אם היה ואתם לא עוקבים אחרי סצינת ההיאבקות העצמאית בארה"ב, אז סביר להניח שמעולם לא שמעתם על ה-Mud Queens of Chicago ("מלכות הבוץ של שיקאגו"). למעשה, גם אם אתם כן עוקבים אחרי הסצינה האמריקאית - כנראה שלא שמעתם עליהן מעולם, ובדיוק בשביל זה התכנסנו היום. מלכות הבוץ הן למעשה ליגת היאבקות אקסקלוסיבית לנשים שנלחמות בעיקר על הברכיים ובתנאים לא היגייניים במיוחד. הן הקימו את הליגה שלהן אי שם בשנת 2003, כאשר המטרה שלהן הייתה להגדיר מחדש את הענף השנוי במחלוקת. מבחינתן היאבקות בבוץ לא תזוהה כ"ספורט" שמבייש ומשפיל נשים במסיבות של גברים קריפיים - אלא בתור ענף לגיטימי עבור נשים חזקות ופמיניסטיות – או בקיצור: נשים שלא מפחדות להתלכלך ולהרביץ.
אם זה נשמע לכם מעט מגוחך, אז זה לא במקרה. כלומר, אפילו המקימות המקוריות של הליגה מודות שכל הקונספט התחיל בתור סוג של בדיחה. למרות זאת, עם הזמן הן הבחינו שהמופע שלהן צובר יותר ויותר פופולריות, וכיום הן מארגנות מופעים שמלווים במוזיקת רוק כבד ומתרחשים ברחבי שיקאגו – וכל ההכנסות, אם שאלתם, הולכות ישירות לצדקה. מוקדם יותר השנה, הן ארגנו מופע שהכנסותיו הלכו כולן אל המרכז לבריאות האישה בשיקאגו.
"אני נמצאת בליגה כבר 9 שנים ויש הרבה סיבות למה אני בוחרת לעשות את מה שאני עושה", מספרת קירה אליוט, הידוע בכינויה ה-Brownie Bruiser. "ראשית כל אני אוהבת את הארגון וכל מי שקשור אליו. זאת חבורה מצחיקה מאוד ומדובר באחוות נשים נהדרת. כולנו כאן פשוט אוהבות אחת את השנייה".
אליוט מספרת שרבות מבין הלוחמות של הליגה עושות זאת בתור תחביב, וכולן מתפרנסות מעבודות די שמרניות ועם קוד לבוש קפדני מאוד. "כולנו נמצאות בעבודה שדורשת חולצה מכופתרת - אז זה נחמד שפעם בכמה זמן אנחנו יכולות לשחרר את כל המעצורים ופשוט להשתגע", היא מספרת. "שיקאגו אחת היא מבין שלוש הערים הכי גדולות בארה"ב והתושבים פה תמיד מוצאים את עצמם מתחרים באנשים מניו יורק או לוס אנג'לס. מהבחינה הזאת, אני חושבת שמלכות הבוץ נותנות לעיר זווית מיוחדת במינה. בזכותנו יש לשיקאגו מוניטין הרבה יותר קשוח – אנחנו הרבה יותר הארדקור".
בתחילת אוקטובר יצא לי לכתוב כמה מילים על בחור בשם כריסטיאן "קסנובה ולנטיין" טרנטו, מי שביסס את מעמדו כמתאבק הארדקור בסצינת ה"דת' מאץ'" של ניו יורק (אם אתם לא מוצאים הגיון במשפט הזה - הנה כל שאתם צריכים לדעת). כמוהו, גם מלכות הבוץ הצליחו לבסס לעצמן מוניטין בעיר והפכו לאחד ממופעי הקאלט הפופולריים ביותר בשיקגו – כלומר, עד כמה שקאלט יכול להיות פופולרי. מדי שנה, הן עורכות את המופע הגדול שלהן במועדון ה-Reggie's Rock בליל כל הקדושים – שם הן מחליפות את הבוץ בדם מזויף ושאר תוספות. האירוע הזה הוא בעצם ההקבלה שלהן ל"רסלמניה" של ה-WWE. היום שבו הן מגבירות את הווליום ל-11 ומשלבות אלימות פיזית ורוק כבד עם פמיניזם ומודעות חברתית – במה שהוגדר בעבר בתור "ההתגלמות הרוחנית של ה-Windy City".
"לא תמצאו שום דבר אחר שדומה למופע של מלכות הבוץ", מספרת קים קוזאק, הידועה בכינויה El Baño (כלומר, השירותים). "אנחנו נשים משוגעות שמגדירות מחדש את היאבקות הבוץ. אני פיסת תרבותית ייחודית שאין בשום מקום אחר בארה"ב או העולם. אנחנו רעות, גסות ומחוספסות – ממש כמו העיר הזאת". קוזאק מספרת שהמופע הראשון של הליגה היה במסיבת יום הולדת בדירה של מישהו. הכל, כאמור, התחיל בתור בדיחה, מופע קומי-גרוטסקי שמלווה במוזיקת רוק. בסופו של דבר, הן נהנו כל כך מהמופע והקהל היה בכזאת אקסטזה, שהן ידעו שהן חייבות להמשיך עם זה.
"המופעים הראשונים היו פחות מוצלחים כי נאלצנו לסגור – אחד השכנים הזעיק את המשטרה בגלל הרעש", מספרת קוזאק. "היו פעמים גם שהשוטרים הגיעו בשביל לסגור את האירוע, אבל לבסוף הם נשארו להסתכל. ההתחלה הייתה קשוחה. מעולם לא חשבתי שאי פעם נוכל להופיע במקומות מסודרים. אני זוכרת פעם אחת בה הופענו בנמל בעיר, ואחת הבנות נשרטה על ידי חולדה. היום אנחנו כבר מופיעות במועדונים ומרוויחות מספיק כסף בשביל לכסות עלויות וגם לתרום לצדקה".
היום תמצאו בליגה למעלה מ-20 מתאבקות שנפגשות להתחרות אחת בשנייה מדי כמה חודשיםבצורה מדורת ובמקומות "מכובדים". באתר האינטרנט שלהן מקימות הליגה מתארות את פועלן בתור שילוב בין ספא ובית מטבחיים. בתיאור העמוד נכתב: "אנחנו לא באמת צריכות סיבה אמיתית בשביל להתלכלך, זה פשוט גורם לנו להרגיש טוב. כל עוד נמצא מקום עם בוץ, אנחנו נמשיך להתפלש בו". תיאור העמוד אגב נוגע פה בנקודה חשובה בכל ההתארגנות המשונה הזו שחוזרת על עצמה – התחושה הטובה שהן מקבלות בזירה. למרות הקשר הרופף של התופעה הזו להיאבקות מקצועית - מסתמן שיש נקודת דמיון משמעותית עם הענף וזו כמובן האהבה שהן מקבלות מהצופים. אם תשאלו אותן, רק זה שווה את הבלאגן.
"זאת תחושה מדהימה כשאתה מסתכל על הקהל וכולם מריעים לך", מספרת אריקה דה מרקו, הידועה בכינויה Ultimate Warrior (על שמו של מתאבק העבר ג'יימס "The Ultimate Warrior" הלוויג ז"ל). "זאת תחושה שהתמכרתי אליה לאורך השנים". דה מרקו הצטרפה לליגה מעט אחרי שהגיעה לעיר בגיל 21. לטענתה, היא התאבקה בבוץ עם נשים גדולות יותר ממנה במשך 5 שנים עד שזכתה בקרב הראשון שלה. "אנחנו שוברות סטריאוטיפים בזירה", היא מספרת. "כשאתם חושבים על היאבקות בבוץ, סביר להניח שאתם מדמיינים נשים שמתגלגלות מלאות באדמה ומים בצורה חושנית – אנחנו לא עושות את זה. נשות הליגה שלנו מביאות הרבה יותר עוצמה לזירה. זה משהו אחר. לגמרי אחר".
(מקור)