כל מי שמאזין לגלגלצ, יודע שכבר כמעט שנה שהתחנה הצבאית מאמצת לחיקה בחום את הדור הצעיר של הפופ הישראלי. בן אל וסטטיק, אליעד ועדן בן זקן הם השמות החמים שם, ויותר מזה, הם אלה שמקבל רוח גבית. לכן שיר שהמילה עונתי קטנה עליו, כמו "זנזיבר" של טליסמאן, הוא אחד מלהיטי החורף הבולטים. האם זה טוב? זה בלתי נמנע. האם המינון נכון? כנראה שלא, עכשיו זה צונאמי ועדיף להרגיע. מצד שני, דמויות צבעוניות נולדות אצלנו אחת לחצי עשור. כך שברור שבעוד שנה הכל יתאזן, וגם סטטיק יראה טיפה פחות חדש. צריך רק סבלנות.
בשבוע האחרון העניין הזה הפך שוב לדיון ציבורי בגלל התלונות של ארקדי דוכין ודוד ד'אור. בסוף השבוע האחרון הכל עלה מדרגה בעקבות כתבה של רז שכניק ויהודה נוריאל בשבעה לילות שבה הם קבעו שבגלגלצ יש מגמה מודעת להיפטר מדור הביניים, כלומר מבני הארבעים פלוס ובהם אביתר בנאי, עברי לידר, עידן רייכל ואביב גפן, ובאותה הזדמנות גם מאייל גולן ושרית חדד, ולהישאר רק עם הצעירים והצעירות.
הדיונים סביב גלגלצ תמיד מאוד דרמטיים מכל הסיבות הנכונות והלא נכונות. התחנה היא המואזנת ביותר בארץ, והיא קובעת סדר יום מוזיקלי. תחנות אזוריות לא מעטות פשוט מעתיקות את הפלייליסט של גלגלצ מבלי לחשוב. העובדה שהיא בעצם התחנה של החיילים, נכנסת לדיון פעמיים - פעם ראשונה מאחר שזו תחנה רשמית של המדינה, ולכן כל מי שלא מושמע בה נתפס לטיעוני ה"מגיע לי, גם אני משלם מיסים". פעם שניה כי הקהל של צעירים ובמיוחד חיילים, הוא הקהל הכי חשוב לזמרים וזמרות.
קשה להתרגש מהמתקפה של דוד ד'אור וארקדי דוכין בדיוק כמו שהיה קשה להתרגש מהמתקפה של מאיה בוסקילה. נשמור על הכבוד של כולם ונאמר שד'אור ודוכין הם לא האנשים המתאימים להתלונן, כי המקרים הספציפיים שלהם בעייתים. אבל הכתבה של שבעה לילות הציפה תהליכים אחרים ומעניינים שעוברים על התחנה ועל ישראל בכלל. חלקם מייצגים מגמות הפוכות או כאלה שמתרחשות זו לצד זו.
התהליכים גם עוגנו בשתי טבלאות שפורסמו במקביל. טבלת 20 השירים הפופולריים בתחנה מלאה כולה בשירים של זמרים בני פחות מ-30 ולעיתים הרבה מתחת לזה. היחיד מעל הגיל הזה הוא אמיר דדון במקום העשרים עם "לבחור נכון".
הטבלה השנייה שפרסמו אנשי גלגלצ עצמם בפייסבוק היא של הזמרים הכי מושמעים בתחנה מאז תחילת 2016. מתברר שהאמן המושמע ביותר בתחנה הוא ברי סחרוף. הזמרים הים תיכוניים הבולטים ביותר הם עומר אדם במקום 25, שרית חדד במקום 26 ואייל גולן מקום 37. עידן רייכל נמצא במקום השני, דודו טסה במקום החמישי, עברי לידר במקום השישי, אביב גפן במקום ה-21, הזמרת הכי מושמעת היא יובל דיין שבמקום 13. הרשימה הזאת קצת מתעתעת, מכיוון שהיא סופרת את ההשמעות לכל אורך היממה. כך יוצא שאריק איינשטיין נמצא במקום העשירי המכובד, אבל סביר להניח שרוב ההשמעות האלה הן בשעות הקטנות של הלילה ובימי זכרון וחגים.
אם מחברים בין שתי הרשימות, קל להבין את הנוסחה החדשה של גלגלצ. להיטים חדשים של זמרים צעירים, לצד שירים מוכרים של זמרים יותר ותיקים. מה שאומר ששירים חדשים של הוותיקים נדחקים הצידה, ולשירים שצריכים אין סיכוי. אם בעבר הייתה בגלגלצ יומרה לחנך את המאזין ולבנות להיטים, כאשר לאנשי המקצוע היה ברור שזה רק ענין של זמן עד שהקהל יתרגל לחמרים מעט יותר מתוחכמים, היום נזנחה המגמה הזאת קליל. השירים החדשים של דור הבינים מקבלים שבוע או שבועיים של פלייליסט ואז נזרקים החוצה. לאלבום חדש ויפה של הלהקה הוותיקה אבטיפוס שיצא השנה, לא היה מראש שום סיכוי ביפו. הלהיטים הקלים לעיכול, הם אלה שמשתלטים על האוויר.
בעניין הזה ברור שגלגלצ הלכו רחוק מידי, ואני משוכנע שהתגובות הסוערות בשוק המוזיקה יגרמו להם לאזן את זה. עם כל הכבוד ללהיטיה הבאים של נועה קירל, בחגים, בארועים מיוחדים ובספיישלים הם הרי ירצו להתגאות בכל האמנים המוכרים. הם ירצו שעידן רייכל, עברי לידר, אביתר בנאי ואביב גפן יבקרו אצלם, ישלחו ברכה. אין שום סיבה להעליב יוצרים שנמצאים בשיא הפופולריות שלהם. גם אם רוצים לנגן את "זהב" כל יום, כל היום. אייל גולן מחרים את גלגלצ כבר שנים, וכך רוב הזמרים המזרחיים. גם כשהם משתפים פעולה הם עושים זאת בפרצוף חמוץ. למה להרחיב את המעגל הזה?
אני בדרך כלל שונא את הטענות כלפי גלגלצ שנובעות מכך שזו תחנה ממלכתית. העובדה שהיא ממלכתית לא אמור להכתיב את הטעם שלה. אבל אני כן חושב שתחנה פופולרית מאוד שבעצם קובעת את הטעם הישראלי מחויבת לאחריות, ובוודאי לתקן את העוול שנעשה במשך שנים למוזיקה המזרחית. זה ממש לא הגיוני שזוהר ארגוב אינו נמצא בין 30 האמנים המושמעים בתחנה. תחנה מובילה שקובעת טעם של אנשים צעירים אינה יכולה להנציח יותר את התחושה שהרוק הישראלי חשוב מן המוזיקה המזרחית.
אני לא יכול להוכיח את זה, אבל נדמה לי שמאז שאבי שושן הצטרף לתחנה חל שינוי מסוים. בחדשים האחרונים היו להיטים של משה פרץ, דודו אהרון ומאור אדרי שבלטו מאוד בפלייליסט, ונדמה לי שבשעות השיא שומעים כיום יותר זוהר ארגוב, ולפעמים אפילו קלאסיקות של חיים משה. בכיוון הזה יש מגמת שיפור, אבל לא בטוח שהיא חזקה ומהירה מספיק. אני חושב שהיחס בגלגלצ בין חדש, ישן, מיזרחי ורוק צריך להיות הרבה יותר מאוזן.
יתכן שהבעיה היא שלא נותרו בגלגלצ אנשים עם פרספקטיבה. אורלי יניב ויואב קוטנר אמנם משדרים שם, אבל קשה להגיד שהם חלק מהתחנה. כל מי שמבקר שם לאחרונה טוען שהמקום נראה כמו גן ילדים בזמן שהגננת הלכה רגע. האם ניקוי האורוות שנעשה שם היה דרמטי מידי? כנראה שכן, וגם את זה כדאי לסדר.
בדבר אחד אני בטוח מעל לכל ספק. את היחסים בין גלגלצ לשוק המוזיקה צריך לסדר דרך התקשורת, הפייסבוק והשיחות שמתנהלות מאחורי הקלעים בין אנשי התחנה לאנשי התעשייה. האנשים שדעתם לא נחשבת בעניניים האלה זה בשום פנים הם הפוליטיקאים - לא מירי רגב, ולא אביגדור ליברמן, לא חברי כנסת משמאל או מימין, לא שר הבטחון ולא ראש האופוזיציה. איש מהאנשים האלה אינו כשיר להתעסק ברשימות השידור של תחנת המוזיקה וגם אינו צריך.
אז נכון שגלגלצ בתקופה מאוד מקושקשת, ועוד לא אמרנו מילה על הקריינים והקרייניות שרובם מדברים משום מה הכי לא בגובה העינים, עם המון אוויר, ועם פאתוס מגוחך על ריק. אבל את הלחץ על התחנה אסור להעביר דרך פוליטיקאים. כי הם באמת רק יחריבו. כהרגלם.