עכשיו, כשהעולם נושם לרווחה אחרי מותו של אחד מסמלי הרוע, המקבריות ואי-השפיות של העולם המערבי, הגיע הזמן לבחון מה משותף לצ'ארלס מנסון וליתר הרוצחים המפורסמים של 100 השנים האחרונות - וזה המין שלהם.
האם זו מקריות, שבין 50 הרוצחים הסדרתיים עם מספר הקורבנות הגבוה ביותר בהיסטוריה, ישנם 49 גברים ואישה אחת בלבד? כנראה שלא. 17 הקורבנות של אירינה גאידמאצ'וק הרוסיה, הכניסו אותה בקושי למועדון המחריד. שיטת הפעולה שלה הייתה פשוטה: היא הייתה מתחזה לעובדת סוציאלית על מנת להיכנס לבתים של קשישות, שם הייתה תוקפת אותן בגרזן או בפטיש, שודדת את ביתן ולעתים אף שורפת אותו כדי להשמיד ראיות.
אם זה נשמע לכם אכזרי ואלים בשביל רוצחת, אתם צודקים. למעשה, מקריירת האימה של גאידמאצ'וק, המכונה "השטן בשמלה", אפשר ללמוד לא מעט על דרכי הפעולה והמניעים של נשים וגברים לביצוע הזוועות, בעיקר משום שהיא לא נענית לאף מאפיין, מובהק ככל שיהיה.
מריסה הריסון, פסיכולוגית מאוניברסיטת פן סטייט, אשר ביצעה מחקר מקיף על רוצחות סדרתיות, מסבירה שרובן "מלקטות", בעוד הגברים "צדים". בשונה מגאידמאצ'וק, כמעט כל הנשים רצחו אנשים שהכירו, כאלה שאת אמונם רכשו באצטלה טיפולית, סיעודית או רפואית. לעומתן, הרוב המוחלט של הגברים רוצח למטרות מיניות, על כל הצורות וההתבטאויות שלהן.
מחקר שהתפרסם ב-1995 מצא שרציחות גבריות מאופיינות בתאווה לשליטה, כוח, השפלה ואלימות מינית בעלת אופי סדיסטי, שאליהן נלווים לא פעם אונס והתעללות ואף נקרופיליה וקניבליזם. הרוצח הסדרתי יבצע את פשעיו "בלי שמץ אשמה או בושה ולאחריו לא יביע חרטה", בעוד שמניעי הנשים בעיקרם תועלתניים. קרי: כסף, חופש, תחושת שליטה על חלקים בחייהן.
מנסון, שהלך השבוע לעולמו מסיבות טבעיות, נבדל מרוצחים אחרים בכך שלמרות שהיה אחראי לרציחות והוביל אותן - הוא לא תמיד היה זה שביצע בעצמו את הפשעים שבגינם התפרסם. רוצחי המונים אחרים, מפלצתיים וסדיסטים יותר, נותרו אנונימיים, אך כמנהיג כת וכסוציופת בפרופיל גבוה, הוכנס מנסון למקום גבוה ברשימת הרוצחים שיעשו לך סיוטים. עברו כסרסור, החופש המיני שנהוג היה ב"משפחה" שלו וההאשמות באונס, תרמו רבות לבניית המיתוס שעל בסיסו הרימו אותו ממעמד עבריין לכדי תופעה תרבותית. ה"מיתוג" של מנסון, עם זאת, לא היה מתאפשר לולא היה גבר.
אריקה קריסטאקיס, חוקרת מאוניברסיטת ייל, מצביעה על הכשל החוזר של התקשורת והחברה להצביע על הקו המחבר בין מבצעי תקיפות אכזריות ואירועי ירי המוניים: "אנחנו מדברים על מחלות הנפש שלהם, חוזרים לדון בפיקוח על כלי נשק, אומרים שהחברה משתגעת וממשיכים להתעלם מהפיל בחדר". הכוונה של אריקה, היא שהפוליטיקלי קורקט מונע מאתנו שיחה הכרחית על כך ש-90% ממבצעי הפשעים האלימים ו-80% מקורבנותיהם, הם גברים.
"לגברים סיכוי גבוה פי 10 להירצח או לרצוח", מוסיפה קריסטאקיס ותוהה מדוע דווקא בתחום כל כך מסוקר, בעל ערך חדשותי ואפילו בידורי, אנו נמנעים מניתוח מגדרי גם במחיר של סכנה ממשית לחברה. "אנורקסיה, הפרעות למידה ודיכאון נלמדים כאשר מינו של האדם הוא חלק מהשיח - אין דרך להסביר את השתיקה סביב העובדה שכמעט כל הפשעים האלימים מבוצעים על ידי גברים – שתיקה שעלולה לעלות בחיי אדם".