מותו של גבריאל בלחסן ז"ל היווה הלם גדול עבור כל מי שהכיר אותו. ב-18 השנים שחלפו מאז אלבום הבכורה של להקת "אלג'יר" ועד היום, צבר בלחסן אלפי מעריצים, מאות מכרים וחברים. כ-300 מהם ליוו אותו אמש בשעה 21:30 בדרכו האחרונה, בבית העלמין של היישוב צוחר, הסמוך מאוד למושב תלמי אליהו שבו נולד, גדל ולבסוף מצא את מותו.
סיבת המוות טרם פורסמה רשמית
סיבת המוות של גבריאל בלחסן ז"ל עדיין לוטה בערפל, ואף גורם רשמי לא פרסם הודעה בנושא. חרושת השמועות עשתה לה כנפיים אתמול ובמהלך הלילה. משפחת בלחסן מנהלת אורח חיים דתי והוריו התנגדו לנתיחה שלאחר המוות, לא כל שכן לחשיפת פרטים אודות האופן שבו מצא את מותו. יודעי דבר מספרים שגבריאל בלחסן עבר החייאה שנמשכה כשלוש שעות, אולם כל המאמצים להצילו עלו בתוהו. כאמור, הנסיבות שהובילו לאותה החייאה עדיין לא ברורות עד תומן.
היותו של בלחסן לוקה במאניה-דפרסיה ומטופל באורח קבע בכדורים פכיסיאטרים, העלתה אצל רבים את המחשבה שייתכן והוא שם קץ לחייו, בעיקר כיוון שלא כולם הכירו אותו לעומק. אולם מקורבים למשפחה ממהרים להזים הבוקר את השמועות האלה, ולו כדי להסיר מעל ראשו של גבריאל בלחסן ז"ל את העננה. אחד מהם אומר: "גבריאל בלחסן לא התאבד, ככל הנראה הוא לקה בדום לב, אולי בגלל הכדורים. למרות הדיכאון שהיכה בו לעיתים, הוא רצה לחיות, ואהב את החיים".
בהלווייה נכחו חבריו של גבריאל בלחסן, שהיו שרויים בהלם כבד ובעצב עמוק. ביניהם המוזיקאי המוערך והאהוב אביב גדג', חבר ילדות ממושב תלמי אליהו, שנהג לספר שלהקת "אלג'יר" הוקמה כשהוא וגבריאל בלחסן היו בני חמש והיו מתופפים יחד על סירים ומחבתות. ההיכרות ביניהם מילדות הובילה להקמת הלהקה שנחשבת בעיני רבים לאחת המקוריות, החשובות ופוארצות הדרך בקרוק הישראלי בעשורים האחרונים.
חבר ב"משפחת" אלג'יר-פונץ'
בהלווייה נכח גם יוסי בבליקי, מנהיג להקת "פונץ'", בה היה חבר שלום גד, אחיו של אביב גדג'. בבליקי נחשב ל"אבא" ול"מנטור" של "המשפחה המורחבת" של להקות "פונץ" ו"אלג'יר" - קבוצת אמנים שהכירו, העריכו זה אתה זה ואף שיתפו פעולה. ביניהם גם הבמאי יניב קרסוצקי. חשוב לציין שגבריאל בלחסן ז"ל היה אמן בזכות עצמו, שהוציא חמישה אלבומי סולו, אולם היה שייך, לפחות רעיונית וחברתית, לאותה "משפחה". גם המוזיקאי הבאר שבעי דוד פרץ, במאי קולנוע ואמנים נוספים עשו אמש את דרכם לבית העלמין בצוחר כדי לחלוק לבלחסן כבוד אחרון.
גם צופית גרנט, שאירחה את גבריאל בלחסן אצלה בבית למשך שנתיים וחצי, מתחילת 2010 ועד ספטמבר 2012, נכחה בלוויי ואף הגיעה לבית משפחת בלחסן. גרנט, שסיפרה אתמול על הקשר המיוחד שהיה לה עם בלחסן, ממשיכה להתמודד גם הבוקר עם קושי רגשי רב בעקבות מותו.
"תנומה גדולה, ואם תלך לאן תלך, ואם ארצח יענו לי השמיים, גם אם אעוף למרחקים, ואתהלך בלבוש מלכות, לא ארע רע כי אתם עמדי ועיניכם מולי" - גבריאל בלחסן, "ברוך הבא"
ההלוויה של גבריאל בלחסן היתה בעלת אופי דתי ובהורדה אל הקבר התקיימה הפרדה בין גברים ונשים. אביו של בלחסן אמר עליו קדיש. לא נישאו הספדים, לא נוגנו שירים ולא הוקראו קטעים. היחיד שדיבר בלווייה היה רב, שנשא הספד שנמשך כעשר דקות. הרב ביקש, בין היתר, שלא להגזים במנהגי האבלות, כיוון שכולם הינם בניו של מלך. על גבריאל בלחסן אמר: "היה לו סבל גדול בחייו ועכשיו הוא עושה את התיקון שלו בעולם הבא. משפחתו התאמצה הרבה זמן למצוא לו מקום שיוכל למצוא בו את השקט שלו ולצער כולם זה לא קרה ולא הספיק". הרב אמר אף הוא קדיש.
מהצד החילוני של המתאבלים היה בעיקר שקט, מספרים נוכחים בהלווייה. מבחוץ הוא נראה שקט משלים ואצילי, אך מי שהתרשם לעומק יכול היה להבין שהנוכחים עדיין בהלם, חלקם בשוק טוטאלי, מתקשים לעכל את המכה הקשה שניחתה עליהם. אחד הנוכחים במקום אמר: "ההלווייה התקיימה זמן קצר מאוד אחרי הבשורה על מותו. לבית המשפחה הגיעו מעט מאוד אנשים והרוב נפגשו בבית הקברות. אבל זו היתה הלווייה שקטה מאוד. לא היה זמן לדבר, לעכל, לחלוק ולשתף. אף אחד לא מצא את מקומו להגיד משהו". נוכח אחר בלווייה הוסיף: "אנשים לא ידעו איך לאכול את זה. לא היה מקום לשחרר. הרב אמר שלא טוב לבכות יותר מדי והיתה תחושה מוזרה. בסך הכל זה היה אירוע מאוד קצר ואחר כך התקיימה תפילת ערבית בבית משפחת בלחסן. נדמה שהחברים של גבריאל קיוו שזה ייראה אחרת".
גבריאל בלחסן תאר את הלווייה של עצמו בשיר "תלמי אליהו"
גבריאל בלחסן ז"ל כתב בחייו כמה כמה שירים קשים לעיכול, מוטרפים, ביניהם שירים על ההתמודדות הקשה עם מחלת הנפש שלו ושירים על המוות. אחד מהם הוא השיר המצמרר "תלמי אליהו", בו חזה למעשה איך תיראה הלווייה שלו. להאזין, לקרוא ולבכות.
"ואז שיגיע היום, הם ייקחו אותך איתם. במכונית שחורה, עם חלונות גדולים שחורים. אתה תשכב שם מאחורה עטוף. ארבעה גברים ועשרה ילדים קטנים., ילוו אותך לשם. ואז ברגע המתאים, הם יתחילו להתפלל מעליך. הם יספידו אותך בשקט. ואתה תתרגש והדמעות ירטיבו את האדמה. עשרה זקנים כפופים, יכסו אותך בחול. ואתה תשכב שם מתחת, והחול האדום ייפול לך על הבטן. ואז, הם יבואו ארבעה מלאכים קטנים הם יקחו אותך איתם. כל הדרך למעלה, הם יחזיקו את הנשמה שלך, הם יחזיקו בתוך קופסא מזהב, בעדינות שלא תיפול".
רון בונקר נפרד מגבריאל בלחסן ז"ל
המוזיקאי רון בונקר היה הגיטריסט שהחליף את גבריאל בלחסן בהרכב של להקת "אלג'יר" בסיבוב ההופעות "מנועים קדימה" בשנים 2003-2004. לימים הצטרף בונקר להרכב שהקים בלחסן עצמו, "הבלחסניה", שהקליט את האלבום "עתיד", שיצירתו תועדה בסרט "גם כשעיני פקוחות".
_c.jpg "רון בונקר, באביב גדג' אוזן (צילום: רועי ברקוביץ')")
רון בונקר נפרד מגבריאל בלחסן ז"ל בלשונו שלו, באחוות מוזקאים וגיטריסטים, בדף הפייסבוק שלו, וכך הוא כותב: "גבריאל יא מניק, אני לא יכול להירדם והפכת אותי לאחד מאלו שרושמים דברים אינטימיים וחשופים, כמו שאתה היית עושה, ועוד בפייסבוק. מקווה שאתה צוחק עכשיו. אם היית לידי היית מקבל בעיטה.
הרווחת אחלה ירח הלילה... הוא האיר שם את השמיים במן הילה מתוקה כזו, היית נהנה ממנה, עם ווינסטון אדום ,כשהפילטר שלו כבר מתחיל להישרף לך בין האצבעות ולהסריח לי את החיים.
שתדע שעם כמה שאולי רצית, סירבתי ואמשיך לסרב לראות אותך כמשוגע, עם הכותרות הפסיכיאטריות המפוצצות והכדורים הצבעוניים. מבחינתי תישאר תמיד אותו חבר, איש שיחה עשיר, חכם, מצחיק רצח, מוזיקאי נהדר עם לב זהב סדוק.
בהקלטות של "עתיד" לא ממש היית במצב לנגן ואמרת לי שאני "מלחין" אותך מחדש עם הגיטרה כ"כ טוב שאתה סומך עליי פשוט לנגן במקומך (ידעת תמיד לפוצץ בתיאורים) וחזרת לשכב על הספה באולפן. אני עד היום לא יודע אם התעצלת או שבאמת לא היית במצב, אבל יש לי שני דברים להגיד לך על זה , שלא אמרתי לך אף פעם:
1 - כגיטריסט, זו הייתה אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלתי בחיים ולפעמים אני נזכר בה ומחייך.
2 - אתה גיטריסט ענק, אז תזיז ת'תחת שלך מהספה.
השיר הזה ("אדמה חרבה", א.נ) בעיניי, לא ממש יודע למה, הכי מסמל אותך ואת התקופה ההיא, שאני מתגעגע אליה מאוד.
ואלייך".
"הדיסטורשן התפוצץ לו ביד כמו חופן של דינמיט"
גבריאל בלחסן ז"ל היה אדם מיוחד. כל מי שהכיר את גבריאל בלחסן ז"ל, פגש בו, שמע אותו או צפה בו בשנים שבהן היה חשוף לקהל ולתקשוורת - לא יכול היה שלא להתאהב באישיות, בדמות, בקסם, בכריזמה. בלחסן היה מסוג האנשים שמצד אחד משרים שלווה ולוקחים את הכל באיזי, ומצד שני אתה יודע שאת כל העסק מחזיקים איזונים עדינים והפוטנציאל להתפרקות קיים בו מתחת לפני השטח. זה היה חלק מהיופי שלו, לצד העדינות, הלבביות, ההומור והרוח האופטימית. וכן, גם המצב הנפשי שלו יצר סביבו סקרנות ועניין.
כמוזיקאי, היה גבריאל בלחסן ז"ל ייחודי. אין עוד דוגמה בנוף הישראלי ליוצר שכתב ותיעד בכזו פתיחות את נבכי הנפש שלו, על שלל תלאותיה, פצעיה, מכאוביה ורפואותיה. בלחסן, כמו חברו הטוב אביב גדג', כמו אחיו של גדג' שלום גד, בא ממקום שמוזיקאים ישראלים לא באו ממנו לפני כן, ממושב בנגב המערבי שהקלישאה "שכוח-אל" כמו נכתבה עליו. זה איפשר לו להיות מקורי מאוד, אמיץ מאוד, ויחד עם חבריו לנסח מחדש פרק שלם בתולדות הרוק המקומי. בלחסן היה אדם שאין לו מה להפסיד ולכן הוא יוצר מתוך אמת צרופה. הכנות הטוטאלית ביצירה היתה הדבר הכי טבעי עבורו. בלחסן היה גיבור בכתיבה שלו, כמו סמוראי שנלחם לבד נגד שאר העולם. הטקסט שלו היה ישיר, חד ומפלח, כחרב שננעצת לך עמוק בבטן. חוש ההומור שלו איפשר לו גם לסובב אותה מדי פעם.
הוא היה זמר, אבל לשיאו הגיע גבריאל בלחסן דווקא בשירים בהם אמר את הטקסט, דיבר אותו, במעין "ספוקן-וורד" שנובע מזרם תודעה, סוג של ראפר-קאובוי דרומי שאומר את מה שיש לו על הלב בלי להסתיר, בלי למרוח, בלי לסבן. הנה האמת שלי, עפה לכם לפרצוף בבעיטה. קחו אותה ותתמודדו. כגיטריסט היתה לו נגיעה נפיצה על הגיטרה. בסיבוב ההופעות "נאמנות ותשוקה" של להקת "אלג'יר" בלחסן לא יכול היה לתפקד ואביב גדג' צירף להרכב במקומו את רון בונקר, שהתגלה אז ככישרון גדול ונכנס לנעליו של גבריאל. בהופעות שבהם בלחסן היה מתארח ונוצר על הבמה טריו גיטרות, נדמה היה שהשמיים נפערים מעל הבמה ב"בארבי" ואלוהי הרוקנ'רול שולח אצבע פנימה.
באפריל 2002 (אז עוד באתר אחר), כתבתי עליו: "בשיר הרביעי, 'בתוך הצינורות', עוברת רשות הדיבור לבלחסן, שמנפק את אחד משיאיו של הערב. 'לנוע מהר מאש הצלפים, מאש המחשבות…בין ההריסות, בתוך הצינורות', מרעים הקול הגרוני שלו בתחושה צפופה של אסיר בכלא, זרם התודעה המוטרף שלו נעטף בקלידים של גדג', ולפתע הוא לוקח על הגיטרה סולו מדויק, זורם איתו באלגנטיות, ואז עף למעלה עם הדיסטורשן, שמתפוצץ לו ביד כמו חופן של דינמיט".
גבריאל בלחסן ז"ל - מיתוס עוד בחייו
מעריציו של גבריאל בלחסן לא ישכחו אותו לעולם. הוא היה אמן טוטאלי, שמי שהתאהב בו עשה את זה באופן הטוטאלי ביותר. קיר דף הפייסבוק שלו התמלא מאז היוודע דבר מותו בעשרות הקדשות שירים, טקסטים, מילות אבל, צער והשתתפות בצער. מתברר שמאות ואלפים אהבו אותו ואת המוזיקה שלו. מתברר שאנשים מכל קצוות הארץ שמרו לו אמונים, ציירו כתובות גראפיטי שמודות לו, נשבעו בשם האמנות שלו, שיריו, דרכו, סיפורו. מתברר שגבריאל בלחסן ז"ל, עם כל הצער והכאב, הפך לאגדה, למיתוס, עוד בחייו, מיתוס שרק צפוי להתגבר לאחר מותו.
בקיץ 2012 התקיים ערב מיוחד משיריו של גבריאל בלחסן, שבשש השנים האחרונות לא הופיע על הבמות כמעט בכלל. להקות ומוזיקאים ביצעו משיריו עוד בחייו, אירוע נדיר במוזיקה הישראלית, שבדרך כלל זוכים לו אמנים מנוחים כמו מאיר אריאל, יוסי אלפנט, עוזי חיטמן, זהר ארגוב, ענבל פרלמוטר מלהקת "המכשפות" ואיימי וויינהאוס. בלחסן זכה לכך עוד בחייו.
כעת, לאחר מותו, לא מן הנמנע שתגיע דרישה מצד קהל המעריצים הנאמן שלו לקיים ערב משיריו. אולי זה יקרה אף מוקדם מהצפוי, כאשר ימלאו 30 למותו, וחבריו האמנים יתאוששו מעט מההלם.
ערוץ 24 יקדיש מחר (חמישי) ערב מיוחד לזכרו של גבריאל בלחסן ז"ל:
22:00 הסרט "גם כשעיניי פקוחות"
23:00 שירים של גבריאל בלחסן
23:30 הופעה של להקת "אלג'יר" במועדון "בארבי" משנת 2004.