אחמד רוכב על הטרקטורון הגנוב שלו ברחבי הדיונות המקיפות את אזור רמת חובב בואכה צומת הנגב, בדרך לעוד עסקה מוצלחת. הוא דוהר מדיונה אחת לאחרת, ועל הדרך סוגר עניינים באמצעות מכשיר הקשר שלו. הוא גבר בשנות הארבעים לחייו, אב לילדים, ונחשב לאחד ממבריחי הסמים והנשק הגדולים ביותר בדרום הארץ. הכאפייה האדומה-לבנה שלו מתנופפת ברוח, אבל מצליחה למנוע מהחול להגיע לפניו השזופות.
בשנה האחרונה, הביזנס שלו קצת נפגע. מדינת ישראל החליטה לבנות גדר מערכת למניעת מסתננים מגבול מצרים, ועל הדרך גם למנוע את תופעת הברחות הנשק המשגשגת מהגבול בשנים האחרונות. בניית הגדר הסתיימה לפני שבועיים, אבל אחמד לא מתרגש. "זאת עדיין הפרנסה שלנו, הברחות", הוא אומר. "אנחנו עדיין מצליחים להביא ממצרים, ומירדן ודרום הר חברון. אנחנו מבריחים הכל: סיגריות, טבק, גמלים, אבל הכי הרבה אנחנו מבריחים סמים ורובים. זה הכסף הגדול, ככה אנחנו חיים טוב".
אבל מה, הגדר פוגעת בעסקים.
"לכל דבר יש פתרון. פרנסה תמיד תהיה. יש לי קשרים בכל המקומות: בסיני, בגבול בירדן, במצרים. אנחנו מכירים שוטרים וחיילים מצרים וירדנים, נותנים להם בקשיש והכל בסדר. הבעיה שלנו היא החיילים והשוטרים הישראלים. הם לא פראיירים".
תעשיית הברחות הנשק לישראל מוערכת בכמה מיליארדי שקלים. מדובר בענף רווחי ביותר, ומסוכן באותה מידה. כ-50 אלף רובים, אקדחים, תתי מקלעים, רימונים, לבני חבלה, מוקשים, טילי אר.פי.ג'י ולאו הגיעו לידי ארגוני הפשיעה היהודים והערבים ברחבי ישראל בעשור האחרון, ולידי חמולות בדואיות וערביות בנגב ובאזור הצפון, ולמרות הגדר, לא נראה שהמפעל מתכוון לעצור. מחיריהם של הפריטים הללו נע לרוב בין 20 למחיר מופקע של 50 אלף שקל (ראו פירוט במחירון המצורף בהמשך הכתבה). במשטרה ובשב"כ יש החוששים שאמצעי הלחימה הללו יופנו בעוד כמה שנים נגד כוחות הביטחון.
מאות מבריחים ואלפי בני משפחותיהם התפרנסו שנים רבות כמעט באין מפריע הודות לגבולות הפרוצים של ישראל עם ירדן ומצרים. גורמי הביטחון בישראל לא נתנו את הדעת על הבעיה. ואולם עכשיו, מקווים שגדר הביטחון תקשה מאוד גם על המבריחים. מספר ההברחות של סמים וכלי נשק אמנם צנח, ובהתאם לחוק ההיצע והביקוש מחיריהם הוכפלו, אבל המבריחים מוצאים דרכים חדשות ומתוחכמות. לטענת קצין משטרה בכיר, אין ספק שהשלמת גדר הגבול עם מצרים גרמה לעליות מחירי הנשקים הגנובים, ולהערכתו המחירים עוד יאמירו.
"הנשק הגנוב שמסתובב בישראל מהווה סכנה ביטחונית", אומר בכיר במערכת הביטחון. "אם לא נתעורר, נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים מתמודדים מול עבריינים מסוכנים ואולי אפילו עם אינתיפאדה בדואית מסוכנת מאוד. הסיכוי לכך נמוך, אבל זה תסריט אפשרי".
"בלי הברחות אנחנו נמות"
לאורך הגבול עם מצרים וירדן פועלות בין 12 ל-20 רשתות הברחה. צירי ההברחה משתנים בהתאם לנוכחות הצבאית-משטרתית לאורך הגבולות. בראש כל רשת עומדים כעשרה מבריחים בכירים, תחתיהם עובדים כמה עשרות בלדרים ומתווכים שמסייעים בהברחת הנשקים לישראל באמצעות טרקטורונים, אופנועים, ג'יפי סופה צבאיים גנובים וכלי רכב מאולתרים שהרכיבו המבריחים במיוחד כדי שיתאימו למעבר בתוואי השטח המדברי.
"יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים כדי לבצע את ההברחות, וגם הרבה מזל", אומר אחמד בעברית טובה. "היו מקרים שחיילים מצרים וישראלים ירו לכיוון שלי, אבל הצלחתי לברוח. היום הברחה של רובים מהגבול זה דבר מסוכן. הגדר גרמה לירידה בהברחות, אבל הראש שלנו כל הזמן חושב קדימה איך לעקוף את זה. בלי ההברחות אנחנו נמות, ממה נחיה? היום הבדואים כבר לא חיים מגמלים וכבשים, נגמרה התקופה הזו. כל המשפחה שלי עסקה בהברחות עוד מתקופת הטורקים והבריטים, אין לנו משהו אחר. זה המקצוע שלנו. בגלל שהגדר סגרה אותנו, הצעירים פוחדים להבריח, אז אני עושה את ההברחות יחד עם המבריחים הוותיקים האחרים. יש פחד להיתפס, אבל אני מכיר כל סנטימטר בנגב ובמדבר וזה עוזר לי בבריחה כשאני מחפש מקום להתחבא".
לדברי אחמד, המבריחים עוקבים אחר תנועות היחידות השונות הפועלות לאורך הגבולות עם מצרים ועם ירדן, כדי לקבוע את העיתוי הנכון לבצע את ההברחות. "גם לנו יש את המסתערבים שלנו. אנחנו מגיעים לשטח עם משקפות משוכללות, לפעמים מביאים כמה כבשים וגמלים שיחשבו שאנחנו רועי צאן ולא מבריחים. אנחנו מכירים את כל האזור בעל פה. נחלים, ואדיות, מערות, כל אבן. בזה אנחנו טובים יותר מכולם. אף אחד לא יכול עלינו בקטע הזה. היינו לפני היהודים בארץ ונהיה אחריכם. נכון שבנו גדר, אבל יש לנו כל מיני תכניות לעבור אותה".
מה למשל? תחפרו מנהרות מתחת לגדר?
אחמד צוחק, לוגם כוס תה חזק שעשוי שמכיל עלי מרווה יבשים והרבה סוכר, ואומר: "יהיה בסדר, אל תדאג. אנחנו לא נמות מרעב. נסתדר. מה זה חשוב מה אנחנו רוצים לעשות? אנחנו תמיד נישאר מבריחים, והברחות תמיד יהיו לנו. לא משנה גם אם תשים 40 אלף חיילים בגבולות".
מפקד יחידת מג"ן במשטרת מרחב הנגב, רפ"ק נועם קייזר, נאלץ להסכים עם אחמד. "הברחות תמיד יהיו, בעיקר של נשק וסמים. מרבית המבריחים עוסקים בזה מדורי דורות. זה המקצוע שלהם, זו הפרנסה שלהם. רק ככה הם יכולים לחיות ולשרוד. הם לא יודעים לעשות משהו אחר. הם מיומנים, מקצועיים ויכולים להבריח כל דבר, גם כשיש גדר. אין משהו הרמטי. כל דבר אפשר לפצח, השאלה רק איך עושים את זה. הם תמיד ימצאו פתרונות.
אחד הפתרונות למלחמת המבריחים בגדר שיחידת מג"ן נתקלה בהם לאחרונה, היא טיפוס על סולמות. "הם מגיעים עם סולמות גבוהים, מטפסים מעבר לגדר וקופצים עם הסחורות לצד הישראלי. אפשרות אחרת שנתקלנו בה בזמן האחרון", אומר רפ"ק קייזר, "היא זריקת שקים מעבר לגדר, כמו בגבול עם לבנון. לפעמים זה מצליח להם ולפעמים לא".
המקומות העיקריים שמהם מוברח נשק לישראל הם ירדן, מצרים והגדה המערבית. לכל מקום יש כלי נשק ודרכי הברחה מיוחדים המאפיינים אותו. הנשק המגיע לירדן מוברח בחלקו מטורקיה ומסוריה. מדובר בעיקר ברובי קלצ'ניקוב שמוברחים דרך כמה נקודות לאורך הגבול באזור הערבה, שם כמעט ולא קיימת גדר מערכת, ובאזור ים המלח ונאות הכיכר. בשנים האחרונות היו הברחות גדולות של כלי נשק באמצעות אבובים ששוגרו מהצד הירדני של ים המלח לצד הישראלי ונאספו על ידי המבריחים. ההברחה מגבול ירדן קלה יחסית בגלל היעדר נוכחות צבאית משמעותית בשני צדי הגבול. הנשק מוסתר ביישובים הלא מוכרים בפזורה הבדואית בנגב (ראו וידיאו).
מצרים היא היעד המרכזי להברחות. הנשק מגיע למדינה מסודן, לוב, מצרים עצמה, עזה וסיני. מדובר ברובי קלצ'ניקוב, מעט רובי אם-16, מחסניות, כדורים, חומרי נפץ להנחת מטענים, טילי אר.פי.ג'י, מוקשים ישנים ואקדחים. אמצעי הלחימה שמוברחים ממצרים לישראל מוחבאים בתוך מערות, סליקים, נקיקי נחל, דירים, לולי תרנגולות, שובכי יונים, מלונות כלבים ובורות. משם מועבר הנשק ליעדו הסופי: ארגוני פשיעה ישראליים ולעיתים גם ארגוני טרור בגדה המערבית. בשנים האחרונות תפסו כוחות הביטחון כמה רשתות גדולות של מבריחים בדואים מהנגב שהיו מעורבים בהברחות ובמכירת אמצעי לחימה לטרוריסטים פלסטינים.
גם מהגדה המערבית מגיעים נשקים לישראל. בשכם ובקלקיליה יש מפעלים מחתרתיים שעוסקים בייצור של תתי מקלע מסוג קארל גוסטב. הנשק מוברח מהגדה לדרום הר חברון ונמכר לחמולות בדואיות וארגוני פשיעה ערביים במשולש ובצפון הארץ. גורמי ביטחון אף גילו כמה מקרי הברחות במעבר גשר אלנבי. הנשקים הוסתרו מתחת לכלי רכב שעברו מירדן לישראל – בעיקר חלקי רובים שהיו מיועדים להרכבה בארץ והוסתרו בצורה מקצועית ביותר.
טילים על אסי אבוטבול
הברחות הנשקים הלא חוקיים דרך הגבול הם אחד המקורות העיקריים לחימוש של ארגוני הפשיעה היהודים בישראל. הנשקים שהבריחו עבריינים מדרום הר חברון ומהמגזר הבדואי בנגב ובצפון, עושים דרכם אל לב הארץ. "בין בכירים בארגוני פשיעה יהודים לבין סוחרי נשק בדואים וערבים יש קשרים טובים מאוד", אומר גורם במשטרה. "הם יכולים להשיג עבורם כל כלי נשק או חומרי נפץ להכנת מטענים לחיסול יריביהם. לפעמים הם מוכרים להם את אמצעי הלחימה בעסקאות בארטר: כלומר סמים תמורת נשק". משטרת ישראל מנעה ברגע האחרון את חיסולם של העבריינים איציק אברג'ל, אסי אבוטבול ושלום דומראני, שיריביהם רכשו טילי לאו גנובים ותכננו לפגוע בהם במהלך נסיעה.
העבריינים היהודים נוהגים להחביא את אמצעי הלחימה במקלטים ובמרתפים בבנייני מגורים שבהם מתגוררים חיילים בארגון, במחסנים תת קרקעיים שהם שוכרים בעיקר במרכז הארץ ולעיתים רחוקות על גגות של גני ילדים סמוכים לבתיהם, מתוך הנחה שאף אחד לא יחפש עליהם.
אגב, לארגוני העולם התחתון יש עוד מקורות להשגת אמצעי ירי. חלק לא מבוטל מכלי הנשק שבשימושם נגנבים מנשקיות של בסיסי צה"ל, בתים של חיילים ומאבטחים. יש גם כלי נשק שמגיעים מחיילי צה״ל שמוכרים אותם לעבריינים תמורת כסף. במקרה חצוף במיוחד, העזו עבריינים לגנוב רובים מתחנת משטרה בדרום הארץ. בנוסף לכך, בשנים האחרונות חשפה המשטרה כמה מעבדות ביתיות לייצור אקדחים מאולתרים שחלקם נמכרו לחיילים בעולם התחתון.
ראש עיריית רהט לשעבר, טלאל אל קרינאוי, טוען כי המשטרה ומדינת ישראל הזניחו את בעיית הנשק הלא חוקי שזלג לידי הבדואים והערבים בגלל סדרי עדיפויות שגויים, אבל בשנתיים האחרונות חלה תפנית לטובה. "במשך שנים ארוכות הנשק זרם בכמויות אדירות למגזר הבדואי והערבי. אין כמעט בית במגזר שלא תמצאו בו נשק. אבל ייאמר לזכותה של המשטרה שבשנתיים האחרונות היא התחילה לטפל בתופעה ברצינות. יש יותר פשיטות על בתים ותפיסת כלי נשק רבים יחסית לעבר, אבל זה עדיין לא מספיק, בקושי טיפה בים. הנשק במגזר מסכן את האזרחים עצמם (ירי בחתונות, וחיסולי חשבונות על רקע חמולתי-שבטי), ויכול לפגוע גם בביטחון המדינה. צריך לעשות סוף לתופעה הזו. לתת יותר כוחות ואמצעים למשטרה לטפל בזה כדי לצמצם כמה שיותר את כמויות הנשק. אני לא מאמין שתהיה אינתיפאדה בדואית או ערבית-ישראלית, בטח לא בדור שלנו, אבל בחיים למדתי שהכול יכול להיות. כל תרחיש שלא חשבנו שיקרה בסוף קרה".
ואכן, במשטרת ישראל הבינו את האיומים שמציבים כלי הנשק המוברחים לישראל והחליטו להקים במשמר הגבול יחידות מג"ב מיוחדות, שמונות כשש מאות לוחמים המקדישים זמן רב לטיפול בתופעת הנשק הבלתי חוקי. לוחמי היחידות האלה יוצאים לפשיטות ביישובים ערביים ובדואים בליווי כלבים מיוחדים שמתמחים בגילוי כלי נשק.
"זו תופעה שאנחנו רואים אותה בחומרה רבה, ויש בה כדי לפגוע בחברה הישראלית ובביטחונה. אנחנו נמשיך להשקיע מאמצים ויכולות כדי להגיע למי שעוסק בסחר ומכירת כלי הנשק", אומר קצין משטרה בכיר. "יחסית לשנים עברו, התוצאות היום טובות בהרבה. ביישובים בנגב ובצפון מרגישים את הנוכחות שלנו ומספר התפיסות עולה".
כלי נשק מוברחים: המחירון המעודכן
1. רובה אם-16: 70-50 אלף שקל. בעבר היה ניתן להשיגו ב-20 אלף שקל.
2. רובה קלצ'ניקוב: 50 אלף שקל (בעבר, 25 אלף שקל).
3. רובה תבור: 50 אלף שקל.
4. אקדח יריחו-ברטה: בין 10 ל-20 אלף שקל.
5. טיל לאו: 40 עד 60 אלף שקל.
6. טיל אר.פי.ג'י: כ-30 אלף שקל.
7. רימון: בין 1,000 ל-2,000 שקל.
8. מוקשים ישנים: בין 1,500 ל-3,000 שקל (המוקשים משמשים להכנת מטענים לחיסולי חשבונות).
9. לבנת חבלה: 800 עד 1,500 שקל.
10. ק"ג אחד חומר נפץ תקני להכנת מטענים: כ-20 אלף שקל.
11. רובה צלפים: כ-60 אלף שקל.
12. תת מקלע קארל גוסטב: 15-8 אלף שקל.
13. משתיק קול: 50 אלף שקל. משמש בעיקר רוצחים שכירים.
14. מטען מוכן להפעלה: כ-100 אלף שקל (משקל המטען יכול להגיע לארבעה-חמישה ק"ג).
15. רובה ציד, רובה אוויר: 5,000 עד 10,000 שקל.
16. מאג: 150 אלף שקל. כמה ארגוני פשיעה יהודים וערביים מחזיקים לפחות במאג אחד.