היום: יום ג', הראשון ביולי 2008.
המקום: קמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית.
האירוע: סטודנטים מחליטים לרוץ בעירום.
הסיבה: "חגיגת החופש והתקופה היפה של היותנו צעירים" – כך לפי המייל שהופץ לסטודנטים. שזה טוב ויפה, ומה שזה אומר בעצם זה שכנראה שלא באמת צריך סיבה מיוחדת כדי לקום יום אחד, להוריד את הבגדים ולהתחיל לרוץ. "לא נראה שיש למרוץ אג'נדה", מאשר אסף, סטודנט בן 25 והמקור העיקרי שלנו למידע על המרוץ. "אולי שבירת שגרה או משהו, אבל בכל מקרה נחמד שעושים דברים סתם לפעמים בלי אידיאולוגיה שתכביד על הכל. בואו סתם נרוץ בעירום!"
המודעות לרעיון הריצה בעירום עלתה כאן בעקבות סרט (גרוע) שיצא לאחרונה, החמישי בסדרת "אמריקן פאי", שבסופו רצו גיבורי הסרט בעירום מסביב לקמפוס שלהם. עם זאת, לא מדובר כאן על מסורת חדשה, אלא על רעיון שקיים כבר מתחילת המאה הקודמת. מרוץ ה-Bay Breakers בסן-פרנסיסקו מתקיים מאז 1912, וכיום משתתפים בו כ-80 אלף איש. במרוץ בירושלים נכחו כ-100 איש (ותקשורת מציצנית), אז יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור.
מ', סוכן עירום
המרוץ אורגן על ידי שני בחורים שמעדיפים להישאר בעילום שם, והפרסום לגביו היה מחתרתי למדי: חוץ מהמיילים שנשלחו לסטודנטים, המארגנים גייסו "סוכני עירום", שהפיצו את השמועה ברחבי האוניברסיטה. נראה שהמחתרתיות היתה במקום – המשטרה הסתובבה במקום לאחר המרוץ וניסתה לברר מי המארגנים, אבל לאף אחד לא היה מושג מיהם, כך שעלומי השם נשארו שמחים ועירומים מחוץ לתאי המעצר.
כדי למנוע מהאירוע להפוך לחגיגת מציצנים ירושלמית – אחרי הכל, מי לא רוצה לבוא ולראות חבורה של גברים רצים ומקפיצים את הצנרת שלהם? – שעת המרוץ המדויקת לא פורסמה עד זמן קצר לפני תחילתו. מצד שני, הפחד מצופים חרמנים לא מנע ממארגני המרוץ להזמין את התקשורת. "אני לא חושב שזה תורם לאווירה של ההשתחררות", אומר אסף, "זה מה שיקבע אם זה יהפוך למרוץ של החתיכים והחתיכות או למשהו שכל אחד יכול לבוא אליו בלי לחשוש".
הקולות נגד: מרוץ בעירום זה יופי, אבל לא בארצנו
באופן טבעי, עלו גם קולות נגד המרוץ. מלבד הטוקבקיסטים בשלל אתרי החדשות שרבו (בעיקר בינם לבין עצמם) על התבהמותו של הדור הצעיר אל מול החופש המשחרר שלהם, גם סטודנטים באוניברסיטה לא היו בטוחים איך להתייחס למרוץ. ל', סטודנטית בת 23 שהעדיפה להישאר בעילום שם, טוענת שישראלים עוד לא מוכנים למשהו כזה. "אני מאמינה שהמקור הזה בא ממקום אמיתי וכן של אנשים שרוצים להרגיש את החופש", היא אומרת, "רעיון יפה, אבל לא בר ביצוע במדינת ישראל".
הטענות האלה גובו בהסברים מפורטים: "ניסיתי להשתזף טופלס ברחבי העולם, ואני יכולה להבטיח לך שרוב המקומיים לא הקדישו לי תשומת לב מיוחדת. היחידים ששמו לב היו ישראלים. תעשה סיבוב בחופי תל אביב ותראה את התיירות שחושפות את עצמן בלי בושה, ואז תרחיב את הפוקוס ותראה את מעגל הגברים המריירים שמסביבן. אז מצד אחד, סחתיין על האומץ, אבל אני לא חושבת שמישהי הייתה רוצה להיות בעמדתן ולהרגיש כמו פסל סביבתי".
מניין הטופלס: 1
בסופו של דבר, נראה שהמרוץ הצליח. מקורות מספרים שאפילו היו 40% נשים, אם כי רק אחת רצה טופלס, וגם לה הייתה מסיכה (חדשות טובות: המסכה כיסתה רק את הפנים). המארגנים הכריזו על תחילתה של מסורת ומתכננים להמשיך בשנה הבאה. ומה עם הרצים? אלו שדיברנו איתם מספרים שזו הייתה אחת החוויות הכיפיות ביותר לאחרונה, במיוחד באמצע סמסטר לחוץ אחרי שנה בעייתית. הטענה העיקרית שלהם מופנית לתקשורת – "אם אתם רוצים לבוא ולצלם אין בעיה, אבל לפחות תבואו ותרוצו איתנו בעירום!"
בסופו של דבר עבדכם הנאמן הוזמן באופן אישי לריצה בשנה הבאה. אני מניח שכדאי להשאיר אופציות פתוחות.
