדיוק הוחתם אצל אותו סוכן כמו ויוס - מי שהפך למשך תקופה קצרה לסוג של אב מוזיקלי בשבילו. אחרי לא מעט שיתופי פעולה שהתבססו בעיקר על הרפרטואר של ויוס עם נגיעות עכשוויות של מאלומה - האחרון יצא לדרכו וכאן כבר אין צורך לספר איזה כוכב ענק הוא הפך להיות. במהלך השנים מאלומה קיבל לא מעט ביקורות על האופי של שיריו, ואחד המבקרים הגדולים שלו, כך מתברר, היה ויוס עצמו: "אני אבא ל-4 ילדים. אני יודע מה אני רוצה בשבילם ויש אנשים שהסגנון והשירים האלה לא מתאימים להם. זה לא מה שהייתי רוצה שהבת שלי תקשיב לו. אין לי שום דבר נגד רגאטון, אבל כן יש לי הרבה שנים בתעשייה ואי אפשר שלא להעריך את הכוח החינוכי שיש למוזיקה כיום - אדם צריך לשלוח מסר חיובי לאנשיו דרך המוזיקה", התבטא ויוס בעדינות כשנשאל על המוזיקה של מאלומה.
אגב, את הביקורת הסמויה הזאת נגד מאלומה ושיריו, ויוס לא שמר לעצמו ודיבר על כך עם הכוכב העולה. "אמרתי לו הכל בפנים. דיברתי עם מאלומה על הכל. היה לי נוח להגיד לו את זה כי המוזיקאים הצעירים במולדתי תמיד התייחסו אליי עם המון חום וכבוד. הרי מה זה הטראפ הזה שהפך להצלחה מסחררת? זה ז'אנר עם נושאים מאוד מיניים, והצעירים שלנו מאמצים אותו מהאמריקאים. המוזיקה שמשפיעה על מאלומה היא מוזיקה פורנוגרפית. ואיפה אדם רואה פורנו? כשהוא רוכש ערוץ מיוחד לזה - פורנו לא אמורים לראות שאתה מדליק טלוויזיה או רדיו".
כמעט 20 תקליטים הוציא ויוס מאז תחילת הקריירה, השתתף כמעט באותה כמות של סדרות, זכה בשני פרסי גראמי (2002 על האלבום הטרופי של השנה, ו-2015 באותה קטגוריה), בנוסף זכה לאורך השנים ב-12 פרסי גראמי לטיני, ובאופן כללי הפך בשנים האחרונות לאחד הקולות הכי בולטים ואהובים שיצאו מדרום אמריקה אל העולם כולו. כעת, אחרי כמעט 10 שנות קריירה הוא מגיע כאמור לראשונה לישראל וישתף כאן פעולה עם עידן רייכל - שיתוף פעולה יוצא דופן ובחירה מוזיקלית מדויקת ומפתיעה של מפיקי המופע בארץ.
בראיון מיוחד עם רייכל לקראת הופעתו הקרובה בקולומביה ופורסם בתחילת השבוע באתר הקולומביאני el espectador, הוא התייחס למוזיקה של ויוס ולהצלחתה. "במוזיקת העולם האמנים מביאים את הקצב של המקום ממנו הם מגיעים", סיפר רייכל. "זו יכולה להיות אדית פיאף, בוב מארלי, או לדוגמה קרלוס ויוס שהוא דוגמה מעולה למוזיקת עולם בשביל אנשים שגרים ביפן נניח".
אז מוזיקת עולם או לא, הביקור של ויוס בישראל, לפחות עבור רבים מבני הקהילה הלטינית בישראל, הוא לא פחות מהיסטורי. נכון שהוא ביקר כאן בשנה שעברה במסגרת משפחתית, טבל בירדנית ושם פתק בכותל - אבל הוא מעולם לא ניגן כאן את צלילי האקורדיון שכ"כ מאפיינים אותו, ועכשיו זה סוף סוף קורה - ב-31.7 הוא יגיע להיכל מנורה מבטחים במה שעשויה כאמור להפוך (בטח אחרי החיבור לרייכל) לאחת ההופעות הלטיניות הכי מרגשות ומוצלחות שנחתו בישראל אי פעם. אל תפספסו את זה.