אחרי יותר מעשר דקות בהן ניסו לפרוץ את דלת הפלדה המחוסמת, הצליחו המארינס, המקבילה המקסיקנית של שייטת 13, להיכנס לבית הצנוע בעיר הצפונית קויקאן. איש לא היה במקום. דקות קודם לכן, חואקין "אל צ'אפו" גוזמן, כנראה האיש הכי מבוקש בעולם בעשרים השנים האחרונות מלבד בן לאדן, הצליח לברוח דרך חדר האמבטיה בקומה העליונה ישר לתוך מערכת הביוב. עשרות חיילים ואנשי מודיעין, כולל מזל"ט אמריקאי אחד, סרקו בשעות שלאחר מכן את העיר, אבל זה היה מאוחר מדי. אף אחד, אומר שיר מקסיקני ידוע, אפילו לא הממשלה או האמריקנים, יכול לנצח את אל צ'אפו. הוא מאסטר הבריחה.
בשנת 2001, כשברח לראשונה מהכלא, מתחבא בתוך עגלת כביסה אותה דחף אחד מחייליו, הפך אל צ'אפו, שהיה ידוע כבר אז במקסיקו כמנהיג ארגון הברחת הסמים החזק במדינה, קרטל סינלואה, לדמות ידועה בכל העולם. בעשור וחצי שחלף הספיק להיכנס שוב לכלא באשמת הברחת סמים, ולברוח שוב ממאסרו בשנה שעברה, דרך מנהרת ענק שקישרה את חדר השירותים בתאו לשדה מרוחק. היום ההוא סימן אותו כאחת הדאגות הגדולות ביותר של הממשלה ושל הנשיא פנייה נייטו, אשר הבין כי הדרך היחידה לשקם מעט את מעמדו היא להשיב את הפושע החמקן אל מאחורי הסורגים. אלפי שוטרים, חיילים וגם סוכני סי.איי.איי השתתפו במצוד האנושי הגדול ביותר בתולדות מקסיקו, מוכנים לעשות הכל כדי ללכוד את אל צ'אפו. אלא שבסופו של דבר, לא היו אלה רדארים מתוחכמים או לוויינים מתקדמים שעזרו לרשויות המקסיקניות לסגור מעגל, אלא דווקא טאקוס. משלוח גדול במיוחד של טאקוס שנאסף ב-8 ינואר ונלקח לבית קטן בעיר לוס מוצ'יס, עורר את חשד השוטרים. ב-4 וחצי לפנות בוקר ביום שלמחרת, אחרי היערכות קפדנית, המארינס היו מוכנים להסתערות. לפי ערוץ הטלוויזיה המקומי, המילים הראשונות שאמר גוזמן לכוחות כאשר נתפס, מספר שעות לאחר מכן, היו "טוב, כנראה שחופשת החגים שלי נגמרה".
כשהברון מתאהב בשחקנית טלנובלות
במשך יותר מעשרים שנה, התרגל אל צ'אפו (הנמוך, בספרדית), אשר נולד לפני 61 שנים בלה טונה, כפר קטן במדינת סינלואה, לנהל את עסקיו ממחבוא בהרים של סיירה מאדרה אוקסידנטל, בצפון מערב מקסיקו. אם הליקופטר ריחף מעל או שיירה התקרבה לאיזור, הם אותרו בקלות ונתנו לו מספיק זמן לברוח דרך מערכת מורכבת של מנהרות תת קרקעיות ממוזגות, כזו שגורמות לחמאס להיראות כמו ארגון חובבני. לצידן, דאגו אנשיו לבתי מחסה בטוחים אליהם יכול היה להמלט בכל רגע נתון. בראיון שנתן בעבר, סיפר גוזמן שכדי לבנות את המנהרה התת קרקעית (באורך קילומטר וחצי) דרכה ברח מכלא אלטיפלנו, המתקן המאובטח ביותר במקסיקו, הוא הטיס קבוצה של מהנדסים להשתלמות בת שלושה חודשים בגרמניה.
המנהרות של אל צ'אפו התגלו כסיפור הצלחה מסחרר עד כדי כך, שלפי הערכות ארגוני הביון האמריקנים, קרטל סינלואה בראשותו בנה בשנים האחרונות יותר מ-90 מהן בגבול ארצות הברית מקסיקו. מערכת ההעברות המתוחכמת של הארגון, שמגובה במטוסים ובהליקופטרים (ולפי השמועות גם בצוללות), אפשרה לו לבסס רשת הברחות סמים שמכסה יותר מ-50 מדינות מסביב לעולם ואחראית לכמחצית מסך החומרים הנרקוטיים הנכנסים לשוק האמריקאי מדי שנה. על פניו, גוזמן היה צריך להישאר בהרים ופשוט לחכות שהכסף יזרום. אלא שבאופן פרדוקסלי, דווקא בתקופה המלחיצה ביותר בחייו, כשהוא נרדף על ידי רשויות המדינה, הוא החליט לצאת ממחבואו הקבוע. הסיבה, כמו במקרים רבים אחרים אצל ברוני סמים: יהירות. ונשים.
ב-2 לאוקטובר, בעודו במחבוא, נפגש גוזמן עם שחקנית הטלנובלות המקסיקנית קייט דל קסטילו ועם השחקן ההוליוודי שון פן. במשך חודשים ארוכים היו עורכי הדין שלו בקשר עם השניים במטרה לנסות ולהפיק סרט על חייו, אך המפגש לא הוליד את התוצאה הרצויה. במקום זאת, פן החליט לפרסם ראיון עם אל צ'אפו במגזין רולינג סטון, שהוגדר על ידי המבקרים כמשעמם וריקני. דווקא שורת ההודעות שהחליפו אל צ'אפו ודל קסטילו אחרי אותו יום, אשר פורסמה בשבוע שעבר בעיתון Milenio, משכה יותר תשומת לב. משתקף מהם אדם רומנטי ואובססיבי במידה שמבטיח "לדאוג לך כמו שאני דואג לעיניים של עצמי". השחקנית, מעוניינת בוודאי בחסותו של ברון הסמים, מגיבה וכותבת לגוזמן שאיתו הרגישה "מוגנת בפעם הראשונה בחיי". להודעות "אני אוהב אותך" (שוב, ושוב, ושוב) דל קסטילו כבר לא הגיבה, שולחת את אל צ'אפו לא רק לפריינד זון, אלא גם לכלא. העובדה שהגיע לעיר כדי לפגוש אותה, מסתבר, לא נעלמה מעינם של המקומיים. אלא שגוזמן הרגיש כל יכול. במעצר הראשון שלו, ב-1993, משרד התובע הכללי של מקסיקו ערך לו ניתוח פסיכולוגי. בתיק הפלילי שלו אפשר לקרוא את המסקנות: "אגוצנטרי, נרקסיסטי, ממולח, עקבי ועקשן".
שישה ימים אחרי הפגישה ההיא, הכוחות המיוחדים של מקסיקו איתרו את גוזמן ממסוק בלאק הוק, צועד ברחובות קויאקן. לפי הניו יורק טיימס, ברגע שגוזמן ראה את המסוק, הוא נשען לאחור כשהוא מחבק את ילדו, מציב אותו כמטרה. הסבירות לפגוע בילד בזמן הירי הייתה גבוהה מדי, והלוחמים שבו על עקבותיהם. לקחו עוד שלושה חודשים, מאות אלפי דולרים ו-2,500 אנשי צוות כדי שהרשויות יתפסו אותו, כנראה בסיועו האדיב של טלאלוק, אל הגשם האצטקי. אחרי שאותר בשנית, ברח אל צ'אפו (כן, שוב) ונמלט דרך מדרגות סודיות מאחורי מראה לתוך מנהרה בגובה 1.8 מטר שהתחברה למערכת הביוב של העיר לוס מוצ'יס. שם, על פי החשד, העביר עם אחד מעוזריו שעות ארוכות, עד שמבול כבד הכריח אותם לצאת החוצה. שעות ספורות לאחר מכן השניים אותרו על ידי המשטרה הפדרלית, נוהגים בפורד פוקוס גנובה. לפי דברי השוטרים, אל צ'אפו הבטיח להם עבודה וכסף ואיים שאם יסרבו לשחרר אותו "כולכם תמותו". האיומים, כאמור, לא עבדו הפעם.
אלכוהול ולובסטרים מאחורי הסורגים
סינלואה, אחת מ-32 המדינות שמרכיבות את מקסיקו, כפולה בגודלה מישראל וממוקמת שעה מהגבול עם ארצות הברית. במשך דורות גידלו החוואים כאן אופיום וקנאביס, ומאז שנות השבעים סחר בסמים הפך לייצוא הבולט שלה, תרבותו הושרשה עמוק בין תושביה. במאמר של פטריק רדן בניו יורקר, הוא מספר שאל צ'אפו, כמו חוואים רבים אחרים באזור, החל להיות מעורב בסחר בסמים כבר מגיל צעיר במיוחד, כשהתמנה לעוזרם של שניים מברוני הסמים החשובם של מקסיקו באותה תקופה: אמאדו קרילו פואנטס, הידוע כ"לורד השמיים", ואנחל פליקס גלארדו. ברגע שהראשון נהרג והשני הושם במעצר שמור, הקרטל שהובילו, פסיפיקו, פוצל לשניים: קרטל טיחואנה וקרטל סינלואה, עליו קיבל גוזמן את הפיקוד.
ב-1997 ניסו אנשי קרטל טיחואנה לרצוח את אל צ'אפו, בקרב יריות אכזרי במיוחד בשדה התעופה בגוודלחרה, העיר השלישית בגודלה במקסיקו. הוא נמלט לרכבו ברגע האחרון, אבל שבעה אחרים נהרגו, בהם ארכיבשוף בכיר. בזעם על התקרית, עצרו השלטונות המקסיקניים את אל צ'אפו בגוואטמלה ודנו אותו לעשרים שנה בכלא. אלא שכאן כדאי להזכיר שלא סתם הריאליזם המאגי, אותו סגנון ספרותי שהוביל גבריאל גרסיה מרקס הקולומביאני, במסגרתו אירועים בלתי ייאמנים קורים במצבים יומיומיים, הומצא באמריקה הלטינית: בשמונה שנותיו בכלא, גוזמן לא רק שמר על מנהיגותו בארגון, אלא גם העצים את כוחו והפך לאימפריה. מאחורי הסורגים הוא נהנה מחיי יוקרה - ניהל את עסקיו בטלפון, ערך מסיבות מלאות אלכוהול ולובסטרים, ושילם סכום של 30 אלף שקלים במצטבר לזונות בנות 16-18, קבוצת הגיל המועדפת עליו. ב-2001, כאמור, החליט שמספיק ודי, וברח מהכלא, מוכיח למקסיקנים שהכל אפשרי. היו שהאשימו את הנשיא לשעבר ויסנטה פוקס בכך שאפשר לו להימלט, אבל הוכחות מעולם לא נמצאו. במדינה בה השלטון שיתף לא פעם בעבר פעולה עם הקרטלים (טרם עליית השלטון הדמוקרטי בשנת 200), אין צורך בהוכחות.
בעשר השנים הבאות, קרטל סינלואה הפך לארגון הסחר בסמים הגדול ביותר במקסיקו ואל צ'אפו זכה לתהילה, כולל השתלבות ברשימת המשפיעים של מגזין פורבס. במדינת סינלואה עצמה, הוא נחשב לאגדה חיה. מחקרים בלתי רשמיים מעריכים שיותר מחצי מכלכלת המדינה קשורים בצורה כזו או אחרת לכסף שמקורו בסמים. גוזמן ואנשיו השקיעו מיליונים באיזור, קונים מאות בתי עסק, ממנים בניית תשתיות ואירועי הטבלת ילדים ודואגים להקמת שירותי בריאות. בעיניי רבים, אל צ'אפו הפך לדמות רובין הודית, כזו שדואגת לאלו שהגורל התאכזר אליהם. "האיש הפשוט הזה, מהמקום הפשוט הזה, מוקף בחיבה הפשוטה של בניו, לא נראה לי כמו הזאב הגדול והרע", התפייט עליו שון פן בכתבתו.
אבל בואו לא נתבלבל - גם הימלר אהב את משפחתו. לדבריו של העיתונאי לורט דה מולה, גוזמן התוודה בפני החיילים שתפסו אותו כי הארגון שלו רצח מעל ל-3,000 איש ומדובר לבטח במספר גבוה בהרבה. רק במסגרת מאבקו להשיג שליטה בעיר סיאודד חוארס ונתיבי הברחת הסמים שלה, נהרגו קרוב לעשרת אלפים איש תוך פחות מעשור, הופכים את העיר למקום המסוכן ביותר בכדור הארץ, אפילו יותר מעיראק. כך למשל, התפרסם הארגון של אל צ'אפו במנהגו לערוף ראשים של מתנגדיו ולהציג אותם לראווה במקומות ציבוריים. קרטל סינלואה גם נחשב למי שאחראי להיעלמותם של 120 מהגרים ממרכז אמריקה שנחטפו יחד עם עוד 180 אנשים אחרים ללא סיבה נראית לעין, מלבד העובדה שעמדו בדרכם של מבריחי הסמים. כשפן מנסה להציג בראיון את הצד האנושי של אל צ'אפו, הוא שוכח את העיתונאים הרבים האחרים לפניו, פריבילגים הרבה פחות משחקן הוליוודי לבן, שנהרגו או לפחות צונזרו בעת שסיקרו את הקרטל. אין שום דבר רומנטי באל צ'אפו, שחי חיים ראוותניים ובניו מתהדרים במכוניות פאר ושולחנות עשויים כסף מזומן. סינלואה עדיין ענייה להפליא, ואלפים נרצחו על ידי אנשיו בשנים האחרונות – זה סוג הנדיבות של אל צ'אפו.
המחיר: 27 אלף אנשים שנעלמו
התפיסה של גוזמן היא המהלך האחרון במשחק השחמט שידוע במקסיקו בתור "המלחמה על הסמים". ב-2006, הנשיא הימני פליפה קלדרון החליט להוציא את הצבא לרחובות כדי להלחם בארגונים, אך האסטרטגיה שלו – שכללה הרג ומאסר של ברוני סמים – נכשלה, כמו שקורה כשמכניסים את היד לתוך כוורת דבורים. תשעת ארגוני הברחת הסמים הכפילו את עצמם פי ארבע בעשר השנים האחרונות, וניסיון הכוחות המזוינים לשלוט בנתיבי ההברחה בין הקרטלים ולחסל את השיטה, התרגם לנתונים קשים: 100 אלף הרוגים ו-27 אלף אנשים נעדרים. האלימות התפשטה במקסיקו, ובאקלים בו המדינה לא מצליחה לאכוף את שלטון החוק, מספר גדול של ארגוני פשע קטנים הרשה לעצמו להרחיב את פעילותו לא רק לסחר בסמים אלא גם לגניבת דלק, חטיפות תמורת כופר וניסיונות סחיטה. התחרות אמנם פגעה במעט בכוחו של קרטל סינלואה, אך הוא נשאר יחסית חזק.
מה כל זה עשה למעמד של אל צ'אפו? לא הרבה, האמת. בניגוד למה שניתן לחשוב, סינלואה הוא לא ארגון מסודר בסגנון דון קורליאונה, וגם אל צ'אפו הכל יכול הוא רק עוד חבר בהנהגה ורוב האנשים השייכים לארגון כלל אינם כפופים אליו. מדובר ברשת של מאות תאים עצמאיים, חלקם קשורים אל סינלואה אך ורק בשם (בדומה למבנה של אל קעידא או של קבוצות מסוימות התומכות בדעא"ש). למרות הכוח העצום והכסף הגדול של גוזמן, המציאות שלו בקרטל רחוקה מהדימוי ההוליוודי, והאמת הפשוטה היא שגם אם הוא "יופרש" החוצה, מישהו אחר יתפוס את מקומו. כי כשיש ביקוש לסמים, ההיצע ישמור על כוחו. ויש ביקוש.
ב-2012 פניה נייטו ממפלגת המרכז עלה לשלטון וסימן תקופה חדשה בממשל המקסיקני: הוא היה צעיר, ונאה, ומבין בתקשורת, ונשוי לאנג'ליקה ריברה, שחקנית טלנובלות מפורסמת. כחלק מהאסטרטגיה שלו למניעת אלימות, פינייה הבטיח לעצור את הרג ברוני הסמים. אלא שכמעט ארבע שנים מאוחר יותר, ומקסיקו עדיין מושחתת ואלימה כמו בתחילת הקדנציה שלו. למעשה, השנים האחרונות אופיינו בעיקר במבוכה רבה לממשלה בעקבות הבריחה של גוזמן ובמספר סקנדלים של שחיתות, ביניהם בית בשווי 7 מיליון דולר שניתן מתנה לאשת ראש הממשלה על ידי קבלן ידוע.
מאז תחילת האירועים האחרונים עם אל צ'אפו, שיעורי התמיכה בפניה נייטו צנחו ב-35 אחוז, מובילים את הנשיא לעשות מה שהוא יודע הכי טוב: להפיק מרדף בסגנון הוליוודי. עם לכידת ברון הסמים הוא צייץ בטוויטר "המשימה הושלמה", אלא שנראה שבעיות רבות במדינה עדיין רחוקות מלהיפתר. אלפי אנשים עדיין מתים מדי שנה כתוצאה ממקרי אלימות, הנשיא ורעייתו חומקים מעונש בעקבות מעשי שחיתות, הממשלה לא מצליחה לתת תשובות להוריהם של 43 סטודנטים שנעלמו כבר ב-2013 כאילו בלעה אותם האדמה (מאז הנושא מושתק בעקביות). יש שמרחיקים לכת וחושדים כי הנשיא ושר הפנים היו מעורבים ישירות בבריחתו, אך בכל מקרה נראה בטוח לקבוע שבעלי תפקידים בדרגים הגבוהים בשירות בתי הסוהר המקסיקני אפשרו זאת. באקלים הזה, רבים מתקשים להאמין שאל צ'אפו הוא כבר לא איום וממשיכים לתהות מי עזר לו להימלט, איך לקח כל כך הרבה זמן ללכוד אותו, ומה הסיכוי שאירוע הזוי כל כך יתרחש שוב? בהתחשב בכמות השחקנים המעורבים, יהיה כמעט לא הוגן לקרוא לזה ריאליזם מאגי. זו טלנובלה, ואחת בטעם רע במיוחד.
