האלבום "אפר ואבק" של יהודה פוליקר ויעקב גלעד ראה אור לפני 25 שנה, ב- 1988, ונחשב כיום לאחד האלבומים הגדולים שנוצרו ברוק ובמוזיקה המקומית ולנכס חשוב של כלל התרבות הישראלית. האלבום, עם שירים עוצמתיים כמו "אפר ואבק", "כשתגדל", "התחנה הקטנה טרבלינקה" ו"חלון לים התיכון" סיפר את סיפורו של הדור השני לניצולי השואה.גלעד ופוליקר, בנים לניצולי שואה, יצרו תקליט חזק מאוד, מרגש וקודר, שהביא בפעם הראשונה לקדמת הבמה את סיפור ההתמודדות עם זיכרון השואה מנקודת מבטם של הילדים שהוריהם שרדו את התופת.
בפעם הראשונה, ובזכות האלבום, קיבל נושא "הדור השני לשואה" את תשומת הלב הראויה, כשהשירים שהלחין ושר יהודה פוליקר למילים שכתב יעקב גלעד, דיברו בקולם של הבנים לניצולי השואה. האלבום יצר הזדהות עמוקה, שכן עבור רבים מאוד הוא היווה פתחון פה משמעותי ראשוני לתעוקה הגדולה עמה חיו ואותה נשאו. הסרט התיעודי "בגלל המלחמה ההיא" שיצרה אורנה בן-דור שילב את שירי האלבום בביצוע פוליקר עם עדויות מצולמות של הוריו ושל הוריו של גלעד, והגביר את כוחו.
בראיון סיפר יעקב גלעד על יצירת האלבום: "עשינו ניסיונות באולפן: לשלב מוזיקה מערבית ומזרחית, לשלב בוזוקי וגיטרה חשמלית, בוזוקי שלא מנגן יווני, שילוב בין מוזיקה אלקטרונית של יועד נבו למוזיקה אנלוגית. הרפתקה מדהימה. נפשית זה היה קשה, בגלל התכנים והאווירה. במנגינות יש יופי וקסם, אבל גם מלנכוליה ברמות קשות".
-איך התמודדתם?
"לעבוד על זה באולפן יום אחרי יום זה לא קל. היו מתחים, ויכוחים, מצבי רוח. היה מאוד לא קל לעשות את זה. רצינו כבר להוציא את זה מהסיסטם שלנו. ביום שסיימנו את עיצוב העטיפה עם יהודה דרי יצאנו מבית הדפוס, פתחנו את החלונות של האוטו ומרוב מיאוס צעקנו "הוא הא מה קרה? נגמרה השואה!". חשבנו שההתעסקות בחומרים האלה נגמרה, אבל אחר כך התברר שהיא רק התחילה".
והיא אכן רק התחילה. ב-25 השנים שעברו מאז הפכו שירי האלבום "אפר ואבק" למייצגים של זיכרון השואה, אפילו במקומות והבופנים שיוצריהם לא התכוונו אליהם כלל. היופי הנשגב והנורא של השירים, היותם להיטי השמעות ברדיו והפופולריות הגדולה של יהודה פוליקר כאמן, הפכו את "אפר ואבק" לפיתרון האוטומטי כאשר מבקשים להשמיע שיר המציין את יום השואה - בטקסים, בעצרות ובכלי התקשורת. עד כדי כך, שכיום לא ניתן לדמיין אירוע הקשור ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ללא שירים אלה. "אפר ואבק" הפך ב-25 השנים האלו לסמל חינוכי פופולרי, והוא משולב, למשל, באינסטינקט כמעט פבלובי, במסעות הנוער לפולין.
"מוזר לי ששיר כמו 'כשתגדל' מושמע באוטובוסים בדרך למחנות. מה הקשר בכלל?", אמר גלעד. "לא כתבתי על השואה, לא הייתי שם, אין לי קשר לשואה. זה שיר על ילד ישראלי שחי בארץ, אז למה שהוא יושמע שם? אני מבין למה עושים את זה, ולא מסכים. אני לא יכול לקבוע אם ישמיעו את השירים האלה באוטובוס בדרך לאושוויץ, אבל אני חושב שלא צריכים להשמיע אותם שם".
-למה?
"יש בעייתיות באיך שבכלל נעשה העיסוק בזיכרון ובהנצחה של השואה. עושים פעילויות 'חינוכיות', שבעיני הן לא חינוכיות ויש לי איתן בעיה. כל הנושא הפך לתעשיית ענק של מסעות לפולין, עם דגלים, עם קבוצות. רוקדים 'עם ישראל חי' בכיכרות בערי פולין. זה נהיה עסק לאומני, כלכלי, שכל קשר בינו לבין הפקת לקחים לא קיים. אלה דברים שזרים לנו מבחנת השקפת עולם ודעה אישית. לכן התרחקנו מזה כל השנים. עשינו אלבום, מופע וסרט, זה כל מה שעשינו. השתדלנו להימנע כל השנים מפעילות שקשורה לנושא השואה, חוץ מהמופע שעשינו עם שלמה ארצי בשנה הראשונה, ביום השואה של שנת 88', נמנענו מטקסים ואירועים ממלכתיים. כל פעם שהגיעה הזמנה לנסוע עם ראש הממשלה ל'מסע החיים' בפולין או להשתתף בטקס ב'יד ושם' מראש פסלנו וביטלנו".
-מדוע?
"כי זה מקום מסוכן להתקבע בו ולא לצאת ממנו לעולמים. אמן צריך לדעת להמשיך הלאה. האופציה להיתקע במקום מסוים עם דגל אחד היא בעייתית וצריך להיזהר ממנה. כי אם אמן רוצה אחר כך להתבטא בעוד תחומים, עדיף לו להימנע מפעילויות חוץ-אמנותיות שעלולות לקבע אותו כנושא דגל אחד".
בפרספקטיבה של יותר מ-20 שנה אחרי, הסכים גלעד עם גדולתו של התקליט. "אני שמח ש'אפר ואבק' הוא אחד התקליטים הטובים", אמר. "אני עומד מאחוריו, שלם איתו, יש סיבה להתגאות. את המוזיקה שיהודה חיבר למילים שכתבתי אהבתי עוד מהפעם הראשונה שהוא השמיע לי את זה על קסטה, יש שם יציאות מדהימות, שהתימו לגיל ההוא ולסטייט אוף מיינד ההוא".
גלעד מסכים ש"אפר ואבק" נהיה למעשה מותג מוזיקלי מוביל. "אני מרגיש שככל שהשנים עוברות התקליט קיבל נפח שלא חשבנו אליו כשעשינו אותו, לא דמיינו שום דבר כזה", אמר. "מהרגע שהתקליט יצא זה התחיל להתגלגל וכבר לא היה בידינו, לא משהו שהוא שלנו. זה כאילו נראה משהו שיותר שייך לאחרים. גם הניתוחים וההסברים ולאן שניכסו חלק מהשירים. אנשים מפרשים פירושים משלהם, מחברים את זה למקומות שלהם וזה לגיטימי. מצד שני הדבר החשוב שקרה ש'הדור השני' קיבל התייחסות החל מהתקליט הזה, יחד עם סופרים כמו דוד גרוסמן שכתבו באותו זמן. נגענו בנושא רגיש, בעצבים מאוד רגישים, בקבוצה מסוימת. הנושא קיבל התייחסות רצינית. חשוב וטוב שזה קרה".
גלעד גם הסכים עם היותו של "אפר ואבק" קול של הדור השני לשואה: "מהר מאוד אחרי שהאלבום יצא הגיעו אלינו אנשים לספר את הסיפור שלהם. אנשים שדיברו אצלם כל הזמן בבית על השואה, ולעומתם אחרים עם סוד אפל שלא מדברים עליו. התחלנו לקבל מאנשים פידבקים ברחוב, בהופעות, סיפרו מה כל שיר עשה להם. הבנו שהיינו פה לאנשים שלא היה להם פתחון פה לפני כן. זו הרגשה טובה. לא ידענו את ממדי התופעה. הרבה אנשים חיכו שיספרו את הסיפור שלהם, ובסך הכל יש הבדלים דקים בין הסיפורים".
-זה מרגש.
"כן, זה מרגש. אתה רוצה להוציא משהו מהמערכת, רוצה לעבור הלאה. אבל בנושא הזה העבר לא מרפה וחוזר בכל מיני צורות. קשה להיפרד, זה נמשך 25 שנה. אנחנו לא יכולים להשליך את זה מעלינו בחוסר אחריות, זה ממשיך. הוצאנו את זה מהסיסטם, אבל אנחנו חייבים להיות נאמנים. אז אנחנו עומדים מאחוריו, נותנים לו חיים כל הזמן. השירים מנוגנים בהופעות, בטלוויזיה, בראיונות. זה לא נגמר ולא דועך, זה גובר עם התקליט".