האסירים באגף ההפרדה בכלא רמון, הנחשב לשמור ביותר במדינת ישראל, מכנים אותו בכינוי 'לאקי' (בר מזל), אבל במציאות דמיאן קרליק הוא ממש לא בר מזל: הוא האסיר שנחשב לאכזרי ביותר בישראל, שרצח בדם קר שישה בני משפחה בדקירות סכין לאחר נקמה מתוכננת היטב, רק בגלל שפיטרו אותו מעבודתו. הוא קיבל שישה מאסרי עולם ולעולם לא יהיו לו חיים מחוץ לחומות הכלא, אך למרות הכול, נדמה שהוא מתחזק שגרת חיים רגועה למדי.
בשיחות עם אסירים שישבו יחד עם קרליק, הם מתייחסים לרוצח בהסתייגות. מדובר באדם שקט, הם אומרים. אם היית מכיר אותו לא היית מנחש שמדובר ברוצח מטורף שכזה. "לקח לו המון זמן להיפתח", אומר אסיר שמכיר אותו היטב. "הוא לא התערבב עם אסירים. מרבית הזמן שתק, בקושי הוציא מילה מהפה. בהתחלה כשהכרתי אותו פחדתי להתקרב אליו, סוהרים הזהירו אותי ממנו. אחר כך זה השתנה. אולי הכלא גרם לו להתחבר לאנשים כדי לשמור על שפיות, מתוך הבנה שאת החיים שלו הוא יגמור בין הסורגים, שהוא לא ישרוד את מאסרי העולם שנגזרו עליו".
קרליק, איש מוצק שדומה במראהו לסלקטור במועדון לילה או למאבטח ביחידה לאבטחת אישים, אולי הבין את הצורך שבקרבה לאסירים אחרים, אך בשירות בתי הסוהר לא מתכוונים להקל עליו את החיים. חמש שנים עברו מאז נעצר ונכלא, ומאז, אחת לחצי שנה הוא עובר מבית כלא מסווג ושמור אחד לשני, כדי למנוע ממנו ליצור קשרים ומחשש שהוא ינסה להימלט מהכלא. הוא כבר היה כלוא באגף השמור של כלא שיטה, רימונים, אשל ורמון, וחוזר חלילה, ובכל מעבר שלו מבתי הכלא הוא זוכה לאבטחה כבדה מאוד של יחידת נחשון. מדובר בנוהל מקובל בשב"ס, אשר לא לוקחים סיכונים עם רוצחים ברמתו של קרליק. בכלא רמון בו הוא נמצא היום הוא כלוא באגף הפרדה, סמוך לאגף שבו כלואים המחבלים המסוכנים ביותר. מצלמות אבטחה מאבטחות את האגף 24 שעות ביממה.
"הוא אסיר מסוכן בכל קנה מידה. אין לו מה להפסיד ככה שיש לו הרבה זמן לתכנן בריחה מהכלא", אומר קצין בכיר בשב"ס. "אנחנו עוקבים אחריו כל הזמן. הוא נחשב לאסיר שקט יחסית, אין איתו בעיות מיוחדות. הוא לרוב מתקשר לבתו ואמו ולאסירים מסוימים בכלא שאליהם התחבר בבתי כלא אחרים. למרות שהוא די רגוע ונינוח העיניים שלנו עליו במשך כל דקה ודקה. תמיד קיים חשש שהוא עלול להתאבד".
עשרות דקירות סכין ובריחה שנכשלה
קרליק, 45, נולד בעיר צ'יליבינסק שבמזרח הרי אוראל ברוסיה. בצעירותו היה שחקן הוקי קרח והתאמן באמנות הלחימה טאקוונדו. הוא נישא לנטליה ונולדה להם בת (היום בת 22), ובשנת 2004 עלה לישראל לאחר שהסתבך במעשה שוד שביצע. הוא נעצר על ידי המשטרה המקומית ושוחרר, ואז מיהר לעשות עלייה.
קרליק שאינו מוגדר כיהודי, לא ידע מילה וחצי בעברית, והתקשה להתאקלם בישראל. הוא התגורר עם אשתו ובתו בדירה שכורה בראשון לציון ועבד כסבל בחברת הובלות, וכמאבטח במועדונים ומרכזי קניות. בשלב מסוים התמכר לטיפה המרה ונהג מעת לעת לבלות במועדוני הימורים. בשנת 2008 הוא מצא עבודה כרב מלצרים במסעדת פרמייר בראשון לציון, אך כעבור כמה חודשים הוא פוטר מעבודתו, לאחר שבעלי המסעדה, אדוארד ובנו דימיטרי אושרנקו, חשדו שהוא גנב כמה בקבוקי וודקה.
על פי כתב האישום שהוגש נגדו, קלריק תכנן את הרצח של בני משפחת אושרנקו לפרטי פרטים כנקמה על פיטוריו. אשתו נטליה, שעבדה כ"רב מלצרים" באותה מסעדה, סייעה לו כאשר לבקשתו גנבה את מפתחות הבית מתיקה של בת המשפחה, יאנה אושרנקו כדי שהוא יוכל ביום מן הימים להשלים את נקמתו המרה. הוא רכש אזיקונים, כרטיסי סים, סכין קומנדו באורך של 20 ס"מ, בקבוק בנזין וגרבי ניילון. בנוסף רכש כרטיסי טיסה לרוסיה וזאת במטרה לברוח מיד לאחר הרצח ולטשטש את עקבותיו.
בליל הרצח, ה-17 באוקטובר 2009, קרליק שוחח עם אשתו שעבדה במסעדה והיא סיפרה לו שבני משפחת אושרנקו חוגגים יום הולדת. לאחר שכל בני המשפחה חזרו הביתה ונמו את שנתם, קרליק יצא למסע הרצח. הוא רצח בזה אחר זה את ששת בני משפחת אושרנקו לאחר שהתגבר על התנגדות של כמה מהם, כשהוא דוקר אותם עשרות דקירות סכין. לאחר מכן נמלט מהמקום, החל להשמיד ראיות ובבוקר עשה את דרכו לכיוון מסוף הגבול בטאבה כדי לברוח מישראל. בת המשפחה יאנה, שניצלה כיוון שלא ישנה, מיהרה להזעיק את המשטרה. קרליק נעצר רגע לפני שנמלט למצרים, ממנה תכנן לטוס לרוסיה.
בחקירתו פירט בפני החוקרים כי ביצע את הרצח כנקמה על פיטוריו. אשתו נטליה נעצרה והפלילה אותו במעשה, ובתמורה נגזרו עליה 12 שנות מאסר. למרות שהודה ברצח בחקירה, קרליק הכחיש בבית המשפט את האשמות, אך השופטים לא האמינו לגרסתו וגזרו עליו שישה מאסר עולם ועוד עשר שנות מאסר. הוא לא הגיש ערעור על גזר הדין, ולמעשה השלים עם ההחלטה לבלות את שארית חייו בכלא.
יוגה, טלוויזיה, ספרים וביקור משפחתי אחת לחודש
קרליק נמצא 23 שעות ביממה בתוך התא שלו באגף ההפרדה, ובמשך שעה אחת ביום מותר לו לצאת לחצר הטיולים הקטנה כדי לשחרר את השרירים ולנשום אוויר צח. הוא מטייל בחצר כמה דקות, ולאחר מכן עורך תרגילי התעמלות ותרגילי כוח, וגם משקיע זמן בתרגילי יוגה ומדיטציה. לדבריו, הוא חייב לעשות את התרגילים כדי לשמור על השפיות. "אנשים פה יכולים להשתגע בקלות במקום כזה כמו אגף הפרדה", אמר לאסירים שאיתו. "אני מנסה לשמור על שגרת חיים נורמאלית, אחרת אני לא אשרוד כאן". הוא מוסיף גם שהוא אוכל רק מזון בריא, ואפילו ירד במשקל. "אתה חייב להיות קול. יש לי סדר יום קבוע".
הבוקר שלו מתחיל בשעה שש וחצי. הוא עומד לספירה, סוהר פותח את צוהר התא שלו כדי לבדוק את מצבו הבריאותי, אחר כך הוא מקבל ארוחת בוקר או לסירוגין מבשל בתא שלו באמצעות פלטה שיש לו. יש לו גם קומקום, ואת מצרכי מזון שרכש בקנטינה של הכלא הוא מאחסן במקרר קטן. התא של קרליק מאובזר בספרים, במכשיר רדיו וטלוויזיה, והוא נוהג להאזין לתוכניות אקטואליה ופוליטיקה, ולצפות בחדשות ובתוכניות פשע ובתחקירים. לחבריו בכלא סיפר שהוא אוהב להיות מעודכן במה שקורה במדינה, ושהוא "לא אוהב תכניות ריאליטי. אלה לא החיים האמיתיים. החיים האמיתיים באמת הם בכלא. אם אתה שורד כאן אתה שורד בחוץ".
ובינתיים נראה שהוא שורד. הרוצח שזעזע את המדינה נכנס לכלא כשהוא לא יודע מילה בעברית, אך היום הוא כבר למד את השפה ולדברי האסירים האחרים הוא בולע ספרים בזה אחר זה, ספרים אשר משפחתו מביאה לו, ומוכנסים לתאו לבקשתו. הוא נהנה מספרי פילוסופיה, משפטים ופסיכולוגיה, והספר האחרון אותו סיים היה "הנזיר שמכר את הפרארי שלו", של רובין שווארמה. "זה ספר מדהים ופשוט התמכרתי אליו", סיפר לקרוב משפחה. המטרה הבאה שלו היא לימוד השפה הערבית, והוא מתכנן לבקש שיכניסו לו ספרי לימוד של השפה לתא. "מסקרן אותי מה קורה בעולם הערבי", הסביר.
בתו ואמו מבקרות אותו אחד לחודש, ביקור שנמשך כשעה, והוא מתקשר אליהן כמה פעמים ביום כדי להתעדכן בנעשה מחוץ לחומות הכלא. לקרובי משפחתו הוא מספר שלמרות שהשמירה "מאוד קשה" הסוהרים דווקא נחמדים, והוא לא נתקל באסירים הביטחוניים מכיוון שהם באגף אחר. "המשמעת כאן מאוד חזקה, כמו פלדה", אמר. "צריך להיות בן אדם ולא משנה מה אתה עושה, וגם הסוהרים מתנהגים איתך בסדר גמור כשהם מכירים אותך יותר ויודעים שאתה לא עושה בעיות".
היום, חמש שנים אחרי, קרליק ממשיך לטעון שהוא לא אשם, ואף מוסיף ואומר שבמשטרה תפרו לו תיק. "אני לא ידעתי אז את השפה העברית כמו שאני יודע היום. ניצלו את זה שאני מבולבל ולא מבין כלום", סיפר לאחד האסירים. "החוקרים דאגו להפליל אותי כדי להכניס אותי לכלא לכל החיים. לא ידעתי שצריך להגיש ערעור לבית המשפט העליון. אני בטוח שמישהו אחר ביצע את הרצח". כאשר נשאל מדוע הכחיש שהוא הרוצח, כשבפועל הודה במשטרה ושחזר את המעשה הנורא, השיב ביובש: "הודיתי ברצח בגלל שפחדתי שהרוצח האמיתי שברח יחסל את המשפחה שלי אם אחשוף אותו. עשיתי טעות. לא רצו לעשות לי פוליגרף". לדברי האסירים איתם דיבר, קרליק אמר שהוא מצטער על מה שקרה, אבל ממשיך לטעון שיש רוצח אחר שעשה את זה, ושהוא יושב על לא עוול בכפו.
הקושי המרכזי מבחינת קרליק, מספרים האסירים, הוא הניתוק מהמשפחה. הוא מעיד על עצמו בפני אחרים שהוא אסיר טוב, שמקפיד לא לעשות בעיות, ומביע רצון לצאת מאגף הפרדה. בינתיים הוא מנסה להעביר את הזמן, ולפי דברי האסירים אומר שהוא משתדל לא לחשוב על כך שהוא יושב שישה מאסרי עולם כדי לא להשתגע. "אני כל הזמן חושב איך לשמור על השפיות שלי", אמר בשיחות.
קצין משטרה בכיר הגיב על הדברים: "דמיאן הוא מהרוצחים האכזריים ביותר שידעה מדינת ישראל, אם לא האכזרי ביותר. הכול מגובה בראיות אשר התקבלו על ידי השופטים שגזרו את עונשו. הוא הודה במעשים ושחזר אותם. אף אחד לא תפר לו שום תיק".