האם יכול שהאיש הכי עשיר באירופה מצליח להתחמק ממסים? ברנרד ארנו, בעל המניות העיקרי, יושב ראש והמנכ"ל של תאגיד הענק LVMH ("מואה הנסי לואי ויטון") השייך ל"קבוצת ארנו" ומתמקד בייצור ושיווק מגוון רחב של מוצרי יוקרה, נמצא בחודשים האחרונים במרכז סערה בצרפת, לאחר שהואשם בהתחמקות מתשלומי מס.
ארנו הסעיר את צרפת כבר בקיץ 2012, לאחר שהגיש בקשה לקבלת אזרחות בלגית. כלי התקשורת במדינה עטו על הדיווח וקשרו את כוונתו של ארנו להפוך לאזרח בלגי עם תוכניתו של הנשיא החדש, פרנסואה הולנד, להטיל מס של 75 אחוז על עשירי צרפת שהכנסתם השנתית עולה על מיליון יורו. ההיגיון לכאורה פשוט: המסים בבלגיה נמוכים יותר מאשר בצרפת, ובלגיה גם אינה מטילה מס על הון אישי.
עיתוני בלגיה ציטטו את ראש העיר של בריסל, שהעיד כי ארנו סיפר לו עוד בשלהי 2011 כי הוא רוצה לעבור לבלגיה, משום שאינו מרוצה ממדיניות המס הצרפתית. עורך העיתון הצרפתי "ליבריישן" תקף אותו על כך ש"שכח את המדינה שהפכה אותו למלך". ארנו התעקש שהעביר את נכסיו בגלל ענייני ירושה משפחתיים, והכריז בתגובה להשתלחות התקשורתית: "אשמור על אזרחותי הצרפתית ואמשיך לשלם מסים בצרפת".
וכך, בינואר האחרון, העביר ארנו את הונו לבלגיה באופן רשמי. בנוסף, הוא העביר 31 אחוזים מהנתח שלו ב"פובליסיס ארנו" לחברה בלגית שהוקמה במיוחד למטרה זו. דובר התאגיד מסר כי העברת הנכסים לבלגיה "אינה קשורה" למעמד המס האישי של ארנו, והחברות הללו מהוות כלי השקעה עבור LVMH. התקשורת, לעומת זאת, כינתה אותן "תא דואר", המאפשר לתאגיד היוקרה לחמוק מרשויות המס הצרפתיות.
אם כל זה לא מספיק, על פי מסמכים בלגיים, בשנת 2008 ארנו הקים קרן פרטית בשם פרוטקט-אינווסט, אשר תפקידה להגן על האינטרסים הפיננסיים ועושרם של יורשיו. בדו"ח שהוגש בשנת 2009, צוין כי בבעלותה 242 מיליון יורו בנכסים. דובר התאגיד סירב להשיב לשאלות בנוגע לקרן.
צמיחתה של שושלת: עם הכסף בא התיאבון
אז איך בכלל הפך ארנו לאדם העשיר ביותר באירופה ואחד מארבעת האנשים העשירים ביותר בעולם? הוא נולד לפני 64 שנים, ב-5 במרץ 1949, וגדל ברובה שבצפון צרפת. כשסיים את לימודיו בבית ספר להנדסה, הוא סייע במפעל הבנייה של משפחתו והפך לבוס הגדול שלה בשנת 1978. החברה, Ferret-Savinel, זינקה תחת פיקוחו של ארנו והחלה לצבור מניות בריביירה הצרפתית. לאחר העלייה הסוציאליסטית הצרפתית לשלטון בשנת 1981, ארנו ברח יחד עם אשתו וילדיו לפלורידה, ובילה את השלוש השנים הבאות בקניית דירות בפאלם ביץ'.
כאשר האווירה הפוליטית בצרפת השתנתה בשלהי 1983, ארנו חזר עם משפחתו למולדתו, ואז גם הגיעה פריצתו הגדולה, כשרכש את קונגלומרט הטקסטיל הצרפתי Boussac, שעמד לפני פשיטת רגל וכלל גם את בית האופנה היוקרתי "כריסטיאן דיור". ממשלת צרפת חיפשה מישהו שירכוש את החברה וארנו השקיע 15 מיליון דולרים מכספו הפרטי כדי לעשות זאת. הקונספט מאחורי הרכישה היה להשתלט על תווית ה"דיור" ולהשיג דריסת רגל בשוק היוקרה.
ארנו החל לבנות את האימפריה שלו על ידי מכירת חטיבות שונות של חברת Boussac. חלק גדול מהכסף הלך לטובת רכישת 24 אחוז ממניות גרעין השליטה של תאגיד המותרות LVMH. לאחר קרב מר עם הצוות הבכיר, ארנו זכה לבסוף בשנת 1987 בשליטה ב- LVMH עם 47.5 אחוזים ממניותיה, ועל הדרך פיטר לא מעט מנהלים על מנת לבנות את התאגיד מחדש, ולעצב אותו מבראשית על פי החזון האישי שלו.
הוא הסיט את המוקד של החברה מהמגמות השמרניות המסורתיות, כי רצה לרתום את היצירתיות של עולם האופנה ולהכניס אותה לתוך שוק היוקרה. חלק משינוי זה כלל את רכישת "ג'יבנשי" ואת מינויו של המעצב הבריטי האנונימי, ג'ון גליאנו, למעצב הראשי של בית האופנה שהחל להעלות אבק. אחרי שעשה שם חיל, גליאנו נשלח לרענן גם את המותג הראשון שרכש ארנו, "כריסטיאן דיור". ניסיונו של ארנו בעסקים סיפק לו את הכוח ואת הידע שהוא צריך, כדי לבנות מחדש את החברה, והכשרתו כפסנתרן קלאסי עזרה לו בהבנת המורכבות של יצירה באשר היא. שילוב זה סיפק לו בסיס חזק, שאיתו החל לבנות את העתיד של LVMH.
ארנו המשיך לרכוש מותגי יוקרה לאורך שנות התשעים, ביניהם ספורה, הרמס ועוד מספר תוויות מוכרות ואהובות. במהלך אותה תקופה לא נחסכה ממנו ביקורת בקרב אנשי עסקים על הקונצרן המפואר והמתעצם שלו. בשנת 1997 ארנו הביא אל בית "לואי ויטון" המפונפן, מעצב אמריקני צעיר ולא מוכר בשם מארק ג'ייקובס. בואו של ג'ייקובס סימל לימים מקפצה אמנותית ופיננסית למותג המזוודות המפורסם.
ד"ר ציפי שפרלינג, המתמחה בעסקים משפחתיים ובאופן בו הם מוצאים פתרונות עסקיים משפחתיים, הציגה אתמול בכנס מיוחד של המכללה האקדמית תל-אביב יפו, את סיפור הצלחתו ברנרדר ארנו. ד"ר שפרלינג אומרת, כי דווקא העובדה שארנו מחזיק בעסק משפחתי מסייעת לו לעשות את ההשקעות המורכבות האלו שגרמו ללא מעט הרמת גבות "ארנו אומר 'כשבא אלי צעיר עם ניסיון יצירתי, גם אם אני לא רואה את המסחריות של זה, ברור לי שהוא רואה לנגד עיניו את המסחריות של זה'. בן אדם יצירתי במיוחד רוצה לראות את היצירות שלו ברחוב. ועל כן ארנו אומר שהוא סומך על אותם צעירים". ד"ר שפרלינג מוסיפה, כי בעסקים משפחתיים "מחיר הטעות הוא שונה, יש גם שיקולים של העצמה, של האצלה כלפי הדור הצעיר וזה מה שגרם לכך שארנו עשה כל מיני צעדים שמשקיעים הרימו גבה מולם".
העתיד כולו שלו (ושל היורשים שלו)
עם הכלכלה המשתנה של המאה ה-21, ארנו גילה שעשירי העולם רוכשים פחות ופחות את מוצרי היוקרה הנכספים שלו. מותגים רבים של התאגיד נאבקו כדי להמשיך להרוויח ולהישאר עם הראש מעל המים. ארנו, לעומת זאת, המשיך להתמקד באיכות ויוקרה. למרות כל הבעיות הכספיות אליהן נקלעו חלק מעסקיו, הוא עדיין הקפיד לשמור אחיזה הדוקה על רוב מותגי היוקרה הידועים בתעשייה. אחת הרכישות האחרונות שלו הייתה הקנייה של בית התכשיטים היוקרתי "בולגרי"
גם הרכישה של בולגרי עוררה לא מעט ביקורת. ד"ר שפרלינג מסבירה כי הוא קנה את בית התכשיטים ביותר מפי שניים מהמחיר המוערך שלה ועוד בתקופת מיתון. "גם היום הבנאדם הזה מסתובב עם כיסים מלאים בכסף מזומן, החברה מרוויחה כל הזמן והוא עושה כל הזמן רכישות. היום יש לו מעל ל-60 מותגי יוקרה וברור שהוא שכנע את הקונים שהם צריכים את זה. לארנו יש תאוות רכישות ומגלומניה אדירה. רק חמשת ילדיו יהיו בעלי המניות בחברה והוא רוכש ורוכש כדי שהמשפחה תוכל להמשיך ולהחזיק בעסק גם בשנים הבאות. עיקרון הטווח הארוך עליו הם מסתכלים, גורם להם לא לאבד את הראש בזמן משבר והם יכולים לנצל אותו. כך גם היה עם בולגרי. הוא מסתכל קדימה ורוצה שהילדים שלו יחזיקו את המניות להמשך ובולגרי התאימה מאו לפורטפוליו של המותגים שלו".
ארנו מוכר גם כשגריר תרבותי של צרפת, והיה בעל תפקיד דומיננטי בפיזור המתחים בין צרפת וסין במרוץ לאולימפיאדת בייג'ינג. השנה התאגיד LVMH אף רכש נתח בחברת הלבוש הסינית הטרנדית, 2012 LOWLIGHT. שירותיו זיכו אותו גם בעיטור האזרחי הגבוה ביותר בצרפת, "קצין של לגיון הכבוד".
הוא התחתן פעמיים ויש לו חמישה ילדים מנישואיו. בין כל הביזנס המטורף ולוחות הזמנים הקדחתניים, הוא תמיד דואג לכך שמשפחתו עדיין תקבל את מלוא תשומת הלב ממנו. בביוגרפיה שלו, "תשוקה למותרות", הוא מצהיר שהוא עדיין מקפיד לאכול ארוחת בוקר עם שני בניו הצעירים כמעט בכל יום.
בעשור האחרון ארנו נבחר פעמיים על ידי המגזין "טיים" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם, ובענף האופנה בפרט. הוא איש של סטייל, והוא אירופי טיפוסי כשזה מגיע לסגנון חיים. בניגוד לעמיתיו האמריקניים והבריטיים, הוא אוהב לבלות את זמנו בנגינה על פסנתר וגם הכושר הגופני שלו תמיד היה מושא קנאה של אנשי עסקים אחרים, הודות לאהבתו לטניס. הוא חובב יינות וקוניאק משובחים, ובכלל, את הצלחתו בעסקי ה"לייפסטייל" ניתן לייחס לסטייל, התחכום והמעמד, שהוא משקף מכל היבט של אישיותו שלו. אך השאלה בעינה עומדת – האם הוא באמת מתחמק ממיסים? התשובה היחידה בשלב זה היא: ימים יגידו.