אני לא מכיר את כל שלל החוויות שרותם כהן בטח צבר מאז שהגיע לעולם שכולו בלדות של חוליו איגלסיאס לפני 37 שנים, אבל אני מרשה לעצמי לנחש שהשבוע האחרון היה אחד הגדולים בחייו; זה התחיל ביום ראשון, לפני שבוע בדיוק, כשחימם ואז גם עלה לשיר עם אנריקה איגלסיאס מול עשרות אלפי אנשים. המשיך ברביעי, עם החיקוי ב"ארץ נהדרת" שלא משנה איך תבחרו להסתכל עליו – מדובר בחתיכת הישג, והגיע לשיאו אתמול מול קהל של אלפים בקיסריה. הקיסריה הראשונה שלו.
אם נקפוץ רגע בחזרה ליום ראשון, לרגע בו כהן עלה לבמה עם אנריקה ודסמר בואנו, יהיה מאוד פשוט להגדיר את אותו רגע כרגע השיא בהופעתו של אנריקה בישראל. אולי זה החיבור הישראלי שעשה את זה לקהל, אולי הקצב המטריף של Subeme La Radio, ואולי הכל ביחד. מה שבטוח הוא שמי שהיה ביום ראשון האחרון בפארק הירקון, קיבל פרומו נחמד למה שצפוי היה להיות הפעם הראשונה של רותם כהן מול חומות קיסריה.
שעה וחצי אחרי צאת השבת הוא עלה מול אמפי מלא עד אפס מקום ופתח עם הנשק הכי חזק שלו. זה לא מובן מאליו לראות אמן פותח עם הלהיט הכי גדול שלו, אבל במקרה של כהן זה היה מובן מאליו (בטח כשהשיר חזר אחר כך לביצוע נוסף). אני מדבר כמובן על "כל כך יפה לך", הלהיט שהביא אותו אל העולם של האנשים שמעבר ל"אל העולם שלך"; היוטיוב חיבק אותו, תחנות רדיו במיאמי חגגו איתו, ולא היה מתאים ממנו לפתוח איתו את ההופעה הכי משמעותית בקריירה של כהן.
על הבמה, חוץ ממנו, הייתה תזמורת שלמה שכללה שתי זמרות ליווי, מערכת תופים וכלי הקשה, גיטרות וחצוצרות, סקסופון, פסנתר ומה לא? וואן מאן שואו עם נבחרת נגנים מעולה (וניהול מוזיקלי נהדר) שליוותה את כהן כל הערב בדיוק מרשים יחד עם וידאוארט צבעוני וכיפי שנע בין רחובות הוואנה לאלה של יפו ופריז. בדיוק כמו בשיר ההוא מהאלבום הקודם שלו. שיר שהקהל שלו אוהב במיוחד – אותו קהל שמקפיד ללוות אותו שנים ומכנה את עצמו "רותם כהן – המשפחה". אמש, בקיסריה, המשפחה גדלה כל כך שלא ברור איפה הם יעשו את החג הבא.
האמפי המלא התמסר לבחירת השירים המדויקת; "אתן לך" של חוליו איגלסאיס/אייל גולן; "תני לי קצת ממך" הסופר לטיני-קובני מהאלבום האחרון; "מי יציל אותנו" ועוד שלל שירים שנתפרו כמו שמלה של רקדנית פלמנקו שמדי פעם עוצרת, ואז מרימה שוב, ואז יורדת חזרה. ואז מרימה הכי גבוה שאפשר. היה לטיני, מאוד לטיני – כנראה שאין עוד מישהו היום בארץ ש"עושה לטיני" כמו רותם כהן. גם אם הוא זיהה גל ועלה עליו – לרותם כהן יש את הגלשן הכי מתאים לגל הזה. עובדה: אתם רגילים שכוכבים לטיניים מעבר לים מעלים לבמה אישה אקראית ומקדישים לה את הבלדה הכי מכווצת לב של הערב? אצל רותם תקבלו שתי מעריצות, במה אחת, ואת כל השואו כולו. "אל תעזבי" הוא אולי השיר הכי פחות לטיני של כהן מהשנים האחרונות, אבל אמש – עם ההקדשה לשתי הנשים הנרגשות שעלו על הבמה הוא קיבל את האדפטציה הנכונה.
זה המשיך עם "באמצע החיים" המעולה, "אל העולם שלך" - המנון הירידה לקהל הקבוע, ומשם זה רק התרומם: "פלאברה" כבר הקפיץ את הקהל בטירוף, בין לבין גם קיבלנו הצעת נישואים מרגשת על הבמה, ואז נפתח הסכר: דסמר בואנו, החבר הקובני של כהן מ"כל כך יפה לך" עלה לסט לטיני שכלל את כל התותחים הכבדים; הדואט המשותף שפתח את הערב, Bailando שכתב לאנריקה איגלסיאס (וכהן שר בספרדית מפתיעה ו-RRRRR מדויק) – וכמובן Subeme La Radio בגרסתו המלאה והכשרה. מיד אחריו כהן ירד למנוחה קצרה והשאיר את הבמה לבואנו שבשארית גרונו שר את הלהיט האחרון והמעולה שלו עם אנריקה Nos Fuimos Lejos.
חולצת כפתורים פרחונית הוחלפה באחרת, וכהן חזר לבמה ואל הקהל שהיה בשיאו. הוא המשיך עם הצד השקט יותר של הערב, ואז הרים שוב עם מגי אזרזר שתמיד מתייצבת בשיא האנרגיה כדי לשיר איתו את "אקוט שרי". קצת "אללה מעק", ירידה קצרה וחזרה להדרן מחייב. השיר שסגר את הערב? תנחשו לבד ותגבירו.
קיסריה הרגישה כמו ביתו הטבעי של כהן. היה מדהים לראות שזו הפעם הראשונה שלו שם, ועם מופע מהודק, מופק היטב ומדויק מתחילתו ועד סופו - אפשר כבר להגיד שהוא מוכן לשלב הבא. נוקיה? את זה יגידו אנשיו. הקהל שהיה אתמול מול כהן ומול הים יכול להגיד שלפרקים זה הרגיש קצת כמו מעבר לנוקיה. אולי החופים של מיאמי ומקסיקו. אולי לחלום בגדול. הרי זה מה שהפך את כהן מ"זה שכותב שירים לאחרים" לזמר שמרים גבוה את קיסריה - לחלום בגדול. אני מניח שהוא לא רוצה שאף אחד יעיר אותו מהשבוע החלומי הזה, אבל אחרי המופע אתמול כדאי שיתעורר ויסמן לו כבר את המטרה (או Destino אם נבחר בשפה שמתאימה לו) הבאה - יש לו את כל מה שצריך בשביל לכבוש אותה.