על מרגלית "מרגול" צנעני אי אפשר לעבוד, איתה אין משחקים. האישה הכבר לא כל כך צעירה הזו דפקה השבוע מכות עם תיק למישהו שניסה לחטוף לה אותו. אותו תיק שהולך איתה לכל מקום ובו שמורים הסודות הכמוסים שלה. זו מרגול, ג'דה אמיתית, שלא מתעסקים איתה.
אבל עונה חדשה של כוכב נולד בפתח, ואותה מרגול, מותיקות השופטים בפאנל התוכנית, היא גם זמרת בלוז ונשמה ומאמא מזרחית שכבר שמעה וראתה הכל, ורעבה לגלות כישרונות חדשים. "באודישנים השנה זה מתחלק לאמיצים ולווירדוז ולאלה שנעדרי מודעות עצמית טוטאלית. אני קוראת לזה גן עדן, כי מי שלא מודע לעצמו חי טוב. מודעות עצמית זה גיהינום קטן כי אתה ביקורתי כלפי עצמך ולא מבסוט. אני אוהבת את המהססים,שלא יודעים מה הם יהיו ועוד אין להם אג'נדה".
"הגיע לאודישנים אשכנזי ששר מזרחית ואני התעלפתי"
-ובגזרה שלך, בנשמה ובים תיכונית, איך המתמודדים השנה?
"יש השנה יותר זמרים ים תיכוניים ואולי אפילו יהיה זמר מזרחי בגמר, לך תדע. אל תשכח שהכל נמדד לפי ביצוע אחד ביום נתון והכל נקבע באסאמאסים של הקהל. אני יכולה להגיד שהשנה יש כמה זמרים מזרחיים מצוינים. יש אפילו השנה אשכנזי ששר מזרחית. הוא ספג את הצילים מהסביבה שבה הוא גדל, המזרחית חלחלה אליו ובאודישנים הוא שיגע אותנו. הוא שר ואני התעלפתי".
-הטרנד עכשיו בים תיכונית אצל הצעירים הוא לדלג על כוכב נולד.
"וזה בסדר. כוכב נולד היא תוכנית טלוויזיה ויש חיים אחרי ולפני, ואנשים מוצאים את הדרך. כוכב נולד היא אפשרות אחת נהדרת ואל תשכח שבסוף יש מקום לזמר אחד שהוא הכוכב הנולד. נכון שהתוכנית יכולה לתת כלים שבחוץ הם לא יקבלו, אבל יש כאלה שלא מצליחים דרכה ויש כאלה שמצליחים בלעדיה. לפעמים צריך מזל. לבוא עם השיר הנכון בזמן הנכון ועם הפרצוף הנכון. שום דבר לא מובטח אחרת כולם היו כוכבים".
"מלחמת התרבות תביא גאולה לעוסקים בדבר ולמוזיקה עצמה"
-מה דעתך על ההשמצות כלפי המוזיקה הים תיכונית?
"זו מלחמת תרבות ואני אוהבת מלחמות, זה טוב, זה יביא גאולה לעוסקים בדבר ולמוזיקה עצמה. פתאום יוצאים שלדים מארון ולטאות ירוקות ודוחות מציצות מפיות של אנשים. זה מגעיל אותי מה שאמרו ואני לא רוצה להתייחס. פעם היה ככה, עכשיו אחרת. עזוב אותי, איכסה, גועל נפש. ככל שאני רואה מי מדבר אני לא מאמינה למשמע אוזניי. אני אוהבת את כל סוגי המוזיקה וכל אלה שמדברים שלא ישכחו שהתרבות הכי נשגבת מתחילה מתופי הטם טם באפריקה".
-מאשימים את הים תיכונית בשטחיות.
"תשים לב ל'Knocking On Heaven's Door' של בוב דילן. פראזה אחת שהוא חוזר עליה שיר שלם, וזה נחשב לפאר היצירה הרוקנ'רולית וזה אכן ככה. אז מה, מישהו יגיד מילה רעה על בוב דילן?! הוא שיגע את העולם עם השיר הזה. בכל סגנון גם שרים חארטות. הביטלס בתחילת דרכם שרו פופ חארטה, מה זה 'שי לאבס יו יה יה יה'?!, ומצד שני היה להם את 'Let It Be'. גם בסוף הדרך שלהם פול מקרטני שר שטויות ונונסנס ואיוולת גמורה. גם במוזיקת הסול, שאני גדלתי עליה כילדה ואני באה ממנה, יש בטקסטים קשקושי ביצים ומילים מחרידות שהן בושה לאנושות, וזה מקסים".
"את 'שיר הרעות' אי אפשר לרקוד על הרחבה"
-מקסים?
"כן, תשמע, אנשים רוצים לשיר על שטויות ואיוולת. לא הכל זה 'שיר הרעות' ויהודה עמיחי. את 'שיר הרעות' אי אפשר לרקוד ברחבת הריקודים. אנשים מחפשים מוזיקת פופ דבילית בשביל לנענע רגליים ועכוזים. אני לא סובלת את זה, אבל לא יכולה לנהוג בשיווין נפש. אני מבינה את הקסם שיש בזה. המנגינות יפות, העיבודים מרהיבים והזמרים תותחים אחד אחד, טווסים שנותנים הופעה. הרוק לעומתם דהוי, מדובלל ומטופש. הרוק לא מגיע לכל האוכלוסייה והים תיכונית כן, זו עובדה".
-יש זמרי רוק גדולים בארץ.
"נכון, יש. חמי רודנר הוא בעיני בחור מחונן, שעושה מוזיקה נהדרת, ופרפורמר יוצא מהכלל, אבל עובדה שזה פחות מגיע והרוק נדחק הצידה. אז מה. לא להיבהל, להירגע, יש גלים. בא גל כזה, בא כגל כזה. 'סתכל עלי, אני שרדתי הרבה עונות וראיתי איך זה מסתובב. כרגע מה לעשות הקהל בוחר בכפיים ברחבת הריקודים".
"במשך עשרות שנים הרגילו וחינכו את הקהל עד שהקיאו את הנשמה"
-אבל הטענה היא שהקהל בוחר את מה שמרגילים אותו ולמה שמחנכים אותו.
"חביבי, במשך עשרות שנים הרגילו וחינכו את הקהל עד שהקיאו את הנשמה. מהבוקר עד הלילה רק את זה שמענו. אתה מדבר איתי על הרגלות? היו פה רק הרגלות. והאויב של ההרגלות זה הרדיו האזורי שלקח פיקוד והשמיע מה שהמעריצים רוצים לשמוע. המהפכה התחילה בקסטות ואז כשהגיע ערוץ 2 והזכיינים רצו רייטינג התהפך העולם ונגמרה ההגמוניה התרבותית של תחנות מאולצות שנשלטות על ידי הממלכה".
-את בעצמך לא מרוצה מחלק מהטקסטים.
"תמיד מוזיקת אמצע הדרך מביאה בכנפיה זבל פאתטי וחרא, אין מה לעשות. זה בפופ וגם ברוק. ככה זה, במיינסטרים יש דרעקים לגמרי וגם במזרחית יש כאלה ויש כאלה. גם אצלי ליבי הולך שבי לפעמים אחרי שיר שטותי שבא לי לשמוע בצהרים. מה, אני חיבת להתמוטט כל החיים מצירוף מילים נדיר בשיר אזוטרי משעמם? אתמול הופעתי במועדון ברחובות, אני רק מתחילה את 'עץ ירוק מפלסטיק' והקהל כבר שר לבד, כולם שרים איתי כאילו אני שרה שיר גוספל".
"ככל שילעיזו הטפשות תגדל, ואני לא רוצה שהיא תגדל"
-טוב, זה שיר שהפך ל"המנון".
"זה הפך להמנון כי הזמרת היא שלהם והיא אהובה נורא, סוג של מאמא, שנלחמה ועשתה ועברה. לא רק בגלל שזה שיר אדיר, שיר ענק, כל כך פשוט ונפלא עם טקסט משגע. ואחרי זה אני שרה מזרחית".
-זה מה שמצליח.
"יש כל מיני לבלים. לא תשמע ממני בחיים שאזלזל במי שהצליח. לא מתווכחים עם דבר מצליח. עוקפים או מצטרפים. לא צריך לנבל על זה את הפה וככל שיגידו דברים מלעיזים זה יגדל ואני לא רוצה שהטיפשות תגדל, תניחו, תנו לזה לעבור. אייל גולן הוא מלך, זמר ענק, ווקאליסט בלתי נתפס, ששר מאוד מיינסטרים ואני לא אוהבת את הכל ואומרת לו, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שהוא זמר בסדר גודל בינלאומי. אנחנו שכבנו על הגדר בשביל זה. אני ואבנר גדסי וחיים משה ויואב יצחק וישי לוי - כולם זמרים אחד אחד. שמעת איך ישי לוי הביא בראש עם הקאבר ל'מלנכולי'? בלי להתבייש, הוא שר בחי"ת ועי"ן וגישה של זמר מזרחי בלי מסכות".
"אולצנו לשמוע 30 40 שנה מוזיקה שלא התחברנו אליה, וכיבדנו"
-וכל זה יחלחל השנה לכוכב נולד?
"אם כן זה פנטסטי, חלום חיי. אנחנו אולצנו לשמוע 30 40 שנה מוזיקה שלא התחברנו אליה ואהבנו חלק נכבד ממנה וכיבדנו. למה לא מקבלים אותנו אנשי הרוק עלק ישראלי העכשווי? יש שם זמרות יותר אוויליות מכל זמר מזרחי, ואני לא רוצה להגיד מי, ששרות כמו איימי וויינהאוס. הכל מדורדר עכשיו, אסף, הכל הלך לקיבינמט. גם הז'אנר שלי הלך לקיבינימט. גם אני קצת פזלתי והייתי פוחזת , אבל עשיתי עם קריצה. אז שבו תכתבו.
"ליבי על הרוק. אני מאוד אוהבת סול ובלוז וזה אותו מקור ויש לי גישה של זמרת רוק, הגרוב שלי הוא לא מזרחי, הוא של רוקנ'רול, תשאל כל מפיק מוזיקלי, ככה אני שרה. גם אבנר גדסי הוא בכלל זמר בלוז עם פרייזינג של רוקר. אז קם דור אחר שמכבד אותנו, אבל הוא יותר פלסטיקי, כמו כל דבר אחר בתרבות הישראלית והוא עושה כרצונו. אני יכולה רק להצטרף אליהם, לקבל בברכה ולחכות שהגל קצת יתמתן ולא להילחם בזה".
"הבן שלי גילה אותי בגיל מאוחר"
"הבן שלי שמע בבית מגהדת', מטאליקה, סאונדגארדן ורד הוט צ'ילי פפרז, אלה הלהקות שהרעישו לי את הבית. כששאלתי אותו על גאנז נ 'רוזס הוא גיחך. אני נהניתי מהמלודיות של המוזיקה הזו, של להקות כמו סאונדגארדן וצ'ילי פפרז.
"ויום אחד פתאום אני שומעת מהחדר שלו את זוהר ארגוב, ואת אבנר גדסי, ואותי, והוא בא אלי ואומר לי: 'אתם זמרים בני-זונות, אתם פנטסטיים', פתאום הוא גילה אותנו. היום הוא בן 31 זה יפה בעיניו וזה יפה, טעם אחר פשוט, כמו בגלידה. אסור לבטל אף סגנון".