יצחק רבין ז"ל היה איש הפלמ"ח וההגנה, הרמטכ"ל השביעי של צה"ל ומפקדו במלחמת ששת הימים. הוא היה איש של מילים ויותר מכך מעשים, חתם על הסכמי השלום באוסלו ועל הסכם השלום עם ירדן, סחף אחריו המונים אך גם קנה לו לא מעט אויבים. הוא היה אב רוחני, לוחם עיקש באותו "צבא שלום" שחלקנו כבר שכחנו את ערכיו. הוא היה ראש ממשלתה של מדינת ישראל, ונרצח לפני 16 שנים, ב-4 בנובמבר 1995.
16 שנה עברו, זמן ארוך. גדל כאן דור שלם שכבר לא דורש שלום ובקושי הכיר את רבין החי. אבל זה בדיוק תפקידם של השירים, סוכני הזיכרון מהחזקים והטובים שיש לתרבות להציע. לרגל יום השנה לרצח יצחק רבין, שאהב במיוחד את "שיר הרעות" הפלמ"חניקי, ריכזנו לפניכם כמה מאותם שירים שנקשרו בשמו ובמותו של רבין לפני הרצח ובימים ובשנים שאחריו. חלקם נוכסו לרבין, חלקם נוצרו במיוחד לזכרו. רבין ציווה במותו את השלום, השירים הללו, שחלקם נצחיים, מצווים שנזכור אותו.
"קול של אלוהים אחר"
ביצוע: נושאי המגבעת, מילים: אוהד פישוף, לחן: תמיר אלברט, אוהד פישוף, אלון כהן וישי אדר
שני פריטי תרבות ישראלים כמו ניבאו את רצח רבין. "ביום שבו ירו בראש הממשלה" של עוזי וייל מ-91', ו"קול של אלוהים אחר" של נושאי המגבעת מ-88'. "הגיהוקים הקטנים העירו את ראש הממשלה בבניין החדש / דמיינו את הראש הקטן שלו נחבט לתקרה בבהלה", כתב אהד פישוף (ואולי התכוון ליצחק שמיר קטן הקומה), בהמשך הוא מוסיף: "מימין ראש של ראש ממשלה, משמאל חצר העירייה, עוד דקה השיטפון הגדול יסחוף אותנו, האיש החולה של אמריקה יקיא, המשורר הלאומי יתעד הכל...".
אהד פישוף אולי לא התכוון ספציפית לרצח של ראש ממשלה בחצר העיריה, אבל השיר שלו ושל חבריו ללהקה תיאר את הניתוק של חלק מבני הדור השלישי בישראל מכל מה שהיה לפניהם, דור שהטירוף של המדינה הזו גרם לו לברוח, להתנשא, להישמט, להתעלם מהמציאות, עד שרצח רבין העיר אותו מהחלום. נושאי המגבעת בישרה על הגל החדש של הרוק הישראלי בתחילת שנות ה-90', אותו גל בדיוק שרצח רבין קטע כמה שנים אחר כך.
"שיר לשלום"
ביצוע: מירי אלוני, מילים: יענק'לה רוטבליט, לחן: יאיר רוזנבלום
כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע, והפיכתו של "שיר לשלום" להמנון רצח רבין הייתה כזו, בלתי נמנעת. במקור הושר השיר בשנת 1969, בימי מלחמת ההתשה, על ידי הסולנית מירי אלוני שגובתה בשירתם של חברי להקת הנח"ל, במסגרת תוכנית הלהקה, "היאחזות הנחל בסיני".
חלפו השנים, חלפו ימי תהילתן של הלהקות הצבאיות וברביעי בנובמבר 1995 עלתה אלוני לשירת השיר פעם נוספת, הפעם במסגרת העצרת למען השלום בכיכר מלכי ישראל (לימים "כיכר רבין"). הפעם תפסו מאחוריה את המיקרופונים שמעון פרס, להקת הגבעתרון, להקת האירוסים, ואחד, יצחק רבין.
כשסיים רבין את השירה קיפל את מילות השיר, הניחן בכיסו וירד מן הבמה. ואז באה הירייה. מאותה שנייה גורלית, בה חדר הקליע את בד המקטורן ואת דף הנייר עם המילים מילא את הדף דם, נחתם גורלו של השיר. מאותה שנייה אין שנה בה נעדר השיר מעצרות הזיכרון, מרשימות ההשמעה בתחנות הרדיו מידי רביעי בנובמבר, מזיכרוננו הקולקטיבי כל עת שאנו נזכרים במורשתו של ראש הממשלה שנרצח ובכמיהה לשלום, שלא תירצח לעולם.
"האיש ההוא"
ביצוע: שלמה ארצי, מילים: נתן יונתן, לחן: שלמה ארצי
אי שם בתחילת שנות ה-70 נפגשו להם שניים, שלמה ארצי ונתן יונתן. במפגשם של השניים, שהשירה הכל-ישראלית זורמת בעורקיהם, העניק יונתן לארצי ספר משיריו. התוצאה: "האיש ההוא" (לצד שירים-המנונים נוספים). השיר, שהולחן ביד האומן של ארצי, נכתב במקור על ידי יונתן כבלדה אוטוביוגרפית על עצמו, על חייו ועל מותו, ושויך לאורך השנים על ידי הציבור והתקשורת לדמויות מרכזיות שהלכו לעולמן, כיצחק שדה ויגאל אלון. לימים הפך השיר לאחד ההמנונים המזוהים ביותר עם רצח רבין ועם דמותו הדגולה והאניגמאטית. נתן עצמו הקדיש את השיר לראש הממשלה המנוח, שהיה מכרו הקרוב ובן דורו.
"לבכות לך"
מבצע: אביב גפן, מילים ולחן: אביב גפן
כשמדברים על המוזיקה שסבבה את יצחק רבין וחלום השלום שלו, וגם את רציחתו, לאביב גפן, הרוקר והזמר הישראלי שהפך למזוהה ביותר עם הנושא, יש תפקיד מפתח. אלבומו הרביעי של גפן "שומקום", יצא באפריל 1995 וכלל מצד אחד את "שלום", שיר שדיבר על התקווה מול המוות, הפיגועים (קו חמש) והמלחמות, ומצד שני את שיר הנושא "שומקום", בו הצהיר גפן שהגענו למבוי סתום וירד על הרגלי השתיה של רבין: "מי זה שם הולך שיכור, זה ראש הממשלה".
אבל התקרית הזו לא העיבה על יחסיהם, להפך. אביב גפן הופיע לצד רבין בתוכנית הטלוויזיה המרכזית של יום העצמאות שהגיש דן שילון בערוץ 2 והפך להיות בעיני מעריציו והתקשורת "חייל של שלום" לא פחות מרבין. גפן נענה להזמנתו של רבין להופיע בעצרת השלום ההיסטורית ב-4 בנובמבר שבסופה נרצח. הוא ביצע בה את "לבכות לך", שיר שכתב והלחין לאריק איינשטיין לאלבום "יש בי אהבה" שיצא באותה שנה. השיר נכתב על חבר של גפן שנהרג בתאונת דרכים.
גפן חתם את העצרת והתחבק מאחורי הקלעים עם רבין דקה לפני שראש הממשלה ירד במדרגות ונרצח. אופיו וצמידותו של השיר לרצח של רבין, שנורה כמה דקות אחרי ביצועו, הפך את "לבכות לך" להמנון של "נוער הנרות", הילדים שהגיעו לכיכר בלילות בימים ובשבועות שאחרי הרצח כדי להדליק נרת לזכרו. מאז ועד היום נוכסו השיר וגפן כמבצעו לזיכרון של רבין. השר כיכב באוסף הכפול "שלום, חבר", שיצא כחודש אחרי הרצח.
בשנים הבאות נכרכה הקריירה של גפן בעוצמת הזיכרון של רבין. כאחד האמנים שהיה המקורב אליו ביותר הקפיד גפן להזכיר אותו בכל הזדמנות והפך את עצמו לסמל חי של עוצמת הרגשות כלפי הרצח. באלבומו הבא, "המכתב", הוציא את השיר "מרד הדמעות", שנכתב אחרי הרצח ודיבר על תוצאותיו.
"תחזור תחזור"
מבצע: משינה, מילים ולחן: יובל בנאי
"תחזור תחזור" היה השיר האחרון שכתב יובל בנאי לאלבום של להקת משינה "להתראות נעורים שלום אהבה". נכלל בו קטע קריינות עם טקסט משיר הנושא "להתראות נעורים שלום אהבה", שהיה גם השיר הפותח של האלבום, בביצועו של יוסי בנאי ז"ל, אביו של יובל.
שנת 1995 נפתחה עם יציאת האלבום של משינה בחודש ינואר, המשיכה במאי עם הודעת הלהקה על הפסקת פעילות וארבע הופעות פרידה, המשיכה עם אסון ערד הנורא ביולי, אז נהרגו שלושה בני נוער בדוחק שלפני המופע של הלהקה, והיתה אמורה להסתיים עם הופעת הפיצוי באוקטובר, שנחתמה עם השיר ועם אלבום ההופעה שיצא בעקבותיה.
אבל מעט אחרי זה הגיע רצח יצחק רבין ו"תחזור תחזור", שחיבר את קולותיהם של יובל בנאי הבן ויוסי בנאי האב, נוכס כמעט מיד למכונת ההנצחה, מהווה מעין קונטרה צעירה לשירי התוגה והאבל הותיקים יותר, מייצג, לצד אביב גפן ואחרים, את האבל של הדור הצעיר. כמו שירים רבים אחרים גם הוא נכלל באוסף הכפול "שלום, חבר", שיצא כחודש אחרי הרצח.
דו"ח רצח
ביצוע: שלמה ארצי, מילים ולחן: שלמה ארצי
שלמה ארצי הוציא בשנת 1996, שנה לאחר הרצח, את אלבומו "שניים" שזכה להצלחה חסרת תקדים ומכר למעלה מ-160,000 עותקים. בין שלל להיטי האלבום, ביניהם "מנגב לך ת'דמעות", "האהבה הישנה", "היא לא יודעת מה עובר עלי" ו"זה מה שנשאר", נח לו גם "דו"ח רצח". השיר אמנם לא זכה להיכלל ברשימות 'הלהיטים הגדולים' של ארצי, לא חרך את גלי האתר כשאר חבריו לאלבום אך גדולתו נחה במהותו - שיר של זמר גדול באמת, שנולד בזמן אמת בעקבות רצח של אדם גדול באמת.
"דו"ח רצח" אינו מתוחכם, בנאלי כמעט. כשארצי משווה בין רצח קנדי לרצח רבין, הוא מונה יריות ושואל בפשטות "כמה דמעות? כמה נרות? כמה שיגעון עוד אפשר לזהות?". כי כזו היא התגובה המוזיקלית של ארצי לרצח רבין, תגובה ישירה, בלתי מבוישת, מדווחת, שונה מהשפה המטאפורית שמאפיינת חלק משיריו. זהו דו"ח ישראלי, דו"ח רצח של ראש ממשלה שהוא בו בעת דו"ח רצח המורל ותקוות האומה.
הו, רב חובל
ביצוע: מיטל טרבלסי. השיר נכתב במקור בשנת 1865 כ"O Captain! My Captain!" על ידי המשורר האמריקאי וולט ויטמן כשיר קינה על נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן, שנרצח בתום מלחמת האזרחים של ארצות הברית.
השיר תורגם לעברית והולחן בשנת 1996 על ידי נעמי שמר לרגל יום השנה הראשון לזכר יצחק רבין. הוא מדמה את רבין לקפטן של הספינה הגדולה ישראל ומביע את הגעגועים אליו. השיר בוצע לראשונה על ידי מיטל טרבלסי במסגרת תוכנית לזכרו. מאז זכה שיר המסע הזה לאינספור ביצועים בטקסי זיכרון ואף יצא באלבום לזכרו של רבין, אשר נשא את שמו.
"זה פתאום נפל עליה"
מבצע: אריק איינשטיין, מילים: אריק איינשטיין, לחן: שם טוב לוי
בבת אחת, בתום עצרת שכולה אופטימיות וכמיהה לשלום, זה נפל עליה, על לאה. לאה רבין איבדה את בעלה ואריק איינשטיין כתב עליה שיר, שיצא בתוך האלבום הכפול "שלום חבר", לזכרו של יצחק רבין.
שמו של השיר כמשחק המילים הכואב הזה, שמבקש לכאוב את אבדן ראש הממשלה דרך כאבה של האלמנה שלצידו, שמחויבת אך לא יודעת כיצד לשוב לחיים. ואולי, זהו גם שיר כאבן של כל האלמנות.
לאיינשטיין היה שיר זיכרון נוסף לרבין, "שלום, חבר", שהלחין שלום חנוך למילים של יענקל'ה רוטבליט.
"חלום כהה"
מבצע: אסף אמדורסקי, מילים ולחן: אסף אמדורסקי
ההיסטוריה הרשמית של הרוק הישראלי אומרת שהוא הושתק ברצח רבין, ומאז התקשה לחזור למיינסטרים. תחתיו צמח מה שהגדיר בזמנו גל אוחובסקי כ"דור הפודרה" – חבורת אמנים צעירים ששרו בלדות רכות והתאימו במיוחד ל"סופשבוע רגוע" של גלגלצ, שהפך לחזות הכל בשנים שאחרי הרצח.
מי שהיה גם חזק ברוקנ'רול וגם נסיך חדש של פודרה היה אסף אמדורסקי, שהתחיל ב"תערובת אסקוט" אבל בהמשך הוציא את "יקירתי" ו"השמיים הכחולים". ב-99' אמדורסקי השלים את המהלך עם "מנועים שקטים", אלבום ששילב בגאוניות רוק ואלקטרוניקה, שהיתה אז המלכה החדשה של תל אביב.
>
לשיר "חלום כהה" הכניס אמדורסקי הקלטה של ענבל פרלמוטר, סולנית להקת "המכשפות" שהלכה לעולמה ב-97'. בהקלטה, שנערכה בגלי צה"ל כמה ימים אחרי רצח רבין, מספרת פרלמוטר איך והיא וחבריה לרוק השינקינאי איבדו את הציניות ברצח. וכך נסגר המעגל.
"עקידת יצחק"
ביצוע: נעמי שמר, מילים ולחן: נעמי שמר
"קח את בנך, את יחידך אשר אהבת, קח את יצחק, והעלהו לעולה, על אחד ההרים, במקום אשר אומר אליך, והעלהו לעולה, על אחד ההרים בארץ מוריה / ומכל ההרים שבארץ הזאת , תעלה צעקה גדולה: הנה האש והנה העצים, והינהו השה לעולה, ריבונו של עולם המלא רחמים, אל הנער ידך אל תשלח, אל הנער ידך אל תשלח / גם אם שבע נחיה ונזקין, לא נשכח כי הונף הסכין, לא נשכח את בנך, את יחידך אשר אהבנו, לא נשכח את יצחק".
טקסט מקראי, לחן מלנכולי של נעמי שמר שנוצר עוד בשנות השבעים וביצוע רודף, בקולה שלה עם קישור ברור בין "עקידת יצחק" לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. אולי בגלל סמיכות קריאת הפרשה לזמן הרצח, אולי בגלל שמות מושאי המאורעות ואולי בגלל שרבין עצמו בחר שלא להניף את החרב ועבר לכוחה של המילה, כוח המשא ומתן הפוליטי והוויתורים הקשים הכרוכים בו.
בלי ציניות
אפשר להיות ציניים וללעוג לכל מה שקשור לשירים שנקשרו או נכתבו לזכר רבין, כמו שאפשר ללעוג על כל דבר, ואפשר גם להבין שאותם שירים חלק מהתהליך הפסיכולוגי של התמודדות ישראלית עם הטראומה, הפרטית והלאומית.
היום, הרביעי בנובמבר 2011, 16 שנים לאחר "עקידת יצחק רבין", אל לנו לשכוח את החרב שהונפה על ידי אחד, יגאל עמיר, כשמאחוריו עמדה קבוצת קיצוניים שהסיתה למומנטום ודחפה אותו לפעולה. אל לנו לשכוח שבשכחה טמון זרע ההישנות. אל לנו לשכוח את הצו שאינו אלוהי כלל וכלל, של זה שיושב למעלה כבר 16 שנים אך הלך פעם בינינו, ושביקש להנחיל לנו מורשת מתוך מותו.