"אנשים אומרים שמענו על הרצח, ראינו את המספר שלכם, ואנחנו לא רוצים שזה יקרה גם לנו", אומר היום ברוכי בורשטיין, רכז "הקו לגברים במעגל האלימות" של ארגון ויצ"ו שהוקם בחודש נובמבר האחרון.
הרצח וההתאבדות של גולן וסיון כהן אמש בבת ים גרמו לעלייה בפניות למוקד, כמו גם תשעת מקרי הרצח מתחילת השנה, בהם בעלים רצחו את נשותיהם. לפי נתוני הארגון, נעשו עד היום כ-450 פניות של גברים אלימים לקו הטלפון שמנסה לדובב אותם ולהפנות אותם לקבלת סיוע.
"המטרה של הקו היא לזהות את מקרי האלימות עוד בתחילתם. מקרים שמגיעים לכדי רצח לרוב עברו כדור שלג שהתגלגל זמן ממושך. היו לא מעט מקרים של גברים שהתקשרו עם הרבה כעס. למשל: גבר שמוצא את עצמו שוב ושוב מתפרץ ומבין שיש בעיה, שרואה שהילדים סובלים מזה, או גברים בתחילת הנישואים שרואים שמשהו לא כשורה, שיש המון מתח ומגיעים לדחיפות וצעקות. במקרה אחר היו גם שיחות של גבר שלא הזדהה בשמו ובפרטיו ודיבר גם על אלימות מינית", הוא מספר. בנוסף, מציין ברוכי כי רבות מהפניות הראשוניות נעשות גם על ידי בני משפחה וחברים שדרכם ניתן להגיע אל הגברים ולהציע להם טיפול.
אחד הגברים המטופלים ג', סיפר ל-mako לפני מספר חודשים על הטיפול: "יום אחד במהלך הטיפול עשו לנו דימיון מודרך ואז זה עלה לי בראש, המכות עם הפטיש על הראש שלה. אמרו לנו לעצום עיניים ולחשוב על מה עשינו, על מי שפגענו בו ואז בא לי הסרט. זה מה שעלה לי בראש, הצעקות והבכי שלה. מבט הפחד בעיניים שלה. היא התחננה על נפשה 'אתה תהרוג אותי, אני אמות'. לא יודע איך עצרתי את עצמי אבל זה נס", וזאת לא הפגיעה הקשה ביותר שחוותה אשתו לשעבר של ג'. בפעם אחרת, בפרץ של אלימות הוא שבר לה את היד. "הדימיון המודרך הזה, החזיר אותי חזרה אחורה. המראה הזה, הזכרון פתאום נכנס לראש ולא יכול היה לצאת יותר. אני חי אותו שוב ושוב, עד היום הוא חרוט בזכרוני. באותו רגע נפל לי האסימון, הבנתי מה עשיתי, מה קרה ומה גרמתי לה".
"מספר הגברים האלימים בישראל כיום עומד על כ-170 אלף", אומר עומר שקד עובד סוציאלי מהמרכז למניעת אלימות של הארגון שמעניק טיפול לאותם גברים שמגיעים למרכזים למניעת אלימות במשפחה, "רובם לא רוצחים, אלא נוקטים בסוגים שונים של אלימות. בקו שלנו אנחנו מנסים לדובב את הגבר ולהפנות אותו למרכזי הסיוע. עצם הפנייה לקו וההבנה שהם נמצאים בבעיה, היא חשובה".
אורית עירון, מנהלת המחלקה לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה של נעמ"ת, מתארת מגמה של אלימות גוברת כלפי נשים שרוצות לעזוב את הבית. "בזמן האחרון אנחנו רואים יותר מקרים בהם הרציחות מתרחשות בשלב שבו בת הזוג רוצה להיפרד", אומרת עירון, "אצל אותם בני הזוג המושג הזה 'פרידה' לא קיים בלקסיקון. כשהגבר לא מסוגל להיפרד והוא חש שאין לו מה להפסיד, המצב מסוכן. באבחון הסיכון הראשוני שאנחנו בודקים כבר בשיחת הטלפון אנחנו שואלים: 'האם יש לו מה להפסיד והאם יש איומים בהתאבדות. במקרים כאלה הגברים בדרך כלל לא אוהבים למות לבד".
עירון מסבירה שבמקרים כאלה גם להיבט המשפטי חשיבות מכרעת. "במקביל להיבט הטיפולי אנחנו מפנים את האישה גם לייעוץ משפטי. אופן ההתנהלות המשפטית עשויה להשפיע גם על התנהגות הגבר".