שקט מתוח ומאיים שורר באגף הנידונים למוות בכלא 'באנג קוואנג' שבפאתי העיר בנגקוק, בירת תאילנד. עכברים וחולדות מתרוצצים באין מפריע בתקווה למצוא שאריות אוכל של אסירים מיואשים שהשלימו עם מותם. האסירים באגף, הנאלצים להיגרר בקושי רב כשלרגליהם משקולת במשקל של שבעה ק"ג (מחשש שיחפרו מנהרה ויברחו מהכלא), יסתפקו בקערת אורז קטנה ובצלחת מרק ירקות דלוחה ומעופשת. מי שיצליח להשיג 300 דולר בחודש יזכה לקנות בשוחד ארוחות ממסעדות באמצעות סוהרים, או להעסיק את אחד האסירים כשף מקומי שיכין עבורו אוכל ראוי למאכל אדם. מי שלא, יצטרך לנהל מאבק לחיים ולהיות חשוף למחלות, החל מצהבת נגיפית (הפטיטיס סי) ועד HIV.
"זה המקום הכי גרוע בכדור הארץ. כל יום מוציאים מהאגף הזה גופות של אסירים שמתו ממחלות או מתת תזונה", סיפר אברהם חורי, שהיה כלוא במשך כשמונה שנים באגף הנידונים למוות, "אנשים מתים פה כמו זבובים. אם אין לך כסף אתה נחשב למת. אם אתה לא מת מהוצאה להורג, תמות ממחלות או מתת תזונה. חיי אדם בכלא הזה לא נחשבים בכלל. אתה לא קיים במקום הזה. לג'וק ולזבוב הם מתנהגים בצורה אנושית יותר מלאסירים. אסירים מאבדים שם צלם אנוש בקלות".
אסיר ישראלי אחר שריצה עונש מאסר בכלא, אבל לא באגף נידונים למוות, חידד את העניין: "זה כלא שהכי קל לאבד בו את השפיות. אם אתה לא חזק מנטלית עדיף שתכין את עצמך למוות. היו כאלה שהתאבדו בתלייה או בלעו כדורים. טיפול רפואי? אין מושג כזה בכלל. כל יום היו מוציאים מהתא שלי אנשים מתים בתוך שקיות זבל. מראה מחריד שמלווה אותי עד היום".
רצח, ביתר והחביא
בשבוע שעבר בית המשפט בתאילנד הכריז על גזר דין מוות (הוצאה להורג על ידי כיתת יורים) על שמעון ביטון, אזרח ישראלי שרצח את אלי כהן, שוטר לשעבר. לא ברור עדיין האם התאילנדים יממשו את העונש או - כפי שהם עושים לרוב עם זרים - ימירו את העונש למאה שנות מאסר או מאסר עולם. אבל בינתיים, הוא יצטרך להעביר את זמנו באותו כלא שכולם פוחדים ממנו.
ביטון, 64, סוכן סמוי לשעבר וחיפאי במקור, הוא עבריין מוכר היטב למשטרת ישראל אשר התגורר ב-20 שנים האחרונות בתאילנד ומידי פעם ביצע גיחות לישראל. עבריינים ישראלים שאותם הפליל איימו לא פעם לתקוע לו כדור בראש כנקמה על מעשיו. בבנגקוק הוא הכיר צעירה מקומית עמה ניהל רומן. הם נישאו, נולד להם ילד (כיום בן 14) אבל לפני כמה שנים היא נעלמה באופן מסתורי. אביה הגיש נגד ביטון תלונה במשטרה, אך ביטון טען שהם נפרדו ואין לו מושג מה עלה בגורל אשתו - והתיק נגדו נסגר.
לפני כשנה וחצי הכיר צעירה מקומית נוספת, נפרד ממנה אבל כאשר נודע לו שאלי כהן, שוטר לשעבר ואיש עסקים שהתגורר בבנגקוק, מנהל זוגיות עם האקסית שלו, חמתו בערה בו.
על פי כתב האישום שהוגש נגד ביטון, הוא רצח את כהן, ביתר את גופתו, הכניס את חלקי הגופה לתוך מזוודה וקבר אותה בקיר בטון בביתו. וכאילו שלא די בזה, הוא הוסיף חטא על פשע כאשר השתמש בכרטיסי האשראי של כהן.
שלושה ימים לאחר מכן הוגשה תלונה במשטרת בנגקוק על היעלמותו של כהן ולשוטרים נודע כי ביטון היה האדם האחרון שפגש בו. הם פשטו על ביתו, שברו את אחד מקירות הבית ומצאו את חלקי גופתו של כהן. ביטון נלקח מיד למעצר, ולמרות שהכחיש כל קשר לפרשה, בית המשפט הרשיע אותו ברצח, דחה על הסף את גרסתו וגזר עליו, כאמור, גזר דין מוות.
"כל יום יש הוצאה להורג בירי"
כלא באנג קוואנג נחשב לגדול בתאילנד וכלואים בו למעלה מ-10 אלף אסירים. באגף הנידונים למוות, שנחשב למאובטח ביותר בכלא, שוהים כיום כמה עשרות אסירים מכמה מדינות בעולם, כולל תאילנדים שהורשעו בעבירות רצח, אונס, פדופיליה וסחר בסמים. מאות אסירים מתו במהלך השנים בעיקר ממחלות קשות. אגף הנידונים למוות הוא הקשה והאכזרי מכולם.
"אם אתה רוצה מזרן, שמיכה, שק שינה, דברים אלמנטריים - אתה צריך לקנות הכול בכסף, אחרת אתה ישן על רצפה קרה וטחובה ותחטוף מחלות. נחשים, לטאות וחרקים הם חלק מהאורחים בתא", הסביר חורי, "כסף קונה פה הכול. כסף שווה חיים. הסוהרים בתאילנד הם הכי עשירים במדינה. השוחד שהם מקבלים מאסירים שדרג להם את רמת החיים. מספיק לראות את המכוניות המפוארות שהם מגיעים איתן לעבודה בכלא".
הביקורים של האסירים נערכים מבעד לכמה מחיצות סורגים, לרוב בצעקות בגלל הרעש הרב השורר במקום והקושי לשמוע אחד את השני. פעם בשבועיים נערכים ביקורים למשך חצי שעה עד שעה. פעם בשנה מאפשרים שלטונות הכלא לאסירים להיפגש פנים מול פנים ללא מחיצות עם בני משפחותיהם לכמה שעות, על רקע מוסיקה תאילנדית שמחה וקופצנית. בתוך הכלא נטועים עצי קוקוס, דקל ובננות. לפעמים נדמה שאתה נמצא בגן עדן, אבל כמובן שבפועל מדובר בגיהנום של ממש.
בבנגקוק שני בתי כלא גדולים: באנג קוואנג וקלוג פרם (למעלה מ-6,000 אסירים- תנאים יחסית קלים יותר) הנמצאים במרחק של כשעה אחד מהשני. סדר היום בכלא באנג קוואנג מתחיל בחמש בבוקר. כ-30 אסירים בתא אחד קטן נספרים על ידי הסוהרים. ארוחת בוקר לקראת שש וחצי. האסירים סגורים מרבית שעות היום בתא חנוק וצפוף. פעם ביום הסוהרים מוציאים את האסירים לשעת התאווררות, כשהם כבולים למשקולות ברזל המונעת מהם כל סיכוי לברוח.
"הסוהרים מאוד חשדניים. מבחינתם הנידונים למוות הם האסירים הכי מסוכנים ובריחה תגרום לכך שהם יפוטרו ויישארו חסרי מעש. בזכות השוחד, שזו הכנסת השלמה חשובה עבורם, הם מצליחים לפרנס את המשפחות שלהם ולקנות בתים ומכוניות", סיפר אסיר ישראלי שריצה עונש בכלא של 20 שנות מאסר על סחר בסמים. "כל יום ראיתי שהיו פחות ופחות אסירים מאגף הנידונים למוות. כל יום יש הוצאה להורג בירי. הייתי שומע את הירי והגוף שלי היה מצטמרר".
הנידונים למוות לא עובדים בשום בעבודה בכלא והשעמום הורג אותם. חלקם עסוקים בכתיבת מכתבים למשפחות, בקריאת תנ"ך וספרי מתח ואחרים מעבירים את הזמן במחשבות על המוות. הסוהרים לפעמים ינסו להרגיע את האווירה וישחקו עם האסירים במשחקי דמקה, שחמט ולעיתים יאפשרו להם אפילו לשחק כדורגל.
הכלא מוקף בגדרות תיל, סביבו עמדות שמירה שבהם מוצבים סוהרים. לדברי גורמים מקומיים, אף אסיר לא ברח מהכלא הזה ואם היו ניסיונות כאלה - הם הסתיימו בכדור בראש.
כל מה שנותר לביטון לעשות, הוא להתפלל
השעה ארבע בתא הנידונים למוות היא הכי קריטית בחיי האסירים. בשעה זו נכנסת לתאים חוליית המחסלים - חיילים חמושים ברובים, מקריאים שמות של אסירים, שולפים אותם מהאגף וכעבור מספר דקות הם מוצאים להורג. שום בקשה או סעודה אחרונה. הכול נעשה בצורה קרה ורובוטית. חסרת רגש.
"אני זוכר שבכל פעם שנפתחו דלתות הברזל של האגף הייתי מתחבא מהפחד מתחת למיטה. כל הגוף רעד לי. בקלות אתה יכול לקבל התקף לב. באחת הפעמים, בטעות אחד הסוהרים הקריא את השם שלי. עד שהם תיקנו את הטעות כבר דמיינתי איך אני מקבל כדור בראש", שחזר חורי בראיון שעשיתי עמו לפני כחמש שנים, "אחרי כמה דקות של שתיקה, האסירים נלקחו לאחת החצרות בכלא. שמעתי יריות וצרחות של אנשים. במקום כזה אתה בקלות יכול לאבד את השפיות. בלי עזרה של חברים מישראל ובלי אמונה בבורא עולם הייתי בטח מזמן בקבר".
לדבריו, כאשר המלך התאילנדי החליט לחון אותו אחרי תשע וחצי שנים בכלא הוא היה המאושר באדם. "זה היה כמו זכייה בלוטו. קיבלתי את החיים שלי מחדש", שחזר חורי.
חמישה אסירים ישראליים נידונו לגזר דין מוות. ארבעה מהם נחלצו, בהם אחד שזוכה לחלוטין. אברהם חורי ויוסי אוחנה שהורשעו בגין החזקת הרואין (השניים מכחישים עד היום את העניין וטוענים שמדובר בעלילה שהשוטרים התאילנדים רקמו נגדם, לאחר שסירבו לשלם להם שוחד) זכו לקבל חנינה וריצו בישראל את המשך מאסרם. שמעון ביטון צריך להתפלל והרבה אם הוא רוצה לשרוד את הכלא.
"ביטון צריך להתפלל שבטעות לא יוציאו אותו להורג. הרשימות של הסוהרים לא מסודרות. לפעמים ההוצאות להורג הן ספונטניות", סיפר י' שהיה כלוא שמונה שנים בכלא, "אם הוא ישרוד את השנתיים הראשונות יש לו סיכוי להישאר בחיים, זה שהוא דובר תאית לא מבטיח לו כלום, כשרוצים להוציא אסיר מהאגף להורג, מה שמעניין את הסוהרים זה לעשות איקס ברשימה על השם שלך ולהמשיך לאסיר הבא".
