יום רביעי, נמל התעופה בן גוריון, שעות הערב החמימות. ויקטוריה וז'וז'ה, שתי צעירות מבודפשט, נוחתות בארץ לראשונה בחייהן. נציג חברת התעופה שואל אותן למטרת הביקור והן ממלמלות משהו על חופשה בתל אביב. כשהוא מחייך ומאחל להן חופשה נעימה, אין לו מושג ששתיהן לא באמת עומדות לבלות את זמנן בבטן-גב בחופי העיר, אלא דווקא בעבודה קשה ומיוזעת. ואם לדייק: בסדרת היאבקויות מיוזעת, אחת על אחד, מול לא מעט גברים ישראלים שמוכנים להיפרד ממאות שקלים רק כדי לספוג מהן נוקאאוט.
"אני מצטערת שנאלצנו לדחות את הפגישה כל כך הרבה פעמים, אנחנו פשוט עובדות כמו משוגעות", מסבירה ויקטוריה (32), העוסקת בענף ההיאבקות ב-12 השנים האחרונות, כשאנחנו סוף סוף נפגשות. "הגברים פה בישראל ממש שמחו לשמוע שאנחנו מגיעות, כי אין מתאבקות ישראליות שזמינות לסשן. היו לנו כ-20 פניות מתל אביב, מחיפה ומירושלים. ביומיים וחצי שאנחנו פה השתתפנו בכל יום בחמישה עד שבעה קרבות ביחד".
ויקטוריה פוגשת אותי מחוץ לבית הדירות ששכרה ביחד עם ז'וז'ה ברחוב הירקון בתל אביב למשך ימי הביקור. היא מתגלה כבחורה נאה, מלאת ביטחון, שיערה בהיר והיא לובשת מכנסיים קצרים. כשאנחנו נכנסות פנימה, היא פותחת דלת לסוויטה מכובדת, הכוללת סלון גדול שלאורכו פרוש מזרן דק בגודל 4X4 מטרים ומסביבו פזורים מגני ברכיים רבים. "כאן אנחנו מתאבקות", מציינת ויקטוריה באנגלית שוטפת, תוצאה של לימודים בחוג לספרות אנגלית בקולג'. היא מתיישבת על הספה, חושפת רגליים ארוכות מלאות בחבורות. "זה בגלל שהמזרן דק", היא מסבירה.
תוך דקות ספורות מצטרפת לשיחה גם חברתה ז'וז'ה (28), שסיימה בדיוק מקלחת לאחר סשן היאבקות מפרך. שתיהן נולדו בבודפשט ונפגשו בתיכון, כשז'וז'ה הייתה בת 17 וויקטוריה בדיוק השלימה לימודים. אחת מחברותיה של ויקטוריה באותה תקופה נהגה להתחרות בהיאבקות נשים (ללא גברים), והיא ניסתה לשכנעה אותה להצטרף. ויקטוריה, שבכלל לא נמשכה לתחום, הסכימה להגיע רק כצופה בקהל, "בעיקר כי לא היה לי משהו יותר טוב לעשות באותו יום".
בינואר 2001, כשצפתה בעוד תחרות ראווה בבודפשט, ניגש אליה מפיק מטעם DWW, (Danube Women Wrestling א.פ.) חברה גדולה להפקת סרטי היאבקות בין נשים והיאבקות משולבת –, והציע שתיכנס לזירה ותשתתף בקרב הבא בעצמה, מול בחורה רוסייה. "הסברתי שאני רק צופה ושזה לא מעניין אותי, אבל כשהוא התעקש והסביר שזה רק בשביל החווייה. בסוף הסכמתי", מספרת ויקטוריה. "לא ידעתי כלום על היאבקות וכמובן שהיא ניצחה אותי, אבל מאז התחלתי לאהוב את זה כל כך, שהצטרפתי למועדון".
לאחר תקופת אימונים של מספר חודשים, החלה ויקטוריה להיאבק באופן מקצועי בתחרויות נשים ולהופיע ברחבי אירופה. כשהציעו לה לראשונה להיאבק גם בגברים - סירבה, מחשש שההיאבקות מערבת גם אקט מיני. בהמשך השתכנעה שלא כך הדבר, נכנסה עמוק יותר אל תוך העולם החדש והפכה את ההיאבקות לעיסוקה העיקרי. ז'וזה הצטרפה בשמחה.
"הן הבינו שיש פה ביזנס"
ויקטוריה וז'וז'ה הן רק שתיים מתוך עשרות מתאבקות ברחבי אירופה וארצות הברית, שהחלו את דרכן בתחרויות היאבקות לנשים - אך גילו עם הזמן שהכסף האמיתי נמצא דווקא בהיאבקות אחת על אחד מול גברים, המכונה "היאבקות משולבת". חובבי הז'אנר ישלמו, מתברר, סכומים נכבדים מאוד – כ-200-250 יורו לסשן – רק כדי לאפשר לאישה חזקה לפרק להם את הצורה ולהפסיד לה בכוונה בסוף הקרב.
נשמע מפוקפק? תלוי את מי שואלים. קרבות ה"היאבקות המשולבת" נעים בין היאבקות מקצועית לחלוטין, במהלכה האישה נותרת בלבוש מלא, לבין "היאבקות פנטזיה", שבה המתאבק יכול לבחור מה תלבש הלוחמת נגדו, ולבקש תנוחות היאבקות מסוימות, ארוטיות יותר. את פרטי הקשר עימן מפרסמות המתאבקות באתר לא מסחרי, שהוקם על ידי בחור אמריקאי ומטרתו לרכז את פרטיהן של מתאבקות מרחבי העולם. כך קורה שוויקטוריה וז'וז'ה בעצם רגילות לעלות על מטוס ולראות ארצות רחוקות.
איך הן מתרשמות עד עכשיו מהזכרים הישראלים? לא רע, תודה ששאלתם. "הזהירו אותנו מפני הגברים הישראלים, אבל אני חייבת לציין שכולם התנהגו מקסים", מציינת ז'וז'ה, "הם היו מנומסים, התייצבו בזמן ואפילו הקדימו. חלקם אפילו הביאו פרחים ושוקולדים". שנייה לפני שאתם רצים להעניק להם מדליה, מתברר שיש סיבה פשוטה להתנהגות המופתית של הגברים הישראלים. קוראים לזה ביקוש. אדיר.
בעוד שבמדינות אחרות "ההיאבקות המשולבת" היא תחום מוכר ועשרות מתאבקות מקומיות מציעות קרבות בתשלום, בישראל מתקשים חובבי הז'אנר למצוא נשים שיסכימו להיאבק איתם. הנחושים יטוסו לחו"ל כדי למצוא נשים מתאימות. גברים אחרים, בהיעדר אפשרות אחרת, פונים ל"מלכות סאדו", בידיעה שגם אם יסכימו, זה לא יהיה הדבר האמיתי. הרוב ימתינו לרגע שבו יגיעו לארץ מתאבקות מחו"ל – וכשמישהי כזאת מסכימה להגיע, הם גם יעשו הכל כדי שתחזור בשנית.
"התחושה שאישה מכניעה אותך ושולטת בך, יש בה משהו מדליק", אומר דניאל (שם בדוי. שמו האמיתי שמור במערכת, כמו יתר השמות הבדויים בכתבה), האחראי על הזמנת ויקטוריה וז'וז'ה לישראל. במבט ראשון, אין בו שום דבר המעיד על הפטיש המשונה שלו: איש הייטק בשנות ה-40 לחייו, עובד בחברה גדולה ומוכרת, נשוי ואב לילדה. לאחר החתונה נאלץ לאפסן את התחביב שלו בבוידעם, לפחות באופן זמני. "זה התחיל אצלי לפני עשרים שנה", הוא מספר, "כשפגשתי בארץ 'מלכת סאדו' שהציעה לי להתאבק איתה, ומאותו רגע נדלקתי. בארץ זה שויך לתחום הסאדו אבל כל התחום היה חובבני ולכן התחלתי להתעניין בו בחו"ל. מאז למדתי להתאבק באופן מקצועי יותר והיום ההתאבקות הספורטיבית זה הדבר היחיד שאני מחפש. אני משתדל לשלב בכל ביקור שלי בחו"ל גם מפגשים עם מתאבקות".
את ויקטוריה פגש באחת מאותן נסיעות בעולם. "ביקרתי בבודפשט, נכנסתי לאתר ויצרתי קשר איתה ועם מתאבקת נוספת. הקרבות היו מעולים ונשארתי איתן בקשר, בתקווה שיגיעו מתישהו לישראל. לאחרונה, הצלחתי לאסוף בפורום המוקדש לנושא ב"היידפארק" משהו כמו עשרים גברים ישראלים שמעוניינים בקרב. ברגע שהן ראו שיש מעוניינים, הן הבינו שיש פה 'ביזנס' והזמינו טיסה לישראל", הוא אומר ומוסיף בחיוך שויקטוריה וז'וז'ה כבר הודיעו שיחזרו לישראל באוקטובר.
כיצד אשתו מקבלת את הפטיש שהוא מטפח באדיקות כה להוטה? היא לא יודעת, כמובן. דניאל מסתיר ממנה את המפגשים האלה, מחשש שפשוט לא תצליח להבין. "בבית זה סיפור אחר, ואין קשר בין מה שקורה שם לפנטזיה", הוא מסביר, "כמה מהחברים שלי יודעים שאני מבקר בסשנים, אבל אשתי לא יודעת כלום. היא לא משתפת פעולה עם הפנטזיות שלי ולכן אני גם לא מספר לה. למרות שיש גם גברים שמגיעים לכאן גם עם האישה שלהם".
אל תשכחו את הדי.וי.די
האם התגלתה כאן הגרסה הגברית החיה ל"50 גוונים של אפור"? אם קוראים את הטקסט הנרגש שפרסם דניאל באותו פורום היאבקות נשים-גברים ב"היידפארק", ובו הוא מספר על ישראלית לשעבר שפגש בקנדה, ושאיך לומר – קרעה אותו לגזרים להנאתו – אפשר בהחלט לחשוב שכן:
"אמרתי לה: אני מוכן לשים 200$ אם את מנצחת אותי. אם אני מנצח - את מזמינה לקפה. היא לא אמרה לי מילה והובילה אותי לאולם ספורט סמוך שהיו בו גם כמה מזרנים. מוכן? היא שאלה ולא חיכתה לתשובה. ישר זינקה עליי, תפסה את הצוואר שלי והעיפה אותי בכוח אדיר על המזרן. אחרי רבע שעה שהשקעתי את כל הכוחות שלי, פשוט נגמר לי האוויר. היא התיישבה על החזה שלי, מביטה עליי מלמעלה למטה... נראה שהיא נהנתה מהמצב, והמשיכה להשפיל אותי, כשכל הניסיונות שלי להשתחרר עולים בתוהו. היא לא התכוונה לקום מהר כל כך והמשיכה לתפוס אותי בכל מיני לפיתות כואבות, בלי לתת לי צ'אנס להחזיר מלחמה. אחרי עוד רבע שעה כזו היא קמה ואמרה: "אתה יכול לשמור לעצמך את ה-200 דולר" - ויצאה. השאירה אותי המום ומהופנט מהאישה שהכניעה אותי ושיחקה בי כמו בצעצוע שלה".
את פורום ההיאבקות האינטרנטי הקים אבי (שם בדוי) לפני כעשור. הוא עורך דין ממרכז הארץ, בשנות ה-50 לחייו, גרוש עם ילדה, ולטענתו התחום הרבה יותר פופולארי ממה שנדמה לנו. "לכל פוסט שמתפרסם יש מאות עד אלפי צפיות. אומנם יש כמה כותבים מרכזים שפעילים אבל גם הרבה מאוד קוראים פסיביים". הוא מגדיל וטוען שבישראל ישנן גם לא מעט נשים שאוהבות להתאבק, "אבל באופן פרטי ולא פומבי ולא תמורת כסף. בנוסף, הן גם לא מקצועיות ולכן גברים מחפשים את המתאבקות מחו"ל".
וכמו בכל תופעה, תמיד יש מישהו שייקח אותה רחוק יותר מכולם. קחו לדוגמה את אורי, רווק בשנות ה-50 לחייו מאזור המרכז, המעיד שהפך את הההיאבקות להתמכרות, שמהווה עבורו כיום תחליף לקשר זוגי. "התוודעתי להיאבקות כשעיינתי בעלון פורנוגרפי", הוא מספר בציוריות, "אני לא הטיפוס המזוכיסטי או אחד שהולך למלכות למיניהן, אבל הרעיון שאישה מצליחה תכניע אותי פיזית מאוד משך אותי. התחלתי לקנות המון קלטות וסרטים ובהמשך נסעתי לחודש שלם לניו יורק כדי להתאבק. מאז אני נוסע פעם בשנה למשך חודש ומשלם למישהו שיצלם את הקרב כדי שיישאר לי ה-די.וי.די. סוג הנשים שאני נאבק איתן הן אמאזונות – נשים גבוהות וגדולות. יש אחת בלאס וגאס שאני מתאבק איתה כבר יותר מעשור. אני לא בעניין של מגע מיני כלשהו, זה לא מושך אותי. מה שמושך זו התחושה שהיא נותנת לי להרגיש קטן יותר, חסר אונים. זה ממלא אצלי את הצורך ביחסים עם נשים".
אז מה בדיוק גורם לגברים להתרגש כל כך מאישה שמחטיפה להם מכות רצח? "כשהייתי צעירה יותר ניסיתי להבין", מחייכת ויקטוריה, בעוד ז'וז'ה מהנהנת בהסכמה, "עכשיו אני כבר לא מנסה להבין, אלא רק שמחה שהם קיימים. זאת כנראה הפנטזיה שלהם. בהתחלה באמת חשבתי שקורה שם משהו מיני אבל אחרי עשר שנים בתחום אני יכולה לומר בוודאות שלא. הם באמת רוצים להרגיש את הכוח והשליטה של בחורה. סוג של פטיש".
"נניח שאני מעריץ שחקן כדורסל מפורסם, כמו מייקל ג'ורדן או קובי בריינט", מנסה דניאל להסביר, "הרי לעולם לא אוכל לשחק נגדם, מקסימום אקבל חתימה – וגם בשבילה אצטרך לרדוף אחריהם מפה ועד הודעה חדשה. פה יש אישה שאני מעריץ את הכוח והטכניקה שלה בהתאבקות ויכול להתמודד מולה בסשן. זה הרבה מעבר לפנטזיה מינית, אם זה מה שהייתי מחפש הייתי פונה לנערת ליווי ולא הייתה לי בעיה. אישה חזקה כזו היא סוג של וונדר וומן מבחינתי. זה כמו להעריץ שחקן קולנוע".
"כל אחד זקוק לסוג אחר של מגע", מנסה הסקסולוגית הוותיקה שלי פסטרנק-כץ, שפגשה לא מעט מחובבי הז'אנר, להרחיב את ההסבר, "יש ילדים שאוהבים 'ללכת מכות' או נהנים מדגדוגים חזקים – ויש כאלה שאוהבים מגע עדין יותר, וזה ממשיך איתנו הלאה". פסטרנק-כץ מסבירה כי לא ניתן למצוא סוג מסוים של אישיות האופיינית לחובבי ההאבקות. "הרצון שאישה תכניע אותך נובע לפעמים מכך שאותו אדם מאייש עמדות כוח רבות בחייו, ורוצה שדווקא אישה, שאמורה להיות כביכול עדינה יותר, תוכל להכניע אותו. מצד שני, קיימים גם גברים שמגיעים ממקום הפוך – הם חלשים ועדינים, ומעוניינים בהיאבקות באישה דווקא ממקום מזוכיסטי של ההלקאה העצמית, כדי להרגיש עד כמה הם קטנים.
"אפשרות נוספת, שאולי אותם גברים פחות יאהבו, היא שמדובר בסוג של פנטזיה הומואית. בחלק מהמקרים, גבר לא יודה שהכוחניות הגברית הזאת מדליקה אותו, אבל שכמדובר על אישה קצת יותר גברית – זה כביכול בסדר. כמובן שזה יכול גם להגיע ממקום עמוק יותר בילדות, כמו אמא כוחנית ושתלטנית שגרמה לך להרגיש קטן מולה – כבוגר, בהיאבקות מול אישה, אתה חווה את התחושה הזו שוב: הגנה אימהית מעורבת בתחושת ההערצה לאותה וונדרוומן בלתי ניתנת להשגה. בכל מקרה, תרבות הסקס מגיעה מכל כך הרבה רבדים באישיות שלנו, וכל עוד אנחנו נהנים ולא פוגעים בעצמינו או באף אחד אחר, אין צורך לחפש סיבות והסברים".
"זה מממן לי את שכר הדירה"
למרות שויקטוריה וז'וז'ה מדגישות שאין כל אלמנט מיני בהיאבקות מולן, הן בהחלט מודעות להרמת הגבה שמעורר העיסוק שלהן– ובאותה נשימה, גם לא חשות צורך להתנצל. "אני מאוד אוהבת את העבודה שלי אומרת ויקטוריה", "למרות שאני כבר בת 35 ורוצה מאוד להיות אמא, אני עדיין מנסה לדחות את ההיריון הראשון שלי רק כדי להמשיך בתחום עוד כמה שנים".
גם מבחינת ג'ולי (29), אותה ישראלית לשעבר עליה כתב דניאל, ההיאבקויות מול גברים הם בסך הכל עוד תוספת כייפית לשגרה – וגם כמובן לחשבון הבנק. "עוד כילדה נמשכתי לאומנויות לחימה ולריקוד", היא כותבת מקנדה, רגע לפני שהיא מתחילה את האימון היומי שלה. "התאמנתי בקיק בוקסינג ובג'יו ג'יטסו במשך כעשר שנים ונהגתי להתאבק עם אחי הצעיר בחצר האחורית שלנו. יום אחד, אחרי שיעור ג'יו ג'יטסו, ניגש אליי בחור ושאל אם אני מוכנה להתאבק איתו תמורת 500 שקלים. בהתחלה נעלבתי מההצעה, אבל הוא נראה די נחמד ומנומס ולכן אמרתי שאני מוכנה להתאבקות מקצועית, תמורת 800 שקלים ובלבוש מלא. הוא לא היה ברמה שלי, אז שיחקתי איתו במשך חצי שעה, עד שהוא היה מותש. פגשתי אותו ועוד שניים מחבריו כמה פעמים. שעשע אותי לראות גברים נאבקים, כשהם מבינים שבחורה חזקה מהם".
מאז היא נהנית להביס גברים מדי פעם ולא מתרגשת מהביקורת. "אני מודעת לכך שגברים שמגיעים לקרבות היאבקות איתי מנסים להגשים את הפנטזיה שלהם, אבל הסשנים שלי לא כוללים שום אלמנטים מינים. לפעמים אני משחקת איתם או מחזיקה אותם בצורה מסויימת, אבל לא יותר מזה. אני לבושה לגמרי והגברים מכבדים את החוקים. הסשנים הם כיפיים ומממנים את שכר הדירה שלי, והאמת שממש לא אכפת לי מה מתחולל במוחו של הבחור באותו זמן. אני כבר הרווחתי".