כל דבר טוב חייב להיגמר בסוף, כך תמיד לימדו אותנו. מה ששכחו לספר הוא שלפעמים רגעים טובים נגמרים כל כך מהר עד שאין מספיק זמן ליהנות מהם כמו שצריך. בדיוק בשביל זה אנחנו כאן, כדי למשוך את ההנאה הזאת קצת יותר. יצאנו לנבור בארכיונים ולמצוא עבורך את השניות יקרות הערך האלה, וחזרנו עם שבעה רגעים מכוננים פלוס בונוס מיוחד. שכחנו את השנייה האהובה עליך? זה המקום להזכיר לנו בטוקבקים.
ג'יימי לי קרטיס: משנה מקום, משנה מזל
האמת היא שבשביל לראות את ג'יימי לי קרטיס במלוא הדרה, לא צריך להתאמץ יותר מדי. מדובר באחת השחקניות שנחשפו כל כך הרבה פעמים בעירום לאורך השנים, עד שעצם הופעה שלה עם בגדים נראית לפעמים לא טבעית. אבל אנחנו הרי לא מתעניינים במה שמגיע בקלות, ונמשכים דווקא לאותם רגעים שבהם נראה כאילו מישהו ניסה להסתיר מאתנו משהו. כך הפכה הסצנה הקצרצרה הזו, שבה נראית קרטיס טופלס במקלחת לשתי שניות בודדות, לקלאסיקה של ממש. רגע שבו כל מי שצופה בסרט הזה מרשה לעצמו כמה שניות של הפסקה.
שרון סטון: אינסטינקט בסיסי
אם אי פעם הייתה הצדקה גדולה יותר לכפתור הפאוז בשלט, אין כלל ויכוח שזוהי הגדולה מכולן. כמעט ואין צורך להציג את הרגע המכונן הזה בהיסטוריה של הקולנוע, אבל נעשה את זה בכל זאת רק בשביל הכיף. שרון סטון, הלא היא הסופרת והרוצחת הלוהטת, קת'רין טראמל, נקראת לבירור בתחנת משטרה קטנה ומיוזעת. שם היא מדליקה סיגריה, מסתכלת אל המצלמה וברגע אחד של אושר מוכיחה לכולנו כמה מיותר הוא מוסד התחתונים.
שאנון אליזבת': אמריקן פאי
על פניו נראה כאילו הסצנה שבה נדיה, הסטודנטית הצ'כית, נכנסת לחדרו של ג'ים נמשכת נצח. בפועל הרגעים הטובים ביותר שלה עשויים משברי שניות בודדות של זיכרונות בלתי נשכחים. בכל יתר הזמן מכוסה האורחת ממזרח אירופה בפיג'מה שמסתירה מאתנו את מיטב הסיליקון שיש להוליווד להציע. בשביל הרגע המכונן ההוא, אותו חגגנו כאן כל כך הרבה פעמים בעבר, בו היא נפרדת מהחזייה שלה, שווה לחכות בכל פעם מחדש.
סלמה בלייר ושרה מישל גלר: "משחקי פיתוי"
כן, לשם שינוי אף אחת מצמד הלוהטות כאן לא מתפשטת. אז מה? זה לא הופך את הרגע הזה בשום דרך שהיא לפחות שווה פאוז מכל האחרים ברשימה הזו. יותר מכל דבר אחר הוא מנציח מה יכול היה לקרות אם צמד הכוכבות הללו היו עושות עם עצמן דברים טובים יותר בקריירה. יכול להיות שהיינו יכולים ליהנות מהן יותר גם בהמשך. אבל הנשיקה הזאת היא פחות או יותר כל מה שנותר לנו.
אן בנקרופט: "הבוגר"
קייט ווינסלט: "טיטאניק"
אחת ולתמיד הגיע הזמן לחלק את האנשים שרואים את טיטאניק לפי מטרת הצפייה: החלק הראשון והנשי מגיע אליו בגלל הרומנטיקה, הטרגדיה והמוזיקה של סלין דיון. אתה מגיע אליו כי שווה לך לעבור את כל אלו רק כדי להגיע אל סצנת הציור. זו שבה הפכה הבריטית הזאת ברגע אחת משחקנית אנונימית לדמות שעיצבה את שנות הבגרות שלך. ובכל פעם שחוזרים לרגע הזה מרגישים פתאום שוב כמו אז, בפעם הראשונה שנתקלת בה.
מילה קוניס ונטלי פורטמן: "ברבור שחור"
אם סלמה בלייר ושרה מישל גלר מחפשות מודל לחיקוי, כדאי מאד שיחפשו אותו כאן. ברגע המכונן שבו נפגשות שתיים מהלוהטות שבשחקניות העולם לרגע שיכול היה להתרחש רק בחלום. נינה סאיירס חולמת על הנמסיס הלוהטת לילי, ופוגשת אותה בפנטזיה שכולה חגיגה לעיניים. יש כאן כמה רגעים שבהם כדאי לעצור ולקחת את הזמן. אבל במקרה הזה נשאיר לך את שיקול הדעת, ונימנע מהמלצות.
אליזבת בארקלי: "נערות שעשועים"
אם התייאשת מכל שברי השניות הללו, תמיד תוכל לחזור לסרט הזה. כאן לא צריך להתרכז ברגע מכונן אחד או לשבת עם יד עצבנית על השלט. ועם זאת כמעט כל רגע כאן שווה צפייה מחודשת, עצירה וחזרה נוספת. רק בשביל לוודא שהבנת נכון את מה שקרה כאן.