הזמר הראל סקעת, שספג השמצות בתחלת השבוע על כך שלא התגייס למחאת האוהלים, מופיע הערב בעצרת ההמונית בירושלים שארגנו אנשי מחאת האוהלים. "הזמינו אותי לבוא ולהופיע בעצרת ונעניתי בשמחה ובחיוב, אני חלק מהעם מהמדינה והשיחות שהיינו מנהלים בסלון עם החברים והמשפחה עברו לכיכר", אומר סקעת הערב ל-mako.
-איך אתה מתחבר למחאה הזו?
"כתבתי מאמר דעה בעיתון לפני כמה חודשים בשם 'אביב תתעורר' על הדור הצעיר שצריך לצאת לכיכרות ולדאוג לגבי העתיד. אנחנו כמו תחת השפעה של סם, אנחנו נורא אטומים ומנוהלים על ידי התכתיבים מלמעלה - זה מה שהיה עד עכשיו ואני שמח שאנחנו במאבק".
"גם אני מרגיש את העול והמצוקה"
-אתה מרגיש את העול והמצוקה?
"ברור, החל בחיפושי דירה בתל אביב ומיסים שמשלמים, ארנונה, תחבורה ציבורית שאנחנו לא יכולים להשתמש בה כמעט. זה נוגע לכל אחד והמעגל הפקרי שלו. אני רואה למשל את אחותי וחברים שלי וגם אצלי חיפשתי דירה בתל אביב וזה לא כזה פשוט אם אין עזרה מההורים. יש פערים גדולים. אפילו לקנות דירה באלפי מנשה או גינות שומרון אלה מחירים די דמיוניים ביחס למה שמרויחים פה. התחביב שלי זה נדל"ן, אני בקיא במחירים וכל פעם נפערות לי העיניים מחדש. זה מעניין ויש כאן בנייה מתפתחת, אבל בשביל מי?".
-אתה עצמך יכול להרשות לעצמך לקנות דירה?
"כן".
-אז אתה מוחא בשביל אחרים למעשה.
אני עושה את המחאה הזו לאחרים וגם לי. גם לי יש משכנתה ויהיו לי ילדים בעזרת השם. המאבק הזה לא קורה כל יום והוא ישפיע על כל החיים שלנו בהמשך, גם בשביל הילדים שלנו. כרגע המטרה היא שזה יהיה בשבילנו. בעיקר, בסופו של דבר, יקרו דברים חיוביים לכלכלה ולמעמד הביניים, אבל מעבר לזה משמח לראות איך תל אביב, שנתפסת כעיר רדומה מבחינה חברתית עם אנשים שזורמים עם מה שיש - דווקא בה אנשים פתאום יוצאים החוצה ולא ישנים בלילות, זה מדהים".
-אתה לא חושש שתשלם מחיר על ההזדהות הזו מצד מתנגדים למחאה?
"לא, כי זו מחאה חברתית ולא פוליטית. אני לא שמעתי על כאלה שמתנגדים. אף פעם אין הסכמה של מאה אחוז, אבל הפעם זה נקי וחף מאינטרסים פוליטיים. יש התנהלות קצת קלוקלת במחאה וזה מצביע על כמה היא אמיתית. אלה לא אנשי תקשורת מתוקתקים עם יחצנים. אנשים מתוך העם מנהלים מאבק וזו שפת העם. יש ביקורת על ההתנהלות שלהם, אבל זה מה שיפה בעיני, שאין משרד יחסי ציבור עם יועצים אסטרטגיים, וזה מה שיפה כי זה העם".
-כמו עוד לא מעט אמנים גם אתה חטפת השבוע משיר נוסצקי.
"לא מכיר את הבחורה ולא יכול לבוא בטענות למה שהיא מציגה. תמיד לצטט בפרהסיה דברים שלא אמורים להיות בפרהסיה זה אסור. חשבתי לענות לה, אבל זה רק ייתן לה כוח וזה יוריד מעוצמת המאבק וממה שצריך באמת. לא צריך להתעסק בלענות לה".
-מה תשיר הערב בירושלים?
"אני הולך לשיר שיר שכתבה אסתר שמיר והלחין אורי זך בשם 'הרוח תשנה את כיוונה' זה שיר מיני-מחאה כמו 'Wind Of Change', שאומר שהכל בסוף יהיה בסדר, בסוף יימוג הצער והרוח עוד תשנה את כיוונה".
"הרוח תשנה את כיוונה"
לפעמים כשתל אביב אינה נסגרת, אני יורד אל הקפה שבפינה, מביט אל התנועה שלא עוצרת, גם כשמשהו קורה במדינה / אני כמו עלה נידף מכל אירוע, אבל מזמין עוד כוס קפה לשולחן, על מה אני עומד אם כל שבוע, כל אחד יכול לטרוף את העולם.
פזמון: אני יודע שבסוף, יימוג הצער אולי, אולי מחר, אולי בעוד שנה, הרוח ההודפת את השחר, בסוף עוד תשנה את כיוונה.
ולפעמים כשתל-אביב אינה נרדמת, אני צועד עם הקצב של העיר, מתחת לרגלי היא מהמהמת, צלילים שירקמו בסוף בשיר, ניחוח של קפה בא מכל עבר, כולם אומרים דברים רעים על העתיד, ואיכשהו הכל יהיה בסדר, מעט יותר, פחות מדי, כמו תמיד.
פזמון: אני יודע שבסוף...
הרוח הנושבת על בתינו, מערבלת עננים של סערה, רחמי מעט, רחמי מעט עלינו, הביאי לנו יום של רגיעה.
פזמון: אני יודע שבסוף...
>> אביב גפן, וירמי קפלן הופיעו במאהל המחאה; מהפכת האוהלים מחפשת המנון