מחקרים מראים כי לבעלי סבלנות ונכונות להסתכן יש סיכוי להרוויח. אבל אף מרוויח אינו המשקיע הממוצע: המשקיע הממוצע כלל אינו מבין את מושג ההשקעה. ברגע שרכש מניה הוא מתחיל לעקוב אחריה ומצב הרוח שלו עולה ויורד בהתאם לשער המניה. לך תסביר לאידיוט שאם הוא הגיע למסקנה שהשוק מתמחר בחסר מנייה מסוימת, ייקח זמן עד שכולם יבינו זאת - לעיתים חצי שנה ולעיתים שנתיים. השאלה היא רק אם יש לו מידע רלוונטי וניתוח נכון. אם היינו יודעים כמה זמן ייקח לתהליך להבשיל, היינו יודעים להיכנס רגע לפני. אבל שני דברים לעולם לא נדע: מתי להיכנס, ומתי כשאישה אומרת לא היא מתכוונת לכן. ואולי יש קשר בין הדברים?
קח את הכסף וברח
הבעיה היא, שגם מנהל השקעות מוכשר שמסוגל לזהות הזדמנויות לא יקבל מלקוחו קצר הרוח את ימי החסד הדרושים. הנה דוגמה: בשנת 2002, כשמניית בל"ל צנחה למחצית מההון העצמי שלה ופחות, היו מנהלי השקעות שטענו כי המחיר אינו ריאלי. מי שקנה אז סבל מירידות נוספות של 20% וחטף נזיפה מהלקוחות, עד שהמחיר התחיל לעלות בחזרה. בתום שלוש שנים הסתכם הרווח לרוכשים ב-250%.
כנגדם יש את אלה שתמיד מצדיקים את השוק. כלומר אם מניית בל"ל, למשל, שווה רק מחצית ההון העצמי, סימן שהשוק יודע שההון העצמי בבנק הוא בלוף וההפסדים סמויים וטרם נחשפו. זוהי קבוצת חכמי השוק: אנליסטים בעלי כושר חיזוי של העבר. לאחר שמחיר מניה מסוימת עולה הם מעלים את ההמלצה שלהם, ולאחר שהמחיר יורד, הם מורידים את ההמלצה. האסטרטגיה המוכרת של נעילת האורווה לאחר שהסוסים ברחו, התקנת גיבוי למחשב אחר שהנתונים נמחקו וקניית ביטוח אחרי השריפה.
החוכמה בהשקעות היא לנתח קבוצת מניות נבחרת (כי אי אפשר לנתח יותר מדי) ולהגיע למסקנות. אם לדעתך הרווחים אמורים לעלות - מסיבות הקשורות בשוק, במוצרים או מכל סיבה אחרת, לרבות ברכת הרב עובדיה - הרי שיש להשוות את הרווח הצפוי למחיר. אפילו שיטת המכפיל הבנאלית תצלח פה: במכפיל של 10, היעדר צמיחה צפויה ברווח עדיין מגדיר את המנייה כטובה, שכן מדובר בהחזר שנתי של 10% על ההשקעה; במכפיל של 17, ההחזר הוא 6% לשנה ואינו מהווה תמורה לסיכון; אבל אם התחזית היא לצמיחת רווחים של 10% לשנה, ניתן להתייחס למחיר המניה כהזדמנות.
אם מצאת חברה מעניינת, אבל היא עלתה בחודש האחרון בשיעור של 30%, כדאי שתברר לא רק את שיעור הצמיחה הצפוי אלא את הסיבה לעלייה. בהחלט יתכן שהצמיחה הצפויה כבר הוערכה על ידי השוק במלואה. מאידך, אם אתה סבור שהעלייה עדיין אינה משקפת את הפוטנציאל המלא, קנה את המניה ושכח ממנה. בחן את ההנחות שלך בכל עת שמתפרסמת ידיעה לגבי המנייה או לגבי הענף.
שים לב: עדכון הערכות הוא חיוני. אם לאחר זמן התברר לך כי הערכותיך לגבי צמיחת הרווחים בחברה התבדו, אל תחכה שהמניה תפצה אותך על הירידות. פשוט היפטר ממנה. אין צדק בשוק ההון, ואם מניה מסוימת איכזבה היא לא תחזיר לך את הכסף. פשוט תעבור למניה הבאה ונסה לנתח בצורה חכמה יותר את ערכה. ותירגע, אתה לא אמור להרוויח מכל החלטה, אלא בממוצע.
תן את הכסף ושתוק
למען האמת, ברור כי אדם חסר מיומנות – נאמר, אתה - אינו יכול לפעול כך, ועליו לצפות שיועץ השקעות מקצועי יעשה זאת בעבורו. אבל המעט שתוכל לעשות זה לתת למנהל התיקים שלך את החופש לפעול. טלפון בהול ממך בכל מקרה של ירידות יגרום למנהל התיקים להירתע מלעשות את הדברים הנכונים.
ואיך בוחרים מנהל תיקים "נכון"? התשובה פשוטה: לא בעזרת מודעות פרסום. צריך לקבל המלצות אישיות ולהיפגש עם האיש. בכל מקרה, אם יש באפשרותך לחלק את התיק לשני מנהלי תיקים, עדיף. ואל תחליף אותם על פי ביצועים מדי רבעון, וגם לא בהכרח מדי שנה - רק אם אתה מזהה סימנים של פעילות בעייתית, כמו מכירות וקניות רבות מדי. שים לב, קצב ההחלפה הממוצע של תיק המניות לא צריך לעלות על 70% מהתיק בשנה שלמה.
הכי חשוב: קרא את הניתוחים החודשיים שלהם ובדוק אם הם דבקים בדרכי העבודה שהציעו. דבקות כזו עשויה לספק לך את התשואה הנכספת, שכן אין לך סימן מובהק יותר ממנהל תיקים גרוע, מאשר אחד שכותב על מסקנותיו לגבי השוק, אך לא נוהג לפיהן. המשמעות להתנהגות כזאת היא שהאיש לא מאמין לעצמו ומנסה ליצור אליבי - "הנה, ידעתי שזה מה שיקרה, עובדה שכתבתי את זה, אבל ליתר ביטחון נהגתי הפוך, אולי יקרה ההפך".
נ.ב פיטרתי את המתרגם שלי משוויצרית והתחלתי להעסיק את אשתי. הסיבה שלא תראו את שמה מופיע בקרדיט היא שנתתי לה לבחור או קרדיט או קרדיט קארד. והיא בחרה.
