_b.jpg "שולי רנד לייב (6) (צילום: אורית פניני)")
מה משותף לאברי גלעד, גיל קופטש ,סיון רהב, שלומי שבן, ארז לב ארי, אתגר קרת, הרב אילון ועלמה זק? התשובה היא שולי רנד. אתמול בערב במופע הבכורה ניתן היה לראות מארג של חילונים ודתיים מכל גווני הקשת יושבים זה לצד זה. צו פיוס מעולם לא נראה קרוב יותר.
אחרי הדיסק המשובח 'נקודה טובה', שהגיע לזהב, הגיע הזמן למפגש עם הקהל. רנד עולה על הבמה ובלי שהיות פותח עם 'מה התכלית' השיר הפותח את האלבום. הוא ממשיך בהסבר קצר על המושג 'מוחין ד'קטנות' שמתאר חשיבה 'מצומצמת' וממשיך בשיר הנושא שם זה, השיר שממנו התחיל למעשה כל האלבום.
רגע לפני שהוא שר את 'סגולה', הסינגל האחרון שיצא מהאלבום, נזכר רנד שלא פתח בתפילה- הוא עוצר ומתפלל ל'סיעתא דשמייא' על כל דבר שהוא זקוק לו בהופעה: שהזמר לא יצטרד, שעל הנגנים תנוח הרוח, שההופעה לא תהיה קצרה מדי ולא ארוכה מדי ושהקהל לא יקלוט שהוא בעצם מיסיונר.
נראה שתפילתו מצליחה. הקהל, שרנד מתאר אותו כפתוח, חושב ולא מפחד להרגיש, מלווה אותו בשירה אדירה ובמחיאות כפיים סוערות לאורך כל ההופעה. שירת הקהל כה עוצמתית, עד שב'אייכה?' הגיטריסט עמית יצחק מפסיק לנגן ל 2 דקות, ומשאיר את הקהל ללוות את רנד בשירה. עד שרנד מסמן להמשיך איתו ביחד בפזמון, אז מצטרפים גם שאר הנגנים המוכשרים: רן שמעוני על התופים, נחמן אלביט על הבס, אסף אמדורסקי (שגם הפיק מוזיקלית את המופע) על הפסנתר, וניצן חן רזאל על הכינור.
באמצע השיר 'רפא-אל' עולה אהוד בנאי והמפגש על הבמה מרגש ומלא אהבה. הם מבצעים גם את 'בלוז כנעני' יחדיו, ורנד מעניק לבנאי תקליט זהב. לפני ההדרן הוא מקדיש את השיר 'אחותי' לאשתו, לכבודה כתב אותו.
בעלייה חזרה לבמה מגלה רנד את הסוד השמור ביותר של ההדרנים: 'כל העניין של לרדת מהבמה' , הוא אומר, 'ולא לסיים את ההופעה, הוא פשוט כי הנגנים חייבים לעשן סיגריה'. הנגנים, שחזרו עם אנרגיה מחודשת, מפתיעים בעיבוד עשיר ומעניין, לפי לחן של רנד מלפני 15 שנה, לתפילה 'אלוקי נשמה'. את ההופעה סוגר השיר המרגש 'מתוך שינה', שסוגר גם את האלבום.
במהלך כל ההופעה הכריזמה של רנד היא בלתי נגמרת. כשהוא משתף את הקהל בחששות והקשיים שלו לקראת ההופעה הקהל מרותק כמו ילד שמקריאים לו סיפור לפני השינה. הוא פתוח, מצחיק, כובש את הקהל, מציג את השירים שלו, והופך את ההופעה לתיאטרלית ואישית.
הדרך האמיתית שבה הוא מציג את הדברים, בלי לייפות, בלי להסתיר, היא מה שמקרב אנשים מכל גווני הקשת, אליו, אל 'נקודה טובה', אל ההופעה הזו, אל האישיות הזו, אל שולי רנד. כולנו הרי מאמינים. במשהו, במישהו, בעצמנו. זה לא משנה. הדרך היא אותה דרך, המאבקים הם משותפים, וזה מה שמקרב את הלבבות, ומזכיר לכולנו שבסופו של דבר קורצנו מאותו החומר.