ידידי החדש א' התלונן בפניי שעל אף קסמו, עבודתו המכובדת (עורך דין צעיר ומבטיח) ורכב ספורט מגניב (נמוך ורועש) הוא איכשהו תמיד נפסל עם בחורות. הוא לא שורד איתן מעל לחודשיים. לא, הוא לא מחפש להתחתן, אבל בא לו משהו קבוע כרגע. חורף, אתם יודעים. לאחר חקירת בירור קצרה מסתבר שהבחור – על אף המקצוע הדיפלומטי שלו – לא יודע לסנן והוא פשוט – אמיתי מדי.
ידידי פועל מתוך תמימות. הוא אומר לנשותיו דברים קשים כי הוא חושב שככה הן רוצות אותו – הכי כנה שאפשר: "ואחר כך הן אומרות לי שעדיף שהייתי משקר להן. אני לא מבין את זה. איך יתפתח הקשר אם אני משקר?". לרגעים חשבתי שהוא עובד עליי, וזו הדרך שלו לגמור עם הבחורות מבלי לעבור את הסבל והייסורים של אי הנעימות שבדבר (נו, מכירים את הטריק: אתם הופכים לשמוקים ואנחנו מרימות ידיים ושולחות אתכם לדרככם). אבל ממבט עמוק אל תוך עיניו והגבות המורמות מעלה אני קולטת שמדובר בעניין חמור של תפיסה מעוותת של זוגיות.
שקרים (מסוימים) הם הבסיס ליחסים בריאים
אז זהו, שכן. די לתמימות ודי להתכחשות. על כל רודף שמלות מתחיל לדעת שכדי להיות ביחסים עליו ללמוד לשקר ולהפנים שישקרו לו בפנים, וזה מה יש. אם היינו חיים בעולם מושלם אז השקרים היו דבר נורא. בגלל שאנחנו לא - כולנו פחות ממושלמים ועדיין שואפים למושלמות – השקרים מגנים עלינו מפני פגיעה ברגשות. כל אישה יודעת שכדי לחיות בשלום עם הגבר שלה עליה מיידית להרגיע אותו וללטף לו את האגו בענייני סקס ("מלך! מלך!"), כסף ("אתה מבחינתי עשיר, על מה אתה מדבר") ושאר ירקות ("אימא שלך ממש מתוקה").
אתם, הגברים, לעומת זאת, לא צריכים להגיע לדרגה של אומנות בתחום. בכל זאת, מילים זה לא הפורטה שלכם ונשים מודעות לעניין. המומחיות שלכם צריכה להיות – מה לא להגיד. עליכם להיזהר מאמיתות מסוימות, שאם ייפלטו לאוויר העולם, זה ייגמר בחפירות וריבים עד אין קץ. אם תנסו להתגונן מאחורי הטיעון "אבל זה נכון", רק תחמירו את המצב.
חלק ראשון: האמת שאסור להגיד
בהשראת הרפרטואר הרחב של ידידי, קבלו פצצות של אמת, שכמו חלק מהפנטזיות המיניות שלכם, צריכות להישאר בראש שלכם במקום בטוח וחשוך.
"אני לא אוהב את המשפחה שלך". כשאתם נאלצים להעביר ערב עם קרוב משפחה שלה, ואתם פשוט לא מסוגלים לשמוע את המילים שיוצאות לו מהפה, וסובלים סבל מרורים בנוכחותו, אתם ממש תתפתו להגיד לה את מה שאת חושבים בסוף הערב. עצרו את עצמכם. זה לא יוביל לשום מקום טוב וייצור משקעים שלא תוכלו להעלים.
"אני לא מסוגל לסבול את האיפור שלך". כשהבת זוג שלך לא בדיוק יודעת מה היא עושה כשהיא מתאפרת, אם היא לא יודעת איפה הסומק אמור לנחות על הלחי, כמה מסקרה זה כבר מיותר מדי, וכמות המייקאפ שלה צריך למקם אותה על הבמה בתיאטרון, זה לא באמת עניינכם. מה שאסור לכם לעשות הוא לפלוט: "מותק, את נראית כמו דראג-קווין". התכוונת לצחוק, לא התכוונת להעליב, זה כבר לא משנה. אכלת אותה. מעכשיו כל ישיבה שלה מול המראה תלווה בחריקות ופרצופים חמוצים. הרי לא באמת ציפית שהיא תפסיק להתאפר? במקרה הזה הרי אפשר בקלות להפוך את הבעיה למחמאה גדולה, משהו בסגנון: "תראי כמה יפה את בלי איפור, או עם פחות".
"החברים שלי לא חושבים שאת כזאת חכמה". מפגש חברים תמים מוליד שיחה מרתקת שמובילה לויכוח פוליטי\חברתי\ תרבותי\ כלכלי עקרוני כלשהו בו החברים שלך חושבים א' (ולצערך הם תמימי דעים) וחברתך חושבת ב' (ולצערך היא לא מרפה מהעניין. בחורה עם אידיאלים.) בסוף הערב סביר להניח שהם ירמזו לך שנפלת חזק. מה שאתה בשום פנים לא עושה זה מיידע אותה שהם לא סובלים את רמת האינטלקט שלה. היא לא תעמוד בזה. תן לגל לעבור. שום דבר לא סופי, וברגע שהיא תראה שהיא חזקה במשהו אחר (יודעת לפנק באוכל – פלוס משמעותי), הם סבבה.
"את לא נראית בת עשרים. אמרו לך את זה מנימוס". כשהבחורה מאושרת עד השמיים ממחמאה שנתנו לה אחרים, הדבר החכם ביותר לעשות הוא למנף את המצב רוח הטוב הזה למקומות מדהימים עוד יותר. הדבר המטומטם ביותר לעשות הוא לסנן בין השיניים את "האמת" שלך. לא מסכים עם המחמאה? תבלע את הרוק ותשתוק. את "המלחמה על הצדק" תשאיר לבתי המשפט ולפרידה מ"האח הגדול". עלבון אחרי מחמאה הוא התעללות מוחלטת; בחיים אל תצפו שזה יתקבל בצחוק. אה, וגם אל תצפו לקבל בכלל.
"לא בא לך להוריד שפם?" הבעיה הנפוצה מספר 2 של נשים הוא שערות גוף מיותרות (מספר 1: שומן). אם לבחורה שלך יש זקן\שפם שאתה מצליח לראות גם לאור הירח, אין ספק שאתה בבעיה חמורה ואם נעלמת מהשטח, יהיה קשה להאשים אותך. אולם, לבוא ולהגיד לה מה אתה באמת חושב ישים אותה בעמדת נחיתות שקשה-עד-בלתי-אפשרי לחזור ממנה ולהרגיש אטרקטיבית ונינוחה בחברתך.
חלק שני: שקרים שחייבים להגיד
קבלו רשימה של השקרים שאנחנו הכי הכי אוהבות לשמוע. אבל זהירות! עשו זאת רק אם אתם בטוחים שאתם יודעים גם לבצע את זה באמינות מוחלטת. אחרת, ראו הוזהרתם, היא עלולה לחשוב שאתם סרקסטים ותיעלב. לקרי רוח בלבד:
"בכלל לא עלית במשקל. את כוסית ועסיסית וככה אני רוצה אותך. שלא תעיזי לרזות לי". רצוי בליווי ביס קטן בכתף, להראות שככה אתה אוהב את הבשר שלך.
"אף אחת מהחברות שלך לא מתקרבת לציפורן שברגל שלך. את לוקחת אותן בהליכה". רצוי בליווי מבט נוקב ורציני בעיניים, ממש כאילו מדובר במלחמה ואתה מכריז על המנצחת הגדולה. או לחלופין לעשות את זה בזלזול מוחלט, אפילו עם טאצ' עליז של "פפפ.... דה!", כאילו זה ברור כמו שהשמש זורחת.
"אימא שלך לא מעצבנת. היא לוחצת מאהבה. היא רוצה שתתחתני והיא צודקת! הלוואי ואימא שלי הייתה דואגת לי ככה". כן, לפעמים צריך לזרוק את האימא שלך לאש כדי לצאת ממצבים קשים. בשביל זה יש משפחה. אל תירא. בטח גם אימא שלך השתמשה בך בתור חומת מגן לאורך השנים. בקטנה.
"את החברה הכי כוסית שאי פעם הייתה לי". תחסכו לעצמכם כאב ראש ולה את הטראומה, בבקשה, ותשלפו מיד את הקלף הזה כשהנושא עולה. אחרת לא תשמעו את סוף הסיפור והיא לא תפסיק להשוות. במיוחד אם היא מוצאת "במקרה" תמונות במחשב שלכם יחד, והיא בביקיני זעיר. אכן, תמונות קשות. זכרו – לירות באוטומט מבלי לחשוב ולו לשנייה. היססת? אכלת אותה. היא לא תאמין לך.
"אין על הציצים\תחת שלך". נשים חלוקות לשני סוגים – מתוסבכות חזה, ומתוסבכות ישבן (תמיד מדובר באיבר אחד שמציק יותר), ולכן, אחרי שמיקמתם את האזור הבעייתי, לכו על המחמאה המתאימה ותוסיפו שככה אתם אוהבים אותו: גדול\קטן\ עגול\ מתוק\ עסיסי – בחרו את המילה הכי מתאימה. ותזכרו – הסוד בלשקר הוא: לא להתכחש אלא להיצמד לאמת ואז להעניק לה את הפרשנות החיובית שלך. נשים עושות את זה מאות שנים וזה עדיין מצליח.