מתקשרת אליך בתאדם ואומרת שומע, אני משכתבת את התנ"ך. רוצה לעזור לי?
אתה אומר בטח, לא למה, הרי זה לא שזה הולך לעצבן אף אחד או משהו.
אני קצת מגזים, אבל רק קצת, בתיאור השיחה שבה איה כורם סיפרה לי על הפרויקט החדש שלה: מופע של פרשנות נשית, אישית ומקומית לשירי לאונרד כהן. עכשיו, בואו – גם אני התחלחלתי לרגע כששמעתי לראשונה את רצף המילים הזה. כפי שכתבתי כאן בשנת 2016, בכתבה שעודכנה ופורסמה מחדש אחרי מות, הטקסטים של כהן יקרים ללבי; בטקסט אחר, שכתבתי בבלוג הישן שלי, התוודיתי על כך שכהן הוא אחד משלושה אמנים (השניים האחרים הם וודי אלן וסטיבן ספילברג) שהנוכחות הקבועה שלהם בחיי התרבותיים גורמת אפילו לאפיקורס כמוני להכיר בכך שכנראה יש איזו משמעות ליהדותו. והנה באה זאתי ורוצה לשכתב את קודש הקודשים.
לגעת בטקסטים של כהן זה באמת חִיל ובאמת רעדה, אבל זהו, שזאת הייתה זאתי. ההיכרות שלי עם איה כורם החלה מהמילה הכתובה ולא זו המושרת; היא כתבה בעיתון שעבדתי בו, אני ערכתי אותה באופן קבוע, ועד היום זכור לי דיון פנים-מערכתי שבו הצמדנו לה את המחמאה הגדולה ביותר שהייתה שגורה (כלומר, שהייתה נדירה אבל תמיד נוסחה ככה) במערכת ההיא: "יש לה טקסטים". בעברית של אנשים נורמליים התכוונו שהיא יודעת לכתוב, שהיא ניחנה ברגישות טקסטואלית טבעית, אבל האמת היא שאתם לא זקוקים לזיכרונות שלי בשביל לדעת את זה. הרי רק לפני שנתיים זכתה איה בפרס אקו"ם כמחברת השנה (בחיי, הם חייבים למצוא שם יותר נורמלי לאנשים שכותבים מילים) על "2023", האלבום שהפיקה במימון המונים ושהיה בעיניי יצירה פשוט מונומנטלית. סייעתי לה שם קצת כיועץ אמנותי, אבל אני די בטוח שיש בי מספיק אובייקטיביות כדי להעיד על עיסתה - מה שאני בשום אופן לא יכול להגיד על הפרויקט הנוכחי, ייאמר מיד למען הגילוי הנאות ולמען ייצא מהסיסטם.
ג'ניס ג'ופלין שואלת שאלה
תראו, העניין הוא כזה: כמו שלא היססתי שנייה לפני שנרתמתי לפרויקט לאונרד כהן – את התפקיד שלי, כפי שהיטיבה להגדיר איה, אפשר לסכם במילים "משגיח כשרות" – ככה ברור לי שהתשומות שהשקענו בזה פוסלות אותי לעדות באשר לתוצאה. בכלל, הטקסט הזה לא נועד לומר שיצא פגז, הגם שיצא פגז, הגם שכאמור אני לא יכול להגיד את זה. לא, הטקסט הזה בא לספר איך הופכים שירים של יהודי מנוח מקנדה לשירים של אישה חיה מישראל.
את סדר העדיפויות במלאכת התרגום ניסחה איה כך בתוכניית המופע: "בראש ובראשונה - האווירה, הכוונה והתחושה הכללית של השיר. אחריהן - המוזיקליות של התרגום, החריזה והמצלול. ולבסוף - האותנטיות הפנימית של הטקסט כשהוא מושר על ידי אישה, וישראלית". זה נשמע מסובך, וזה אכן היה מסובך, אבל אני מרגיש שעמדנו במשימה ("עמדנו" = איה שעשתה את רוב המלאכה ושני העזרים כנגדה, אלכס בן ארי ואנוכי).
הנה דוגמה לסיבוך: ב"Chelsea Hotel No. 2", השיר המיתולוגי על הרומנצ'יק העוד יותר מיתולוגי בין כהן לג'ניס ג'ופלין, יש תיאור מפורש של אקט מיני שהיא מבצעת בו. זה היה טריקי כבר כשכהן שר את המשפט "נותנת לי מציצה על המיטה הלא-מוצעת" (במקור Giving me head on the unmade bed), אבל זה גם הפך לנכס צאן ברזל. וככה הולכת הגרסה של איה: "עוד זוכרת אותךָ שם בחדר שלךָ,/ שנינו על המיטה הסתורה/ ירדת לי ורעדתי כולי/ המונית שלמטה צפרה". ככהניסט וכנאצי של טקסטים אני לא יכול לחשוב על תרגום טוב יותר.
"סוזאן" הציג אתגר אחר: איך מציגים שירה של אישה אחת על אחרת (כלומר, בלי ללכת למקומות כמו רומן לסבי, שזה סבבה רק שאין כלום בין זה לבין המקור)? איה, בניסוח שממש עשה לי עור ברווז בפעם הראשונה שקראתי אותו, הפכה את זה לשיר של אהובתו הקודמת של גבר על זו שלמענה או בגללה הוא נטש אותה. זה אפשר להיצמד באופן כמעט מוחלט למקור, אבל תראו איזה יופי נולד דווקא כשזה קצת התרחק – למשל בבית על ישו, שהיה חייב להשתנות בקאבר שהוא לא רק נשי אלא כאמור גם ישראלי (השורה הראשונה כאן מחליפה את And when he knew for certain, האחרונה את he sank beneath your wisdom like a stone): הספינה שלך הפליגה/ מחופיי ואל חופיה/ ואמרת שאין אושר כמו זה שבין זרועותיה/ ונשברתי אז לשניים, נסגרו לי השמיים/ נשכחת ונבגדת/ שקעתי כמו אבן למצולה".
נדמה לי שהמשימה כפי שהגדירה אותה איה הגיעה למיצוי מושלם דווקא באחד השירים העמוסים ביותר טקסטואלית שכתב כהן, "Democracy". זה מלכתחילה המנון, מלכתחילה אמירה חברתית, ולאיה זה התלבש על כאן ועל עכשיו למרות שזה נכתב על מקומות אחרים ובאייטיז. תראו את הבית הראשון: "זה יבוא בסערה עצורה/ מאותם הלילות בשדרה/ מין תחושה מציאותית שכל זה לא אמיתי/ שזה כאן, אבל זה לא באמת קרה/ מכלובים לבני אדם במחסום של הצבא/ מילדה שלא חוזרת ממצעד הגאווה/ הדמוקרטיה מגיעה, היא ממש קרובה".
בהמשך השיר מופיע הקטע הבא: "אין רגשנית גדולה כמוני בעולם/ אוהבת ארץ שאוכלת את כולם/ אבל לא נשאר בי קרב לשיר שיר לשלום עכשיו/ אני שוב אלך לישון היום מוקדם". נדמה לי שכהן עצמו היה מחייך את החיוך הקצת עקום המפורסם שלו אם היה יוצא לו לקרוא את הטוויסט הנשי-אישי-מקומי הזה על המילים של עצמו.
תשפטו בשבוע הבא
"שלך, א. כורם" – מנוד ראש לחתימה של כהן בסיומו של "Famous Blue Raincoat", גם הוא בין שירי המופע – יושק ב-16.5 במרכז ענב בתל אביב. אין לי מושג איך יקבלו הכהניסטים בקהל את מה שעשינו לשירים של הגדול מכולם, אבל כמשגיח הכשרות אני יכול להבטיח לכם דבר אחד: המצחים הקולקטיביים של העושים במלאכה לא פסקו מהתקמט סביב הסיפור הזה עד שיצא עשן לבן. לראיה, אני קורא עכשיו את רצף התרגומים ומוצא את עצמי אומר וואלה, זה אשכרה לאונרד כהן באישה ובעברית. מי ידע?
לחצו כאן למידע על כל ההופעות של "שלך, א.כורם"
תומר קמרלינג הוא מבקר הקולנוע של מאקו (ומתברר שגם משגיח הכשרות של איה כורם)