סיפור שהיה כך היה: ביוני 2001 עיצבו חברי הרכב ההיפ הופ הפוליטי "The Coup" את עטיפת האלבום החדש שלהם "Party Music", שצפוי היה לצאת לאור באמצע ספטמבר. על האלבום נראו שני חברי ההרכב, בוטס ריילי והדיג'יי פאם "דה פאנקסטרס", ומאחוריהם מתפוצצים מגדלי התאומים של מרכז הסחר העולמי, במחי לחיצה על כפתורי טיונר גיטרה. מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר הגיעה כמה ימים בלבד לפני שהאלבום ראה אור. בעקבות האסון הוחלפה העטיפה ויציאת האלבום נדחתה לחודש נובמבר.
אבל העטיפה של "The Coup" (כמו גם זו של אלבומה של להקת דרים ת'יאטר - ראו בסוף הכתבה), היתה רק הסמל. אמריקה התעוררה באחת מהחלום של עולם חופשי אל מציאות של טרור, מחפשת נחמה, רדופת פחדים, משתוקקת לנקמה ופטריוטית מתמיד. וכרגיל, המוזיקה היתה שם, כפס-הקול של הטראומה ושל ההיחלצות ממנה.
מופעי הצדקה
ב-21 בספטמבר, בארבע רשתות טלוויזיה אמריקאיות ובלי פרסומת אחת לרפואה, שודר ה'טלטון' "America: A Tribute to Heroes". מופע ההתרמה המוזיקלי העמיד אז על במה חשוכה ועמוסת נרות עשרים ואחד אמני שורה ראשונה, שהיטיבו לדלות מן הרפרטואר הפרטי (או מזה של אחרים) שירי עצבות ותקווה הולמי מעמד. ברוס ספרינגסטין ביצע את My City of Ruins שנכתב על העיר אשבורי פארק ושונה מעט לכבוד המופע.
U2, תנאי הכרחי באירועים מזן זה, ביצעו את Peace on Earth ו-Walk On כשלצידם נטלי אימברוליה ודייב סטיוארט; ניל יאנג שר את Imagine של ג'ון לנון, ביצוע שהוקלט והופץ לראשונה רק בגרסת האלבום של ה'טלטון' שיצאה ב-4.12.2001 ווילי נלסון נעל את המופע עם America the Beautiful, כשמאחוריו כל האמנים והדוברים המוכרים שלקחו חלק במופע מנקודת השידור בלוס אנג'לס.
גם סטיבי וונדר, טום פטי וההארט ברייקרז, פול סיימון, סטינג, ג'ון בון ג'ובי וריצ'י סמבורה, הדיקסי צ'יקס, דייב מת'יוז ונוספים היו שם כדי לשיר את כאב האומה, שתורגם ללא פחות מ-200 מיליון דולר שנאספו לטובת נפגעי הפיגועים ומשפחותיהם.
לא חלף חודש וכבר מופע התרמה ענק נוסף, הפעם על במה אמיתית. "The Concert for New York City", קונצרט ההתרמה המוזיקלי לכבוד שוטרי וכבאי העיר ניו-יורק, נערך ב-20 באוקטובר במדיסון סקוור גארדן ושודר בלייב בערוץ המוזיקה VH1.
את האירוע ארגן סר פול מקרטני, ששהה בבוקר אירועי ה-11 בספטמבר בניו-יורק במטוס שקורקע ורקח לגיבורים במדים ליין-אפ של גיבורי גיטרה ובמה. אל דיוויד בואי, שפתח את המופע בביצוע משלו ל-America של פול סיימון והמשיך בשירו Heroes, הצטרפו The Who, מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס, אריק קלפטון, אלטון ג'ון, בילי ג'ואל ורבים נוספים.
כולם עלו בזה אחר זה והקדישו ממיטב ביצועיהם למען נפגעי מתקפת הטרור. גם הפעם הזילה אמריקה דמעה וגייסה למעלה מ-35 מיליון דולר, שהצטרפו ל-275,000 דולר ממכירה פומבית שאורגנה במסגרת האירוע. גרסת האלבום הכפול שוחררה בינואר 2002.
הצלחתם הגדולה של שני האירועים, שהוכתרו יחדיו בשנת 2004 כאחד מ-50 הרגעים ששינו את פני הרוק'נרול על פי המגזין "רולינג סטון", הנציחה את אשר ידעה ארה"ב למודת מופעי ההתרמה למען מטרות נעלות מאז ומעולם - מוזיקה, במיוחד ברגעי משבר, היא בו בעת רגיעון להמונים ושופר חטוב של סולידאריות. ברגעים הללו, בהם הנשימה נעתקת והדרמה גדולה מכדי להיתרגם למילים, מה טוב הוא קיומו של הזמר האמן, ששר את האסון הקולקטיבי במילים יפות ומדויקות, המניחות את דעתו של המאזין ומאפשרת לו להנהן בהסכמה לפי הקצב.
בונו ו-U2 במחווה להרוגים בסופרבול
היה זה אך טבעי שבסופרבול הקרוב, אירוע הטלוויזיה הנצפה ביותר באמריקה (שנדחה בעקבות האירועים מה-27 בינואר ל-3 בפברואר 2002 והתקיים בניו אורלינס) תנצח בהפתעה קבוצת ה"ניו אינגלנד פטריוטס". את מופע-המחצית המסורתי סיפקה להקת U2 שפתחה את הופעתה בלהיט האופטימי "It's A Beautiful Day". אחריו הגיעו גם "MLK" ו"Where The Streets Have No Name", השיר שנכתב על ניו יורק.
בונו שינה קצת את המילים כדי שיתאימו לאירוע, פתח את מעיל העור וחשף בטנה עם דגל ארה"ב, כשמאחורי הלהקה עלה מסך שחור ענק עליו הוקרנו שמותיהם של הנספים באסון התאומים. עשרות אלפי אוהדים ביציעים ועשרות מיליונים בבתים שרו איתם יחד והזילו דמעה.
הנבואיים: בוב דילן, ווילקו
_b.jpg "בוב דילן מקבל פרס למפעל חיים של AFI ב- 2009 (צילום: Kevin Winter, GettyImages IL)")
בחזרה לימים ולשבועות שאחרי האסון: הקהל האמריקאי, כמו גם העולם כולו, נזקק באותה תקופה שחורה גם למשהו חדש, אמיתי ועדכני, פרי התקופה. התשובה נמצאה בשני אלבומים: האלבום "Love and Theft" של בוב דילן והאלבום הנפלא "Yankee Hotel Foxtrot" של להקת האלטרנטיב-קאנטרי ווילקו.
אלבומו של דילן יצא למדפים ביום האסון עצמו. אלבומם של ווילקו, על אף שיצא באופן רשמי רק ב-2002, אמור היה גם הוא לצאת ב-11.9 והואיל לדלוף לרשת במהלך ספטמבר. בפועל, השניים הוקלטו עוד בטרם נפלו התאומים וכלל לא נכתבו על אירועי ה-11.9, אולם משהו בסמיכות יציאתם למועד הפיגועים, בקו המוזיקלי ובטקסטים שהפכו פתאום לנבואיים, התאים פלאים לאותם שבועות שחורים.
באלבומם של ווילקו, הייתה זו Jesus, Etc, הרצועה החמישית באלבום, שהתכתבה במידה המפחידה ביותר עם הפיגוע, בשורות "tall buildings shake, voices escape, singing sad sad songs" ו-"Skyscrapers are scraping together". גם Ashes of American Flags בעל השם מנבא השחורות, תחושת הקינה האופפת וצלילי הסיום מעוררי האימה,
לצד Kamera ו-War on War, המתייחסים ישירות למלחמה, לנעדרים ולצורך "ללמוד למות בשביל לחיות", כמו איששו את טענתו של אחד ממבקרי המוזיקה של הניו-יורק טיימס, לפיה "ווילקו הקליטו אלבום יפיפה על ה-11.9, חודשים לפני ה-11.9". תוסיפו לכך את כריכת האלבום, תמונת שני בנייני המרינה סיטי שבשיקאגו הניתנת להשוואה ברורה לעין למגדלי התאומים - והרי לכם פס-הקול אסון מושלם. התואר תרם רבות לתהודה ולביקורות המהללות להן זכה האלבום, שהפך לאלבומה המצליח ביותר של הלהקה.
באלבומו של דילן, זמר ששיריו אינם זרים לתואר "קולה של תקופה", ניתן גם כן למצוא שורות שמתכתבות פלאים עם האירועים, בין אם מדובר בשורה "I want him dead or alive. Either one, I don’t care" מתוך High Water (for Charley Patton), שכמו ניסחה מבעוד מועד את הדיאלוג הלאומי בדבר אוסאמה בן לאדן,
או בשורות "City's just a jungle, more games to play, trapped in the heart of it, trying to get away / Sky full of fire, pain pourin' down [...]" מתוך Mississippi, בהן ניתן היה להשתמש ככיתובים לתמונות הזוועה שהתפרסמו בעיתונים למחרת הפיגוע.
מכל מקום, אם נניח את אשליית הנבואיות בצד, יש והאלבום הזה, ה-30 במספר של דילן, אומץ בתקופה ההיא בחום פשוט כי מדובר באלבום מצוין, אחד הטובים והעשירים מתקופתו המאפירה של דילן, שהיה ונותר טרובדור גדול.
ברוס ספרינגסטין - "The Rising"
_b.jpg "ברוס ספרינגסטין למען האיטי (צילום: Gettyimages IL, getty images)")
יום אחד, כמה ימים לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, צעד לו ברוס ספרינגסטין ברחוב, כשזר מוחלט עצר לידו את מכוניתו, שרבב ראשו מן החלון וסינן לעברו בפשטות "אנו זקוקים לך עכשיו". התוצאה - "The Rising", האלבום ה-12 של ברוס ספרינגסטין שיצא ב-2002 והחזיר לחייו את ה-E סטריט בנד לראשונה מזה 18 שנים.
"The Rising" כבר לא נזקק לתיאוריות קונספירציה על מנת לקשרו לאסון ה-11.9. היה זה אלבום נושא מובהק, תגובתו המוזיקלית עתירת הרגש והפיגורטיביות של "הבוס" הכל-אמריקני לאסון הגדול, עם שירים כמו Empty Sky, Lonesome Day, Nothing Man, You're Missing ו-My City of Ruins (הפעם בגרסת האלבום).
"The Rising" זכה להצלחה גדולה ולתשואות הביקורת, שהכתירה את שיריו כתמהיל מדויק של עצב וריקנות פרטית וקולקטיבית, כשיקוף מוזיקלי מוצלח לתחושת 'היום שאחרי' ששררה בציבור האמריקאי הלום המאורעות. היו כאלה שהתווכחו עם ספרינגסטין בכל הנוגע לסוגיית ה'כיצד צריך לשיר את האסון', אבל למעריציו ולמרבית האמריקנים זה לא שינה הרבה.
ניל יאנג בשיר לזכר נוסעי טיסה 93, אנריקה איגסליאס גיבור
היבול המוזיקלי שהתייחס לאירועי ה-11.9 לא התמצה באלבומו של "הבוס" בלבד. בין אם בזירת ההיפ-הופ, הדאנס, הפופ המופק או מעבר לים - מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר שלחה גרורות של אפקט והולידה שירים רבים שתקפו את המתקפה מכיוונים שונים. הנה רשימת "שירי נושא" לדוגמה.
ניל יאנג, Let's Roll - יאנג, פעיל מתמיד עם פרוץ המילניום, שחרר את הסינגל כמחווה לנוסעי טיסה 93 של חברת התעופה "יונייטד איירליינס", אשר הצליחו להשתלט על הטרוריסטים ולהסית את המטוס הרביעי, שיועד לפגוע בבניין הקפיטול, אל שדה בפנסילבניה. מילותיו האחרונות של אחד מנוסעי המטוס, שהצליח ליצור קשר טלפוני עם הקרקע דקות לפני השתלטות הנוסעים על החוטפים, היו "are you ready? Let's Roll!". השיר יצא בשנת 2002, באלבום "Are You Passionate?". ברשת ניתן למצוא בעיקר גרסאות כיסוי שלו.
"No Wonder", שיר נוסף של יאנג, נכתב על תחושת המועקה שאחרי האסון ועל מופעי הצדקה עצמם.
אנריקה איגלסיאס - Hero - מעניין איך היתה נראית הקריירה של אנריקה איגלסיאס לולא הופיע הלהיט "Hero" כמה ימים לפני מתקפת ה-11.9 והפך את נער הזהב הלטיני לגיבור החדש של אמריקה. זהו אחד מהשירים הבודדים שמוקססו על ידי שדרני רדיו בניו יורק יחד עם קולות האסון - סירנות המשטרה, זעקות הכבאים, הודעות התקשורת ונאומי הפוליטיקאים, ואחד השירים שהכי מזוהים עם הטראומה וההתגברות עליה, עד היום.
פול מקרטני, Freedom - מקרטני, שחווה את האסון מבטן המטוס, הושפע ממנו עמוקות וכתב את Freedom בעקבותיו. השיר, הקורא להילחם על הזכות לחופש, שוחרר הן כסינגל והן כטראק חבוי באלבום "Driving Rain", שיצא בנובמבר 2001. בשתי הגרסאות מנגן אריק קלפטון על הגיטרה.
ביסטי בויז, An Open Letter to NYC - אלבומם השישי של הביסטי בויז, "To the 5 Boroughs", הוקדש לשני נושאים עיקריים: מחווה לחמשת רובעי העיר ניו-יורק, עירם של הבויז, ששינתה את פניה לאחר האסון, וביקורת בלתי מתפשרת כלפי ג'ורג' בוש, נשיא ארה"ב דאז. את אהבתם הגדולה לעיר ואת הרצון להיות שם בשבילה ברגעי משברה ביטאה הלהקה בין השאר בבחירה להקים את התאומים מהריסות הבטון ולמקמם בגאון על עטיפת האלבום כמו גם בשיר הנועל את האלבום, An Open Letter to NYC, שהכריז בפשטות: "New-York, you make it happen".
בלוק פארטי, Hunting For Witches - הסינגל השלישי מתוך אלבומה השני של הלהקה, "A Weekend in the City" (2007). השיר הושפע הן מאירועי ה-11 בספטמבר והן ממתקפת הטרור על התחבורה הציבורית בלונדון בשנת 2005, אך שלף ציפורניים דווקא כלפי התקשורת, המוצגת כזו השולטת בציבור באמצעות אופן סיקור האסונות, אשר זורע פחד ואימה. צודקים.
הגורילאז ו-D12 ב-911 - מי אמר שלדמויות מצוירות אין מודעות חברתית? דיימון אלברן והחבר'ה עשו ג'סטה ואפשרו הורדה חינמית של השיר באתר של הגורילאז. חוץ מזה, השיר נכלל בפס-קול הסרט הרע "חברה רעה" (2002), בכיכובם של כריס רוק ואנתוני הופקינס.
טורי איימוס, I Can't See New York - מתוך אלבומה השביעי של איימוס, "Scarlet's Walk" משנת 2002. מדובר באלבום קונספט במרכזו דמותה הפיקטיבית של סקרלט, חצי מטאפורה חצי טורי, היוצאת אחר אירועי ה-11 בספטמבר לטיול חוצה מדינה, אל לב ליבה של אמריקה שסועה ושונה. בדומה לסקרלט, שתרה את המעצמה המהורהרת, יצאה טורי לסיבוב הופעות בארה"ב דווקא בתקופה השחורה ההיא בה העדיפו אמנים רבים להסתגר בבתים. רשמיה מהמפגשים השונים ומהאקלים החברתי החדש אליו נחשפה הם שהולידו את סקרלט, אשר בסופו של דבר, מקץ 18 שירי מסעה, כלל לא זוכה לחזות ביעדה הסופי - ניו יורק.
ג'יימס, Hey Ma - שיר הנושא מתוך אלבומה העשירי של להקת ג'יימס הבריטית, שהתפרקה לה בשקט בשקט בשנת 2001 והתאחדה ב-2007, שנה לפני צאת האלבום. השיר נפתח בהתייחסות מפורשת לאסון התאומים ("now that the towers are fallen") וממשיך לפזמון מלודי, פופי ומתקתק, בו השורה מחממת הלבב "הי אימא, הבנים באים הביתה בשקיות של גופות!".
ליאונרד כהן, On that Day - בשונה משירי ההחלמה האמריקאית של ספרינגסטין, "On that Day", שירו של ליאונרד כהן שיצא ב-2004 באלבום "Dear Heather", העז לשלוף מראה קטנה, להציבה אל מול פניה של אמריקה ולטעון, באומץ השמור רק למשוררים הכנים ביותר, ש"יש האומרים שקיבלנו את מה שהגיע לנו". אבוי! רחמנא ליצלן! מי אומר דברים שכאלו?! לא כהן, שבשורות הבאות כבר חוזר למרחק המוסרי והנאות למצב הגלדים של אמריקה, עם שורה שפוטרת את קודמתה מהמשך התעסקות - "אני לא הייתי יודע, אני רק אוחז במבצר, מאז אותו יום בו הם פצעו את ניו-יורק".
פתחנו בעטיפת אלבום גנוזה ונסיים באחת. להקת הרוק הכבד "Dream Theater" הוציאה ב-11 בספטמבר 2001 את אלבומה "סצנות חיות מניו יורק", כשעל עטיפתו נראים מגדלי התאומים עולים באש. כאשר התברר האסון נעצרה הפצת האלבום והעטיפה הוחלפה. עד היום נותרו מעט עותקים עם העטיפה המקורית, שהפכו לפריט מבוקש על ידי אספנים.