_c.jpg "עונת עשור כוכב נולד נינט טייב (צילום: אורטל דהן)")
יום שישי, צהריים. בעוד ארבעה ימים תשיק נינט טייב בהופעה חגיגית במועדון "בארבי" בתל אביב את אלבומה החדש והמדובר "Sympathetic Nervous System". בינתיים היא בבית, מבשלת דגים מרוקאיים לפי המתכון של אמא, ומתכוננת להשקת הגיליון המיוחד של מגזין "Time Out" אותו ערכה. "היה קשה לערוך אותו אבל ממש מספק", היא אומרת. "הוא מתעסק במוות, סקס ומוזיקה, שלושת הנושאים שהכי מעניינים אותי. לכן יש בו יצירות על מוות, למשל. ציור, כתיבה ושירה, דברים שאותי מאוד מעניינים. חשבתי מה הוא העיתון הכי מעניין שהייתי רוצה לקרוא".
"אחרי הילד השלישי ישאלו - מה, אתם עוד יחד?"
-פגשתי מורות שלך מבית הספר בקרית גת. הן סיפרו לי שבגיל 18 אמרת שעד גיל 21 תהיי נשואה ובגיל 22 יהיה לך ילד ראשון.
"זה מה שהן אמרו לך? זה מה שהן זוכרות ממני? זה נכון. הייתי בטוחה שאתחתן צעירה. עם כל הרצון להגשים את עצמי והכל. לא ידעתי אז מה זה להגשים. היום אני בת 29 לא נשואה ואין לי ילדים".
-זו שאלת השאלות.
"התרגלתי לזה כבר. הבנתי את הצורך של אנשים לשאול אותי. אין להם מה לשאול אותי אז הם שואלים על מתי אני אתחתן ומתי יהיו לי ילדים. אבל תמיד יהיה מה לשאול. כשיהודה ואני נתחתן, בעזרת השם, ישאלו מתי יבואו הילדים וכשיהיה ילד ראשון ישאלו מתי השני, כשיהיו שניים ישאלו מתי השלישי. אחרי השלישי ישאלו - מה, אתם עוד יחד? עייפתי מלנסות להסביר אפילו".
-מה בזמנו הביא את השינוי?
"זו לא החלטה שלקחתי, שאני רוצה להתחתן. הייתי ילדה תמימה, ילדת אהבה כזו. גם היום אני סוג של ילדת אהבה, אבל היום אני מכירה עוד צדדים של החיים ואני יותר ריאלית ויודעת שלא הכל ורוד. לא ידעתי אז איך להיות זמרת, והאמת שגם לא היה לי מועמד רציני לחתונה. זה היה הכי תמים, ואני שמחה מאוד שלא עשיתי את זה".
"מבחינתי האלבום הוא עוד צעד פנימה, חשיפה"
-קראת לאלבום שלך בשם של מערכת עצבים שפועלת באופן עצמאי כשהאדם נמצא בסכנה.
"כן, זו מערכת שעובדת בכל גוף ואמורה להתריע מפני סכנה. הכל מתלכד לתוך מרכז אחד, כל הכוחות מגויסים כדי שתוכל להגן על עצמך. תוך כדי שכתבתי את השיר חיפשתי שם שיביע את מה שאני מרגישה".
-כשאמן נותן שם כזה לאלבום יש לזה משמעות.
"נכון נכון. בעשר השנים האלה חוויתי את זה בכל מיני דרכים. לא סכנה גופנית אלא מצבי דוחק ולחץ וסטרס הם משהו שמאוד מוכר לי וזה בא משם. זה היה טבעי שככה אני אקרא לאלבום. זה די מגדיר את המצב של האלבום".
-בניגוד לקודם שהיה לו שם אירוני, "קומוניקטיבי".
"נכון. באלבום השני הייתי בנקודת זמן אחרת במסע שאני עושה עם עצמי. יצא ככה. באלבום הזה אני לא מתעסקת מהחוץ לפנים, לגמרי מהפנים לחוץ, תרתי משמע, מהפנים של הגוף החוצה, כשהכל מתחבר ללב".
-זה אלבום שבו את מתבוננת על עצמך ועל עוד אנשים, שואלת שאלות, אפילו מעבירה ביקורת.
"תוך כדי שאני מספרת ומדברת על עצמי ועל אחרים ועל הראייה שלי. זו עוד דרך לחשוף את עצמי ואת דרך החשיבה שלי. אולי באנגלית זה מרגיש טיפה מנוכר אבל מבחינתי האלבום הוא עוד צעד פנימה מהאלבום השני. יש בו דברים שהם לחלוטין במודע. '27' הוא מהשירים הכי חשופים שכתבתי אי פעם. אני עוד לא לא שלמה ארצי, אבל הוא הכי חשוף. וגם שיר הנושא 'Sympathetic'. יש שירים שאתה כותב ולא ממש מבין את מה שאתה רוצה להגיד. זה לא תת מודע, זה שכל אחר, שבא ממקום שלא חשבת עליו. רק אחרי זה, כמו ב-'Room' אתה מבין על מה אתה מדבר. פשוט היתה לי תחושה חזקה והמילים יצאו מתוכי".
"אני לא עושה טקסים וכותבת עם אלכוהול. זה הכי בא או שלא"
-איך את כותבת?
"שיר כמו 'קומפיוטר' כתבתי אחרי סרט שראיתי, באתי אליו ישר אחרי הסרט שנורא נגע לליבי. אני לא רוצה להגיד איזה סרט, כי אני, מרגע שאני יודעת על מה כתבו שיר אני לא יכולה לחשוב על משהו אחר, זה מצמצם לי את כיוון המחשבה, ומוריד לי מהאהבה והתשוקה לשיר, אבל ישר באתי וכתבתי אותו. אני לא עושה טקסים וכותבת עם אלכוהול. זה הכי בא או שלא. יש שירים שהייתי צריכה לחפור, כדי לדייק את מה שאני רוצה להגיד. מבחינה פיזית יש לי חדר עבודה בבית, חדר, פינה, עם שולחן ומחשב ומלא דיסקים וקלטות כי אין לי כבר מקום בסלון. הגיטרה לידי, לפעמים זה בא, המילים יוצאות עם המנגינה. לפעמים אני כותבת טקסט לתוך הפלאפון כי זה בדרך כלל מגיע לי בלילה, ואז בבוקר אני עורכת אותו, בודקת עם הגיטרה מה הטקסט מבקש. אין לזה חוקים זה שם או לא".
-איזו מוזיקה שמעת בשנים האחרונות?
"וואו, המון. ג'ימי הנדריקס, פאטי סמית', פי ג'יי הארווי, מלא להקות כמו 'ארט קראוד', 'בראיין ג'ונסטון מסקר', מלא דברים מכל הסוגים, וג'ף באקלי חזר להיות שלי ולא של כל העולם".
-אז כבר לא צריך לשאול לאיזו הופעה מחו"ל שבאה הקיץ לישראל את הכי מחכה.
"כן, 'בראיין ג'ונסטון מסקר'. אני מתארחת באותו ערב אצל ירמי קפלן אז אני אופיע ממש בהתחלה וירמי יסלח לי כיאני חייבת לטוס לבארבי. אני מאוד מחכה להופעה הזאת".
-מוזיקה ישראלית?
"האחרון ששמעתי היה רותם אור, מאוד יפה. אני רוצה לשמוע את החדש של דודו טסה. אשמע אותו בשבוע הקרוב. הקודם שלו, 'דודו טסה והכוויתים' היה אחד האלבומים הכי יפים שאפשר ליצור. חרשתי עליו".
"כשאני עושה אלבום אני לא חושבת על הקהל"
-עשית אלבום שלצערנו מעט אנשים פה ירצו לשמוע. את כאילו עם רגל אחת מחוץ לארץ.
"כשאני עושה אלבום אני לא חושבת על הקהל. אני כותבת ועובדת עם האנשים שלי ולא חושבת מה הקהל רוצה, צריך, מבקש או אוהב. זו חשיבה שהיא בעייני מוטעית. יחד עם זה חשוב לי להגיד, שזה לא שבאופן מודע אמרתי שנעשה משהו שהקהל לא ישמע או שנעשה משהו שהוא ימות עליו, לכאן או לכאן אין את המחשבה הזו בכלל. יש רק מה שאני רוצה להגיד באותו רגע, וגם אם הוא הכי דבילי בעולם - הוא נכון לי לאותה שניה".
-בלי שהתכוונת, בעצם האלבום הזה פונה ברובו לקהל בחו"ל.
"יש לי כוונה להתקדם עם האלבום הזה ולפתוח את הגבולות, זאת רק ההתחלה. יש לי כוונות לצאת לטורים באירופה. בינתיים זה עוד לא קרה, אבל אני עובדת על זה. רוקפור סיפרו לי על הטור שלהם באמריקה לפני שנים וכמה זה נורא קשה ושאלו אם אני מוכנה. אני מניחה שאני לא אדע עד שלא אגיע לשם. מכאן הכל נראה קוסם, אבל תכלס עד שאתה לא שם לא יכול לדעת".
-תשני במוטלים רעועים באמצע הדרך?
"שמעתי על הכל ולזה אני כן מוכנה. חוויות? תביאו לי. אני לגמרי שם. מה יהיה מצבי הנפשי אחרי שנה בדרכים? אין לי מושג, לא יכולה לקחת אחריות".
-יהיה לך חופש מאיתנו לכמה חודשים.
"וזה משהו שאני מתכוונת לנצל לטובה. נורא מעניין אותי להתחיל מאפס אצל אנשים אחרים שלא מכירים ולא יודעים עלי כלום ורק שומעים מוזיקה כי זו האמת בעצם. אני מקווה שיהיה לי כיף, ממש מקווה ורוצה להגיע לשם".
"במצב ההפוך הייתי מרוויחה קהל, אבל הייתי עצובה"
-יצאת לגמרי מהרדאר של מרבית הקהל בארץ, לא מפריע לך?
"לא, זה לא מפריע לי. המצב ההפוך הוא שהייתי עושה מוזיקה שאני לא מחוברת אליה. הייתי מרוויחה קהל, אבל הייתי עצובה וזה לא משהו ששווה את זה, באמת שלא. אני רוצה שקהל יבוא להופעות ויקנה את הדיסק, מאוד רוצה. אבל אני לא מוכנה להתפשר בשום צורה על מה שבא לי לעשות. ואני לא מוכנה להצטער על שום דבר. אני מרוויחה קהל אחר, שרוצה לשמוע מוזיקה ולא לראות אם שמנתי או רזיתי".
-אגב, איך את שומרת על עצמך?
"אני עושה המון פילאטיס. אני מכורה".
-מה היה הרגע הכי מרגש שהיה לך בשנה האחרונה?
"היו כמה רגעים מרגשים ואני מקווה שיהיו עוד. נגיד כשמייק קרוסי בא לארץ והתחלנו חזרות על השירים. הוא בא לחדר חזרות שלי, הכנסתי אותו לעולם שלי, זה היה סוג של רגע שחשבתי 'וואו איזה כיף לי' ואיך אני מודה, ממש מודה. בסך הכל זו זכות. קיבלתי המון ואני הכי מודה על זה בעולם לאלוהים, ליקום, לאנשים שעבדו קשה טו מייק איט הפנד. היה גם הרגע שנחתי בליברפול ושמעתי שחפים. זה היה הצליל הראשון וזה היה אחד הרגעים המרגשים, וגם היה קר כשבארץ חום אימים ושמחתי על הקור הזה".
-והרגע הכי קשה?
"לפני שפנינו למייק קרוסי נכנסתי למין ייאוש, מעגל של יאוש. חשבתי שזה לא יקרה, היו המון בלגנים ובירוקרטיות, לטפל ולסגור דברים, הכל היה נורא מסובך ובסוף זה קרה והסתדר, זו היתה התגלות כזאת. ואני לא חושבת שעשיתי אלבום וזהו. אני ממשיכה לגמרי הלאה וחושבת על האלבום הבא באנגלית, ובעברית".
-מתי נזכה לאלבום החדש בעברית?
"השירים כבר ישנם, קיימים. אני צריכה להחליט מה אני רוצה להגיש דרך המוזיקה. דרך הטקסט אני כבר יודעת. לגבי הצלילים שבכל רצועה אני צריכה להבין מה אני רוצה. זה אמור לקרות בחודשים הקרובים מאוד. עכשיו אני בשלבי סינון השירים, כן זה קורה".
-בהופעת ההשקה מה תבצעי? יש לך כבר שלושה אלבומים.
"הו, אני מחכה לזה מאוד. אני מבצעת את כל האלבום השלישי במלואו, משהו שלא עשיתי עדיין. מעולם לא שרתי את כל השירים מאלבום חדש בהופעה. יהיו גם כמה שירים ישנים. קאברים לא יהיו, אולי אחד".
"אני מאוד בשלום עם המקום הזה של כוכב נולד"
-כמעט עשר שנים אחרי כוכב נולד, ככה דמיינת את הקריירה שלך?
"לא, לא דמיינתי לרגע. ידעתי שאעשה מה שאעשה, אבל לא דמיינתי שיהיה ככה, גם מבחינת הווליום וגם מבחינת התוכן. אני שמחה שזה התגבש בסופו של דבר, הכל התגבש ונהיה אחיד, למרות שכל הזמן אני מחפשת דברים חדשים ובעיקר איך לעניין את עצמי ודרך זה את מי ששומע את המוזיקה הזו".
-מה את מרגישה כיום כלפי "כוכב נולד"?
"זה נוסטלגי לחלוטין, אני נוסטלגית להחריד. זה דוחה. הייתי שמחה לא להיות כזאת אבל ככה אני. בטח שאני זוכרת את הערב ההוא בניצנים. זה משהו שהוא לחלוטין חלק גדול ממני. אני באמת מאוד בשלום עם המקום הזה, מאוד".
-מה היית אומרת לנינט שזכתה אם היית פוגשת אותה אז?
"שיואו (צוחקת). הייתי אומרת לה להקשיב לעצמה, ואל תזלזלי באינסטינקטים שלך".
-מה משמח אותך?
"אנשים. החוכמה שלהם. הדברים שאני לומדת מהם".
-מה מרגיז אותך?
אנשים. הטיפשות שלהם. השטויות שהם אומרים. הרבה דברים מרגיזים אותי. אני יחסית לא בן אדם רגוע, זה שקר להגיד שכן. אני לא יכולה להגיד בדיוק מה מרגיז כי זה תלוי במצב רוח ובמצב נפשי באותו רגע. משהו מעצבן אותי היום ומחר אהיה אדישה אליו, זה נורא תלוי. לאנשים יש הרבה כוח. לאחרונה היו כמה כאלה שדמיינתי שאני עושה להם כל מיני דברים".
"היום אני הרבה יותר יכולה להסתכל לעצמי בעיניים מבעבר"
-איך זה שעשית הכל כדי להתרחק ועדיין יש עלייך אובססיית רכילות?
"זה הכל מנקודת מבט של החוץ לפנים. הדביקו עלי תווית של 'מאמי' שהיא חד-ממדית ואני לא חד-ממדית. אנחנו מאוד מורכבים. יכול להיות שמה שהיה מוחצן החוצה זה הצד ה'מאמי' שלי. אני חושבת שלא עוזבים אותי בגלל העובדה שהייתי ב'כוכב נולד' הראשון. אני הבת הבכורה. אין לי הסבר אחר. אני לא יודעת, אין לי הסבר לזה. אני מקווה שהעניין סביבי יהיה במוזיקה ולא בשטויות".
-אבל את יודעת שלא, את יודעת שכסלב את מעניינת הרבה יותר אנשים.
"יש לי תקווה גדולה שזה יקרה, סמוך עלי. תראה.. אני לא .. אנחנו מורכבים מהמון דברים. אני עדיין מפורסמת, זה חלק ממני. אני לא עיוורת ומודעת למה שקורה. יותר מדי מודעת. הפרסום זה לא משהו שאני מתנגדת לו. אבל אני לא רוצה שיראו אותי רק בצורה מסוימת. אני מכלול ורוצה שהדגש יהיה על הצד היצירתי ולא האחר. אני רוצה שיתייחסו אלי בצורה פחות שטחית. אבל אני גם שטחית, אני גם אוהבת דברים שטחיים, מתעניינת בדברים אחרים, זה הכל תלוי בווליום ובמינון אני חושבת".
-מה את אומרת לעצמך היום כשאת מסתכלת בראי?
"אתמול שנאתי כל חלק בעצמי, היום קמתי יותר מאוששת. בסך הכל אני ביחסים טובים עם עצמי, נראה לי. היום אני הרבה יותר יכולה להסתכל לעצמי בעיניים מבעבר, אני רואה שהכל בסדר, ואומרת לעצמי: יאללה, ממשיכים".