אנחנו בדרך כלל לא אוהבים אותם. הם בדרך כלל נמצאים בצד של מי שמגן על הפושעים. אלה שדקרו, הטרידו מינית או עשו תאונת דרכים קשה (או, אם תרצו, אלה שהתגרו בהם, העלילו עליהם או האשימו אותם שלא בצדק – תלוי מה הגרסה העדיפה עליכם). אנחנו לרוב לא אוהבים אותם אך דווקא כן מתעניינים, מאוד, במה שהם עושים.
תפסנו שלושה עורכי דין פליליים לשיחה על הסיבות בגינן הם במקצוע, על מקרים מעניינים וכן – גם כמה כסף הם עושים מזה. אנו מדברים עם עו"ד שי רודה, שבקיץ הקודם ייצג אזרחים שנעצרו אחרי הפגנות המחאה הגדולות ומטפל גם במקרי סמים, אלימות ועוד. חוץ ממנו אנחנו מדברים עם עו"ד אופיר סטרשנוב, שמטפל בעיקר בעבירות צווארון לבן. סוגרת את הרשימה עו"ד נוגה ויזל, שמטפלת בעיקר בעבירות מין.
"זאת שליחות חברתית להגן עליהם. זה דיני נפשות"
למה שבן אדם יקום בבוקר ויחליט שבא לו להגן על עבריינים? (סליחה, הכוונה היא ל"אנשים נורמטיביים שחטאו ומגיע להם ייצוג", לפחות בחלק ניכר מן המקרים, כפי שמיד נבין)
לכל אחד יש את סיבותיו שלו. "ב-1984 אבא שלי נעצר. הייתי בת 14. לא אשכח את היום הזה", משחזרת ויזל את שאירע לפני קרוב לשלושה עשורים. "ישנתי, הייתי שחיינית, שיאנית ישראל בשחייה. ישנתי בצהריים אחרי האימונים של הבוקר. התעוררתי ואני שומעת צרחות בבית. אני מתעוררת ואני רואה שוטרים הופכים את הבית. עושים חיפוש. זה השאיר בי טראומה מאוד קשה, הדרך שבה הם התנהגו. הפכו את הבית, ממש המון בלגאן. מאז אותו מקרה ובגלל המעצר של אבי החלטתי שאהיה סנגורית". ואכן, היא התגייסה למשטרה, הייתה מספר שנים במערכת ואז עברה צד. אביה, היא מספרת, בסופו של דבר הורשע בעבירת שוחד.
אצל רודה וסטרשנוב אין סיפור אישי שמסביר למה הלכו להגן על פושעים, אצלם הנימוק הוא עקרונות. לפני שאתם מתעצבנים עליהם, הקשיבו. שניהם משייכים זאת לערך של עזרה לחלשים: "יש כאן שליחות חברתית להגן על אנשים שמתמודדים עם המערכת. מעבר לזה, בדרך כלל כשמקבלים כתב אישום או כשעוצרים אותם מבחינתם זאת רעידת אדמה 10 בסולם ריכטר. אתה המושיע שלהם. אין להם דרך". סטרשנוב: "במובהק בכל הצד המשפטי בין הפלילי לאזרחי ובתוך הפלילי במיוחד הנאשם הוא הצד הכי חלש שהכי זקוק לעזרה. אזרחי זה וויכוחים על כסף וכאן זה דיני נפשות".
אוקי, אבל אם שמים את העקרונות בצד, בסופו של דבר אתם עוזרים, בחלק ניכר מהמקרים, לאנשים לא ממש טובים.
רודה: "גם לעבריינים מגיעה זכות ייצוג. גם להם צריך לדאוג. אם הם עשו את זה בסופו של יום הם ישלמו. אם לא עשו אז הם לא ישלמו".
אבל אתה מגן על כולם.
"נכון, כי אני לא שופט ואני גם לא הייתי במקום. לי יש את חומר החקירה. אם הלקוח אומר לי שהוא לא עשה אני מאמין לו ואני אילחם עליו".
אבל לא קורה לך לפעמים שיש חבר'ה שאתה חושב שאשמים?
"תשמע, יש לפעמים מקרים שאני קורא תיק ולמעשה התיק סגור והלקוח שלי הוא אשם והוא מודה וזה לא אומר שעכשיו צריך לתלות אותו". כדוגמא, הוא מספר, שטיפל בתיק של בן מיעוטים שמכר סמים לסוכנת סמויה. "הסוכנת פיתתה אותו, השחיתה את הנפש שלו וממש הדיחה אותו לבצע את העבירה. אז נכון, הוא ביצע את העבירה. אז מה, בית משפט לא צריך לדעת שהדיחו אותו לבצע אותה? בחור תמים, ילד. לכל מטבע יש שני צדדים".
"לא אכפת לי אם הוא אשם או לא. מה שמעניין זה הראיות"
במקרה של ויזל, להגנה על הנאשמים יש פן אפילו מורכב יותר שכן היא מתמחה בעבירות מין. לכן היא זוכה לחטוף מבטי שנאה במקרה הטוב וקללות ויותר מכך במקרה הרע. "כשמגיע אלי לקוח אני לא רוצה לשמוע ולא מעניין אותי אם הוא ביצע את העבירה או לא ביצע את העבירה. מה שרלוונטי זה הראיות שיש בתיק. לא אכפת לי אם הוא אשם או לא אשם. מה שמעניין בבית משפט זה הראיות. יכול להיות שהוא ביצע את העבירה אבל עדיין זה לא רלוונטי כי אעשה הכול".
בתור אישה, לא קשה לך?
"יש לי שני כובעים. הכובע של הסנגור והכובע של אני כבן אדם. העבירות האלה קשות. אי אפשר להפריד לגמרי. המטרה שלי היא לעשות את הכול בשביל הלקוח ואני עושה כל שביכולתי להתנתק".
אגב, גם לעיסוק שלה בעבירות מין קיים הקשר מן הילדות. ויזל: "כאמור הייתי שחיינית. המאמן שלי, כשהייתי ממש בגיל צעיר הוא היה חשוד במעשים מגונים בשחייניות שלו. כתוצאה מהחשדות הוא התאבד. זה השפיע עלי מאוד. היו נגדו האשמות ומאוד כאב לי".
סטרשנוב, שגם מרצה לפלילי במספר מוסדות, מסביר שהוא מטפל בעיקר באנשים נורמטיביים. אך באותה נשימה מסביר שאם היה מגיע אליו תיק של של אנס אשר אין ספק שאנס, גם אז היה מנסה לזכותו. "גם אם אני חושב שהוא אשם אבל אפשר לזכות אותו באמצעים חוקיים וכשרים אז זאת מערכת המשפט", הוא אומר. "אדם שנאשם באונס, והראיה היחידה היא דגימת ה-DNA שלו שנלקחה באופן בלתי חוקי, אני אגן עליו ואנסה לפסול אותה".
למה?
"כי אם אנחנו ניתן למשטרה לאסוף ראיות באופן לא חוקי בכל מחיר, אז זאת חברה שאני לא רוצה לחיות בה, כי זאת חברה שלא מקדשת זכות של אדם".
אתה יכול להבין למה האמירה הזאת מקוממת?
"נכון אבל כשאתה תגיע למקום שהזכויות שלך נרמסות... התפקיד שלי כסנגור הוא לשמור על הגבולות. אני לא יכול לבוא ולהתייפיף. אם אתה רומס זכויות של עבריין, בהמשך תרמוס גם זכויות של אחרים. אבל אלה יותר דילמות של סרטים אמריקאיים, וזה קורה פחות במציאות".
לתת תקווה לאסירים
השלושה עברו כבר כברת דרך בקריירה וייצגו לא מעט חשודים ונאשמים. "יצא לי לייצג אסיר עולם שהורשע על זה שהוא ירה בגיסו למוות, פצע את אשתו ונשפט למאסר עולם", אומר עוה"ד הפלילי רודה. "קיבל 30 שנים. כעבור 20 שנים הוא עלה לוועדת שחרורים מיוחדת, שלא המליצה על השחרור שלו. זה אסיר למופת, שבמשך כל תקופת המאסר שלו לא הייתה לו שום בעיית משמעת. השתתף בכל טיפול שהוצע לו. וועדת אלימות במשפחה לא המליצה לשחרר אותו. במסגרת הוועדה ייצגתי אותו והצלחתי לשכנע את הוועדה שניתן לתת בו אמון ולהתחשב בכל התקופה שעבר. לתת תקווה לאסירים שבאמת יתחשבו בזה. שזה לא ייפול בגלל המלצה כזאת או אחרת של וועדה".
ויזל מספרת שגם ייצגה במקרה של אונס קבוצתי בצפון תל אביב. "מישהו שהבחורה הייתה מאוהבת בו והוא עשה ממנה שפחת מין", היא מספרת. "הנאשם שלי קיבל שנתיים והנאשם העיקרי קיבל שש שנים. אונס מאוד קשה".
"אין סיפוק יותר גדול מאשר לחשוף שקרים של המתלוננים"
אך לצד המקרים הללו, שבהם ייצגו עבריינים מובהקים, ישנם גם מקרים שבהם הצדק שנוי במחלוקת. רודה, למשל, גם ייצג אזרחים במחאה של הקיץ האחרון. "יצא לי לייצג את אחד המפגינים שהוגש נגדו כתב אישום בהליך מזורז עם בקשה למעצר עד תום ההליכים. עשיתי את התיק פרו בונו. הבחור שוחרר ממעצר והתיק עדיין לא הסתיים".
סטרשנוב ייצג את מנהל בית הספר בית צבי. "תלמידים שלו העלילו שהוא ביצע בהם מעשים מגונים. השם שלו נרמס בכל מקום אפשרי, ובסופו של משפט ארוך ומתיש הוא זוכה זיכוי מלא ומוחלט", סיפר. "אין סיפוק יותר גדול מזה. אנחנו חשפנו שקרים של המתלוננים, חוסר היגיון בעדות, והוכחנו שהעלילו עליו עלילות בגלל שהועפו מבית הספר".
סטרשנוב, איך העבודה מול הפושעים?
"דווקא הם אנשים שיודעים את הגבולות יותר טוב מכולם. כיוון שאני מציג את עצמי מראש כעורך דין ששומר על כל הכללים, כשהם באים אליי הם יודעים שיש קווים אדומים. לא עובר על החוקים ולא על כללי האתיקה".
על מה לפעמים עבריינים מצפים שתעבור?
"יש עורכי דין שמבקשים מהם להעביר מסרים בין לקוחות ועצורים".
ויזל, האם פעם חששת לעצמך? הרי את כאישה מתעסקת עם עברייני מין
"בדרך כלל אני יותר חוששת מהצד השני, שכועס ומקלל אותי כשאני מייצגת את הנאשמים באולם. שם אני בדרך כלל חוטפת את הקללות והזעם".
לא יצא שישבת עם אנס וחששת?
"לא. ממש לא. רוב התיקים שאני מנהלת הם לא תיקים של אלימות".
איך ההרגשה כשאת יושבת באולם והנאנסת מסתכלת עלייך?
"הקשה ביותר זה לראות מישהי שפגעו בה בעבירת מין והיא בוכה על הדוכן אבל אין מה לעשות. זה קשה אבל אני צריכה לעשות את העבודה. זה קשה אבל לא מה שיזעזע אותי".
ולסיום, תהינו, כמה העבודה הזאת משתלמת. אתה מתעסק בחלק מהמקרים במיץ של הזבל, עובד מול אנשים לא הכי נעימים ולרוב הציבור גם לא ממש אוהב אותך. השלושה לא ששים להיכנס לנושאי כסף.
רודה, כמה עולה?
"זה משהו שאני לא הייתי רוצה להיכנס אליו. אני מתמחר את הזמן שלי. לא מתמחר את העבירה. אני נותן את הנשמה שלי ללקוח שלי".
לא אתה, כמה אחרים לוקחים בממוצע?
"זה משתנה בין תיק לתיק. תיק הוכחות זה לא כמו תיק לעסקה. אם יש הרבה עבודה או לא. לצאת למלחמה זה לא כמו לעשות שלום".
כמה יכולים לקחת על תיק שוד כבד נניח?
"זה נע בין כמה אלפים לכמה עשרות אלפים. שוב, זה תלוי בעבודה שצריך לעשות. אין מחירון. זה לא מתמטיקה".