אז כן, גם אני נפלתי מהעיניים של עתי, ודמעתי, לרגע קט, מהסיפור העצוב של עמיר בתעודת הזהות שלו. וגם אני קפצתי מהספה עם בואו של ג'קי, לנוכח הדמיון המופלא לאלירז, משאת נפשי, והצדעתי בליבי להפקה שמצאה לי תחליף הולם. יסלחו לי יורם יגאל, יואב ואלעד, שלא עוררו בי שום תגובה כשנכנסו. זה המצב.
אבל... אחרי שבועיים וקצת, אחרי שההתרגשות הראשונית חלפה, כל הגברברים האלה נדחקו לצד וכבר אפשר לומר בוודאות מי הגבר-גבר האמיתי של בית האח הגדול – זה שיהיה באמת כיף לבנות שהוא קופץ עליהן בנשיקות בוקר טוב, לא רק עכשיו, עם השרירים המחממים, אלא גם בעוד שלושה חודשים, אחרי כישלונות במשימות, בעיות תקציב, מצב רוח ירוד עקב ההשמנה הצפויה והתקפי שעמום קשים שיכו בלי רחמים. מי באמת יתמוך, יצחיק, ייתן כתף ויציע אוזן? התשובה היחידה שהאינסטינקטים שלי מעלים בחכתם: רק לי עוז.
ולא שלא בחנתי. בחנתי כל גבר בצפייה נוקבת, בשלוש עיניים, בניסיון לקרוא מחשבות ולפרשן מבטים, כל זה כדי להקדים את המאוחר ולדעת מראש מי יהיה הגבר שאתאהב בו, שארגיש שאני אשכרה נפרדת ממנו לכל דבר ועניין כשהוא ייעלם מהמסך שלי וילך בחוצפתו לחיות את חייו האמיתיים (אלירז! תחזור!). אחרי שבוע פלוס של בהייה בערוץ 20 כבר התחלתי לדמיין איך ייראו הדייטים שלי עם המיועדים. וככה זה נראה:
דייט עם אלעד: ילד רגיש או מבוגר עייף?
אלעד ביקש שלא ירחמו עליו ולא יתעלמו מהעובדה שהוא גמד. אז הנה, עם החריקה בפוליטיקלי קורקט של העניין – לא מתעלמת. מדובר בילד – מבפנים ומבחוץ (מישהו תפס כמה הוא בכה אחרי ההדחה של סיוון? תארו לכם כמה היה בוכה אם זה היה יגאל מודח?), אך במקום הטאץ' הילדותי המתוק שיגרום לי לרצות ללטף ולחבק, קיבלתי מבוגר עייף משהו בגוף הילדותי. אין ספק שאלעד איש טוב, רק שהוא לא מצליח לעבור את המשוכה אל המקום הרומנטי והכובש. בדייט עם אלעד אנהל איתו שיחות פילוסופיות, ובזה זה ייגמר.
דייט עם יורם: ננסה לעשות לו מהפך
בדייט שלי עם יורם אני צופה שעמום גדול. הוא ידבר על עצמו, ועוד קצת על עצמו, ועל ילדותו בנתיבות ועל הילדים שלו וייתן אנקדוטות מהתנ"ך. רגע לפני שאני נסה על נפשי, אנסה, לשם השעשוע, לשנות נושא. אשאל אותו אם הכובע שלו מודבק או שמא יש לו עוד כמה אחרים בארון, אולי איזה משהו צבעוני. אשאל האם התסרוקת שלו (כמה שערות אפורות, בטח משעמום, שמבצבצות מהכובע הבלוי) היא סופית או שהוא שקל פעם לעשות קוצים או משהו. ולא, אני לא בונה על תשובות מרתקות במיוחד. שמישהו יעיר אותי בבקשה.
דייט עם ג'קי: פתאום הוא יבקש נשיקה
עם ג'קי בדייט היה הולך דווקא טוב, עד אמצע הערב לערך, שבו הוא יהרוס את כל המג'יק ויבקש ממני איזו נשיקה בלי קשר לכלום: "רק תתני צ'אנס", יאמר בהשתובבות. ואז, כל חיבתי תיעלם לנוכח העלם מחוסר הטקט, שלא יודע סבלנות ואורך רוח מהם. גבר אמיתי יודע שאישה צריכה להתבשל על אש קטנה, צריך להרגיש מתי היא רכה ומוכנה, ואז להסתער. גבר שמבקש "רק נשיקה, מה'כפת לך? תנסי", פשוט הורס לעצמו את מה שהתחיל ומשדר חוסר התמצאות בשטח. איטס אול אבאוט טיימינג בייבי. אגב טיימינג, כמה עצוב: נופר אמרה לו לא, והוא נסוג וכבר לא משקיע בה כמקודם. על זה נאמר – חראם.
דייט עם יגאל: ייגמר לפני הקפה
הדייט שלי עם יגאל ייגמר מהר. אין לי שום דבר רע לומר על יגאל, למרות שאני בספק כמה המטרוסקסואל המסוגנן יודע להתמודד עם נשים, אבל בכל מקרה, כשאראה את הגבות שלו מקרוב – העשויות להפליא, ויהיו יותר מסודרות משלי (חוצפה!), אגיד לו שהשארתי סיר על הגז ואברח כל עוד נפשי בי. למה? כי יש גבול לכל תעלול! גבר יכול למרוט כמה שערות סוררות כדי להימנע מחד-גבה, אבל פה זה נגמר. בכל הרצינות! תעשו מניקור פדיקור, תתעטפו יהלומים, שימו קרמים, תורידו שערות מכל הגוף, אבל לעשות גבות? בחוט? זה כבר כיבוש טריטוריה נשית! לא אוכל להסתכל עליו או להקשיב לו מבלי לבהות בגבות שלו באותה סקרנות שבה מביטים על תאונת דרכים קטלנית באיילון. סביר להניח שהדייט שלנו ייגמר עוד לפני שהמלצרית תבוא לקחת הזמנה. לתשומת לבך יגאל.
דייט עם עתי: כמה פוטנציאל, ככה אכזבה
כמה אני מייחלת ומצפה שאיזו אישיות כובשת תצא מהעיניים של עתי ותפיל אותי מהרגליים, אבל כבר שבועיים בבית האח, וזה לא קורה! הייתכן שכשאלוהים חילק את הצ'ארם עתי בחר לעמוד שוב בתור ללוק? לא שאני לא מבינה, אבל כמו שסיוון דרור אמרה, ואני נוטה להסכים: "לוק זה לא מה שמפיל בחורות". כמה כבר אפשר להחזיק בחורה על לוק הורס? שבע שניות? אז אני צופה שהדייט שלנו יתחיל מבטיח, נדבר קצת על הא ועל דה (במה הבחור מתעניין בעצם?), הוא יהיה מאמי וידע להקשיב, אין ספק, ואני אולי אפילו אחייך, פעם אחת, אולי. אבל בעיקר אמצא את עצמי יושבת מולו עם הדרינק שלי ואתבאס איך כל היופי הזה מתבזבז על בובת השעווה הזו. הגזמתי? אולי. אבל שמישהו ינער כבר את הבחור!
דייט עם עמיר: מניאק, ושלא יעבדו עליכם!
מדענית המוח פתרה לנו את הסוגיה אחת ולתמיד: איי קיו גבוה לא עוזר בשיט בחיים האמיתיים. עובדה: הנה עמיר, שדי שקוף שהוא שיך לזן המתפרפר, הצליח לעבוד על העלמה הכי חכמה בבית. כל מה שהוא היה צריך זה קצת לעפעף בעיניים הירוקות ולפזר קצת צ'ארם (עתי, יש לך מה ללמוד). אבל שלא יעבדו עליכם: חולה הניקיון (לא קונה) המנהיג בכוח (תזכירו לי מה קרה לשי שיטרית?), המדבר לעצמו (נו, באמת), הפחדן (שכח שנישק את סיוון? לא קונה!), והמתחסד ("למה אני צריך להיות החזק?" אמר לעצמו במראה כשסיון חיכתה לו במיטה), הוא טיפוס שאין לו מה להציע לבחורות מלבד כאב לב. בעל בר תל אביבי. נו, מה?. סער שיינפיין מניאק-לייט לידו. הדייט שלי איתו היה נגמר מהר מאוד, קרוב לוודאי ברגע שהוא היה פוזל למלצרית ומפלרטט איתה מול הפרצוף שלי, מה שבלנקו היה עושה. וגם אם הייתי סולחת וזורמת, הייתי מגלה עד סוף הערב שהבן-אדם... לא יודע לנהל דיאלוגים. במונולוגים – מומחה גדול. לא כיף.
דייט עם יואב: לא, תודה
יואב, או בשמו המתוקן, יואש, עובר עכשיו בית ספר מזורז בנושא בחורות שלא היה זוכה לו בשום מקום אחר. כשהוא ייצא משם הוא צריך לשלוח למלהקת זר פרחים ענק. בשל לדייטים? בינתיים לא.
דייט עם לי עוז: מתחיל הזוי, נגמר קורע ועם טעם של עוד
הדייט עם לי עוז בטח היה מתחיל כשבועה ענקית הייתה מרחפת מעל ראשי, ובתוכה הכיתוב: "מה כבר יש לבחור הזה להציע לי?". מתוך נימוס כמובן בכל זאת הייתי מעבירה את הערב ולא בורחת (לא פשע ולא עשה גבות) ואז הייתי מגלה אדם מצחיק, מפוכח, עם מודעות עצמית גבוהה, דיפלומט (אחת התאומות ניסתה לגייס אותו לשורותיה נגד עמיר, והוא יצא מזה בלי להסתכסך עם אף אחד), עושה כבוד לבחורות (ראיתם איך התנצל בפני התאומות על שקרא להן "נעל". גם מצחיק וגם מאמי), ג'נטלמן (ניסיתי, ולא הצלחתי לתפוס אותו קוטע בחורה מדברת, גם אם היא חופרת. הכי שאפו), והוא לא מאלה שנופלים מבחורה בביקיני – הכי עושה לנו את זה. סוג של מסתורין שאין לאחרים. מה שחתם לי את הסוגיה לגביו היה האופן שבו הגיב להדחה המתקרבת כשהיה מועמד: "אני בין 12 איש, למה דווקא שאני אודח? לא, לא דואג". הכי אופטימי ולא טיפוס דרמטי (שזה ברשותכם, גם טריטוריה שלנו). ובעניין הכינוי ההולם ללא ספק, "סטלה": ובכן, בקטנה. אחרי תקדים רן שריג, נפתח מקום לעם שלם של גברברים מעשנים ואקס-מעשנים שיכולים להיכנס למשבצת "סקסי". וזו, כנראה, הבשורה של העונה.