משה לוי תמיד היה בחור חכם ובעל רמת אינטליגנציה גבוהה מאוד. הוא נחשב לאדם פיקח, שרמנטי ורומנטי, הוא היה גבר נאה וגבה קומה, בעל לשון חלקלקה ויכולת לשכנע כל אחד שהוא דובר אמת.
אך מתחת למעטה הלבבי הזה של לוי הסתתר אדם אפל, מניפולטיבי, שקרן, חסר כל רחמים ורגש שלא היסס לעשות את הדבר הנורא מכל, רצח את אשתו ואז רץ לעולם שהיא מתה ממחלה קשה. אך לא מחלה הייתה זו שלקחה את חייה של רעייתו של לוי, זה היה לוי עצמו שלא ריחם ובצורה אכזרית הזריק לגופה נפט - פעולה שהובילה למותה בייסורים קשים.
"זה היה אחד ממקרי הרצח האכזריים ביותר שהיו אי פעם בישראל", מספר ניצב משנה בדימוס, אבי דוידוביץ, קצין חקירות בכיר לשעבר ביאחב"ל שכתב מאמר מרתק על הפרשה. "אפילו השופטים שגזרו את דינו היה מזועזעים ממעשיו והביעו שאט נפש ממה שעשה וגזרו עליו עונשים חמורים. לפחות במקרה שלו יש נחמה מסוימת שהוא לא קיבל שחרור מוקדם ומצא את מותו בכלא".
40 שנה חלפו מאז הסעירה את המדינה הפרשה שזכתה לכינוי המצמרר "מזריק הנפט", התואר המפוקפק לו זכה אותו משה לוי, וכעת אנחנו חוזרים אל פרטי הפרשה, האנשים שהרכיבו אותה, והסיפור הבאמת בלתי נתפס על האדם שבחר לרצוח את אשתו בדרך מחרידה.
בשנת 1950 לוי התגורר בבת ים ועסק בעבודות מזדמנות. הוא היה חשמלאי, שיפוצניק, צבעי ואינסטלטור. בגיל 23 הוא הכיר את החיילת אילנה עובד, ושנה בלבד לאחר היכרותם השניים נישאו. במרוצת השנים נולדו להם שתי בנות, וכבר אז החל לוי במעשי המרמה שלו; מצד נוכל עם סגנון ומצד שני עבריין צעצוע, ברמת הרחוב, כזה שפרץ לבתים וגנב מזומנים, תכשיטים יקרי ערך ופריטי אמנות יקרים. עוד לפני גיל 30 הוא צבר 14 הרשעות על פריצות, גניבות, הונאה, מרמה, מסירת עדות שקר, סחיטה ואיומים.
"משה היה פורץ וגנב - אבל איכותי. הוא ידע מה לגנוב ולמי לפרוץ. הוא היה אוסף מידע על אנשים עשירים שלא שהו בבתיהם ואז עושה את המכה", סיפר ד', אדם שהכיר את לוי בעבר. "הוא עשה הרבה כסף מהפריצות כי היו לו ידיים טובות. הוא אמנם היה צבעי שיפוצניק, אבל גם מסוג האנשים שיכולים למכור קרחון לאיסלנדים. היה לו כושר שכנוע מדהים ולא מעט אנשים נפלו בפח שלו. הוא התמחה בפריצה לבתים של מיליונרים וחלם לחיות כמו האנשים אליהם פרץ הביתה".
הבית של מילצ'ן
לקראת סוף דצמבר 1979, לוי הוזמן לרחוב אל על בהרצליה לטפל בבעיה של נזילת מים בביתו של מפיק הסרטים האגדי ארנון מילצ'ן ששהה זמן רב בחו"ל והדירה שימשה אותו בעת שהגיע לביקורים בארץ. לוי, כמובן, פחות התעניין בנזילה ויותר התפעל מאוסף יצירות האמנות שקישטו את קירות ביתו של מילצ'ן.
לפני הגעתו לביתו של המפיק המצליח הכין לוי תכנית מבריקה מבחינתו איך לרוקן את הבית של מילצ'ן, ושיתף בה את חברו הטוב א'. כמה ימים מאוחר יותר, לוי ו-א' הגיעו "לתקן" את הברז הדולף, ובעוד לוי משוחח ארוכות ושובה בדיבורו את עובדת משק הבית במקום, א' לקח את מפתחות ביתו של מילצ'ן שכללו גם את הקודן של מערכת האזעקה, שיכפל אותם והחזיר אותם חזרה מבלי שהעובדת הבחינה בכך.
במקביל, לוי הצטייד במצלמת פולרואיד, צילם את יצירות האמנות היקרות ואת שמות האמנים החתומים עליהם, ואחרי שעזב את ביתו של מילצ'ן הראה את הצילומים לסוחרי אמנות שונים בניסון להבין כמה כסף באמת הוא יוכל להרוויח ממגניבת הציורים יקרי הערך. אחרי דין ודברים קצר הוא סגר על הסכם עם סוחר אמנות לו התכוון למכור את היצירות הגנובות, אך לפני שיצאו לביצוע גניבת הענק, לוי, יחד עם כמה מחבריו, פרצו לדירה של מיליונר יהודי בריטי שהתגורר בשכנות למילצ'ן וגנבו פנקס צ'קים ועוד כמה פריטים יקרי ערך.
בהמשך, לוי וחבריו זייפו את אחד הצ'קים ואת חתימתו של המיליונר וגרפו לכיסם סכומים אדירים. עם האוכל, כמובן, הגיע גם התיאבון, והפעם לוי וחבריו השלימו את המכה, פרצו לביתו של מילצ'ן וגנבו 13 ציורים של פיקאסו, נחום גוטמן ואחרים בשווי של למעלה מעשרה מיליון לירות. ביום למחרת, עובדת משק הבית שהגיעה למקום הבחינה בפריצה ובגניבת הציורים והזעיקה את המשטרה שמיד פתחה בחקירה והגיעה למסקנה שמדובר בגניבה מוזמנת.
באותם ימי זוהר מבחינתו של לוי, מערכת היחסים שלו ושל אשתו הצעירה אילנה ידעה אינסוף עליות ומורדות. הוא ניסה לשלוט ולהשתלט על חייה בכל מחיר, אבל היה ברור שזה עניין של זמן עד שהיא תעזוב אותו. השמועות רחשו, השכנים דיברו, ולפתע, בשנת 1980, אילנה נפטרה בנסיבות מסתוריות. במהלך תקופת השבעה, לוי סיפר למקורביו שמותה של אשתו אילנה היה פתאומי והוא לא יודע איך יצליח להתאושש מהמכה שנחתה עליו.
אלא שלמרות סיפוריו המרגשים, בהמשך התברר שלוי ניסה להתאבד שלוש פעמים אחרי שצבר חובות כבדים כשהוא מפזר צ'קים ללא כיסוי שגנב מאשתו, וכשזאת גילתה על כך, היא הודיעה לו שנמאס לה והיא רוצה להתגרש. בתגובה, לוי היכה אותה והטיח בה: "זה בחיים לא יקרה. תשכחי מזה. רק המוות יפריד בינינו".
והמוות אכן הפריד ביניהם. בניסיון להיפטר מאשתו, לוי, בקור רוח מצמרר, הגיש לה כוס משקה אליה הוא הוסיף סם הרדמה מעורבב בחומר רעיל ואפטרשייב. אחרי שאיבדה את הכרתה, כך על פי חקרית המשטרה, לוי הזריק לגופה נפט מעורבב בחומר רעיל והיא אושפזה במצב קשה בבית החולים. על פי עדויות הרופאים שטיפלו בה, גופה של אילנה היה מלא בזיהומים והם ניסו להילחם על חייה בעזרת תרופות חדשניות, אך בהמשך התברר שגם בבית החולים לוי המשיך להזריק נפט לגופה של אשתו.
"חדר האשפוז של אילנה תמיד היה מלא בפרחים שהוא הביא והוא תמיד סיפר כמה הוא אוהב אותה", נזכר איש צוות רפואי שעבד באותם ימים בבית החולים, "אני זוכר שהוא היה יושב ליד מיטתה בימים ובלילות, דואג לה, מאכיל אותה, והעמיס את חדרה בפרחים. מי חשב שמדובר ברוצח? רוצח לא מתנהג בצורה כזו, אבל הוא היה שחקן מעולה והפיל את כולנו בפח".
שלושה חודשים לאחר מכן אילנה נפטרה אחרי מאבק קשה באויב לא ידוע, ונתיחת גופתה העלתה שהיא לא מתה מווירוס אלים או ממחלה קטלנית - אלא מחומר כימי שהוזרק לגופה ולא ברור מה מקורו.
כמה ימים לאחר מותה, היה זה אביה של אילנה, שלום, שסיפר כי הוא חשד במשך תקופה שלוי עלול לפגוע בבתו, אבל לדבריו הצוות הרפואי דחה את התאוריה שלו בנימוק שמדובר בבעל שטיפל באשתו במסירות רבה. "הם טענו שזה לא הגיוני שמשה יפגע בבת שלי", יספר האב מאוחר יותר לחוקרי המשטרה אחרי שפרשת המוות של בתו הפכה לאחד הנושאים המדוברים ביותר במדינה והובילה לסערה תקשורתית אדירה.
אישה כמו אילנה
"משה לוי היה אדם שאסור היה להאמין לשום מילה שלו", טוען ניצב משנה בדימוס דוידוביץ, "כשאשתו אילנה נפטרה לא ידעו בבית החולים מה סיבת המוות וחשבו שהיא מתה ממחלה. לוי שיחק אותה עד כמה הוא כואב את מות אשתו והיה מופתע מאוד. הוא סיפר כמה קשה לו להיות אלמן ולגדל שתי בנות לבד, ואיש לא ידע מה מסתתר מאחורי מותה של אילנה. הוא טיפוס שידע לשכנע את כולם במה שהוא מספר, הוא פשוט היה אשף התחבולות וההונאות".
זמן קצר לאחר מותה של אילנה החלו חוקרי המשטרה לחשוד שלוי קשור לפריצות לביתו של היהודי הבריטי המיליונר ולביתו של מילצ'ן, זאת אחרי שלוי ביצע טעות קריטית מבחינתו אחרי שפתח חשבון בנק והפקיד בו את הצ'קים המזויפים של היהודי המיליונר. פקידי הבנק, שהבינו מיד שמשהו מסריח, החליטו לעשות לו תרגיל הזמינו אותו לפגישה בסניף, וכאשר הוא החל לספק להם הסברים ושקרים על מקור הצ'קים, כמה שוטרים שחיכו בחדר סמוך יצאו ועצרו אותו במקום.
לוי הועבר מיד לחקירה ארוכה שבסופה הוא נשבר והחל לספר לחוקרים על מעשיו ועל מעשיהם של חבריו, הוביל לגל מעצרים והתנה את עדותו בכך שיקבל עונש קל בלבד. עם סיום החקירה עצרו החוקרים שלושה מחבריו של לוי ואלה הציעו למשטרה עסקה מהחלומות מבחינתם: החזרת יצירות האמנות של מילצ'ן בתמורה לסגירת התיק נגדם ואי העמדתם לדין, אך השוטרים דחו את ההצעה, הפורצים הועמדו לדין ונגזרו עליהם עונשים שנעו בין 4 ל-6 שנות מאסר בפועל.
על לוי עצמו נגזרו שנתיים וחצי מאסר בפועל לאחר שהסביר לבית המשפט שהוא התאלמן זמן קצר לפני כן והוא האדם היחיד שמטפל בבנותיו הקטנות. לוי לא ויתר וניהל מאבק תקשורתי אדיר בניסיון למנוע את כניסתו לכלא והתראיין תחת כל עץ רענן. הוא סיפר שם עד כמה הוא אהב את אשתו וכמה הוא מסור לטיפול בשתי בנותיו הקטנות. סיפוריו של לוי הצליחו לשכנע עיתונאים רבים שקראו לנשיא להעניק לו חנינה, אך למרות זאת, לוי נכנס לשנה וחצי בכלא במהלכן הוריה של אשתו טיפלו בבנותיו עד שזכה לבסוף לקבל חנינה מהנשיא.
מיד עם שחרורו, לוי כיכב בתכניות שידוכים ברדיו, התראיין בטלוויזיה בלי הפסקה וסיפר שהוא מחפש אישה שתסכים לקבל אותו כמו גם את בנותיו. כאשר נשאל על ידי אחד המראיינים איזה אישה בדיוק הוא מחפש, הוא השיב בנחרצות: "אישה כמו אילנה. שתהיה בדיוק כמוה".
"אתה יכול למסור לבנות שאבא שלהן לא רצח את אמא"
בסוף זה קרה, וב-1983 הכיר לוי צעירה בשם סוזן אמויאל, תושבת חולון. הוא חיזר במשך תקופה אחרי הצעירה בת ה-21 שעבדה כמזכירה במסעדת יוקרה, ואחרי שהיה מגיע למקום לבצע עבודות חשמל נרקם בין השניים סוג של רומן מילולי, זאת למרות שבתחילה אמויאל לא התלהבה מפער הגילאים המשמעותי בין השניים. "הוא היה מבוגר ממני כמעט ב-12 שנה ולא התאים לי מבחינת הגיל והמראה", סיפרה כמה חודשים לאחר מכן בראיון, "סירבתי לצאת איתו".
אבל לוי לא הרפה. הוא הציע לאמויאל לטוס עמו לארה"ב אבל היא סירבה, ובהמשך, לאחר שעזבה את עבודתה, נכנעה והסכימה להצעתו לטוס לחופשה משותפת בשוויץ. לוי, כך חשדו במשטרה, ידע שלאילנה אשתו היה חשבון בנק סודי בשוויץ, והוא תכנן שאמויאל תתחזה לה, תמשוך את הכסף והשניים יחזרו ארצה. לצערו, התכנית הפשוטה כביכול נכשלה כישלון חרוץ, ולמרות זאת, לוי המשיך להמטיר על אמויאל מתנות יקרות ערך, טבעות זהב ויהלומים, למרות שחלק מהצ'קים שבהם רכש את המתנות היו ללא כיסוי.
כמה חודשים לאחר מכן, לוי חזר לסורו, סימם את אמויאל, ואחרי שזו החלה לחוש ברע, הוא לקח אותה לבית החולים 'וולפסון' כשהיא סובלת מדקירות בחזה וקשיי נשימה. בתחילה חשדו הרופאים שלוי הדביק את אמויאל כמו גם את אשתו שנפטרה במחלת האיידס, אך רופא שבדק את אמויאל גילה זיהומים רבים ופצעים בכל גופה.
הרופא, שכנראה הבין שמשהו אינו כשורה, החליט לשאוב מתוך פצעיה של אומיאל את המוגלה שהצטבר בהם, ואז הבחין שהחומר ששאב הסריח מנפט. הגילוי המזעזע הדליק אצל הרופא נורה אדומה, ושני רופאים וצוות שלם של אחים ואחיות שבדקו את העניין לעומק הגיעו למסקנה שלוי הזריק נפט לגופה של אמויאל שנותחה ונותרה משותקת ורק בנס לא איבדה את מאור עיניה.
"הוא התנהג עם אמויאל בדיוק כמו עם אילנה. הוא טיפל בסוזן במסירות רבה, הביא לה פרחים, הציע להינשא לה ושכנע אותה לקבוע תאריך לחתונה. הוא פשוט עשה הכל כדי לטשטש את עקבותיו", נזכר ניצב משנה דוידוביץ', "הוא היה בטוח שלעולם לא יעלו עליו ושלא יגלו את שיטת הזרקות הנפט שלו שגרמה לייסורי מוות לאשתו ונכות לכל החיים לסוזן".
הרופאים, שהבינו בדיוק מה קרה, דיווחו זאת מיד לחוקרי המשטרה שהחליטו לעקוב אחריו 24 שעות ביממה. הם הפכו את חדר מנהל בית החולים לחדר בקרה ופיקוח, ובחדרה של אמויאל הותקנו מצלמות שתיעדו את התנהלותו של לוי שכלל לא ידע שחלק מהרופאים שיצאו ונכנסו מחדרה של אמויאל היו שוטרים במסווה. וכך, באחד הימים בהם נכנס לוי לחדרה של אמויאל בשעת לילה מאוחרת, הבחינו השוטרים במזרק שהחזיק בידו, ולאחר שהתיז חומר כימי לעיניה של אמויאל שמיד פרצה בצרחות - נכנסו השוטרים לחדר ועצרו אותו במקום.
במהלך חקירותיו הרבות לוי התפתל, מסר הודאות חלקיות, חזר בו וניסה לבלבל את החוקרים שהבינו מהר מאוד שהוא רצח את אשתו בשיטה דומה שבה ניסה לרצוח את אמויאל. בדיקה שנעשתה בביתו גילתה מזרקים רבים, בקבוקי נפט וחומרים כימיים נוספים, ורק אז הודה לוי שהוא זה שהזריק נפט לגופה של אילנה אבל לא כדי לרצוח אותה - אלא כדי למנוע ממנה להתגרש ממנו.
בסופה של חקירה ארוכה ומורכבת, הועמד לוי לדין בגין הריגתה של אשתו אילנה, ובאשמת חבלה חמורה בכוונה מחמירה, באונס של סוזן אמויאל ובניסיון רצח. השופטים במשפטו דחו מכל וכל את גרסותיו, הרשיעו אותו בכל האישומים נגדו, גזרו עליו 46 שנות מאסר בפועל, ולמעשה חרצו את דינו. "חומרת פשעיו ואכזריותם מחווירים מול כל עונש שיכולים אנו שופטי בשר ודם לגזור על הנאשם", ציינו השופטים בגזר הדין.
גם בבית הכלא המשיך לוי במעשיו, הזריק לגופו של אחד האסירים שהכיר ונחשב לחבר טוב מדלל צבע, נעצר, הואשם בניסיון רצח נוסף, ונידון לעוד 20 שנות מאסר במצטבר. בסך הכול 66 שנות מאסר נגזרו על לוי, וב-1991 הוא סיים את חייו בכלא בגיל 41 לאחר שחלה בסרטן. "זה מפתיע מאוד שהרשיעו אותי בהריגת אשתי. מאיפה הם לקחו את הבסיס להרשעה? חבל לי על הילדות שלי. אתה יכול למסור להן כי אבא שלהן לא רצח את אמא", אמר לוי לעיתונאי זמן קצר לפני שהחזיר את נשמתו המקולקלת לבורא.