השיחה ביני לבין אמיר ואפרת התחילה בשתי שאלות שהופנו דווקא אלי: האם אני דו מיני והאם אני בעל גוף חלק, הם הסתקרנו לדעת. לאחר שהשבתי בשלילה גורפת על שתי השאלות, הובהר לי שאני יוצא מבנק המטרות כפרטנר אופציונאלי לחילופי זוגות. עסקה מוצלחת בשבילי, דיל טוב גם בשבילם. עכשיו, חשבתי לעצמי, אינני עוד אובייקט פוטנציאלי - ואוכל להתרכז בעיתונאות חוקרת ולוותר על זו המשתתפת.
"לא רוצים להיתקל פתאם בבוס מהעבודה"
אלפי ישראלים חברים בקהילת הסווינגרים ההולכת וגדלה לנו כאן בארץ הקודש. כמו בתחום הקולינריה, גם במסיבת חילופי הזוגות אימצו את הרעיון לפיו אין סיבה לאכול כל החיים סטייק אנטרקוט, אם אפשר לפעמים לשלב גם לחם עם שוקולד. חברי הקהילה מתחלקים לשלושה: כאלו המעדיפים מפגשים מצומצמים של זוג על זוג, אנשי המסיבות ואלו שמשלבים בין השניים. רובם מחזיקים כרטיס מועדון באחד משני אתרי האינטרנט הבולטים בתחום, אם לא בשניהם.
אבל בכל הקשור לראיון, טאליבן זה כאן. עולם דיסקרטי, ראשי תיבות ושמות בדויים לאנשים שחיים בחצי שקר ועם תשוקה פנימית עמוקה מאוד לעניין. אחרי שעוברים את מסכת השאלות, הצלבות המידע ו"תן לי להתקשר אליך", מגיעים לתכל'ס: "אנחנו לא חיים בחו"ל", טוענים אפרת ואמיר, עכברי עיר ותיקים. "בארץ החוקים אחרים. אצלנו הכל זה בקטן, בחשש. לפני כל מפגש שואלים הרבה כדי שלא תהיינה אי נעימויות בהמשך, כדי שלא פתאום נגלה את השכן או את הבוס מהעבודה. היו גם מקרים כאלו. זו הסיבה שאנשים חוששים ללכת למסיבות רבות משתתפים, ומעדיפים את המפגשים האישיים יותר".
"אצלנו יש אודישנים וחוקים קפדניים", מבהירים אתי וחזי, החיים ביישוב פסטורלי בצפונה הרחוק של הארץ. "אנחנו מתחילים לדבר באתר, עוברים למצלמת המסנג'ר, מקבלים את הרושם ורק אז מחליטים. אנחנו לעולם לא נפגשים לבד ולעולם לא הולכים לחדרים נפרדים, הכל בזוג. אנחנו יותר נהנים כשאנחנו יחד, זה יותר מרגש. אנחנו לעולם לא מארחים אצלנו בבית, ובן הזוג שלי לא נוסע יותר מ-40 קילומטרים בשביל זיון. מי שרוצה אותנו מוכן לבוא גם מתל אביב".
שלוש שעות בצימר עם כמה מיטות
אפרת ואמיר גילו את עולם החילופים לפני חמש שנים, במסיבה במועדון הנו לימיט. "בפעם הראשונה רק הצצנו", הם נזכרים, "בפעם השנייה החלטנו להתערבב. זה לא בא ממקום של חוסר סיפוק או כשל מיני, אלא מתוך רצון להרים את הרף לגירוי חדש, שלא תהיה שחיקה. באנו חפים מקנאה, מתוך סקרנות. הגבולות היו ברורים ומוצהרים מראש, ויצאנו לבדוק אותם בהנחה שהכל יכול לקרות. היום כבר חווינו את כל ההרכבים האפשריים, והיינו בהערכה גסה עם קרוב לחמישים זוגות".
מסיבה מתחילה לרוב במפגש חברי הכולל שתייה וכיבוד. הקבוצה – הכוללת עוד מספר מוגבל של זוגות - שוכרת לשלוש שעות ספא או חדר גדול בצימר עם כמה מיטות, כאשר בעלי הבית יודעים על הפעילות רבת המשתתפים המתבצעת במקום.
במהלך מפגש אחד מתנסים אמיר ואפרת עם שניים ואפילו עם שלושה זוגות: "אחרי הכל לא כולם מוצאים חן בעיניך. יש לא מעט ערבים לא מוצלחים מבחינת הסקס והכימיה", אומר אמיר. "הסיכוי שתהיה כימיה בין כולם הוא אחד לארבע". הזוגות מתגבשים, ולפעמים יוצאים לבלות ביחד מעבר למפגשים המיניים. "אנחנו קבוצה קבועה שנפגשת מעל שנה, ואנחנו מצרפים זוגות חדשים כל הזמן", הם מספרים. אחת הילדות נכנסת לפתע לחדר, ונושא השיחה מתחלף מיד. חצי דקה עוברת, וממשיכים. נורמטיביים למדי, הוא מנכ"ל חברה והיא אמנית. "יש ריגוש גדול לפני, אתה לא יודע לקראת מה אתה בא ואיך הזוגות האחרים יתנהגו. כשמתחיל האקשן הריגוש יורד, אחרי הכל זה רק אקט מיני. כולם מתנהגים באופן די דומה".
אם אמיר ואפרת יורים באוטומט, אצל אתי וחזי, עם 20 פניות ביום ו-1,000 חברים במסנג'ר, מעדיפים אותם בבודדת. "אני ובעלי לא הולכים למסיבות. זה שוק בשר המוני, תוהו ובוהו, אנדרלמוסיה. הספיק לנו רק לשמוע על זה. אנחנו אוהבים את האינטימיות", מסבירה אתי.
לא בהכרח חולי מין
"אתה מתנתק מהעולם שלך לכמה שעות", מתארים בהתרגשות בני הזוג, היא קוסמטיקאית והוא נהג רכב ציבורי. "בדרך כלל זה קורה באמצע השבוע. גברים נשואים מעדיפים בבוקר, זוגות נשואים מעדיפים בערבים, מדובר בתיאומי לו"ז לא פשוטים. מגיעים לצימר, ובמשך כמה שעות מדברים, צוחקים, שומעים מוסיקה ומחממים את האווירה. אם הזוג השני מוכן, כל מפגש מצולם. החיסרון הוא שלפעמים השיחה כבדה, והקסם של הסקס נעלם".
"לוקחים סיכון גדול בחילופי זוגות", הם מתוודים. "גם כשיש זוגיות טובה ופרגון, הסיכון קיים. בסיום כל ערב אנחנו חולקים אחד עם השני את החוויה ולא שומרים כלום בבטן. לא אשקר, יש צביטת קנאה בלב, אבל היא בריאה לדעתי. אם אתה שם את כל הנתונים על כף המאזניים, אנחנו מעדיפים את התבלין הזה אל מול הסיכונים. זה ההבדל בין מי שמסוגל להמשיך עם זה הלאה, לבין זוגות שלא".
גם אפרת ואמיר לא מתביישים בתחביב שלהם. "הלוואי ויכולנו להתגאות בזה, אבל אנחנו לא רוצים לפגוע בקרובים אלינו. אנחנו מניחים שאם היינו חושפים את הנטייה הזו, אנשים היו מסתכלים עלינו בגבות מורמות, והיו אומרים 'בטח אין לכם סקס טוב'. אנחנו לא רוצים לסבול מהסטיגמה הרווחת, של חולי מין, אישה נימפומנית או גבר שלא יכול לספק אותה".