גם אם אתה עובד לפרנסתך במקום הכי מרתק בעולם, ישנם בוודאי לעיתים רגעים שבהם אתה מסתכל בייאוש על השעון ומחכה שהיום ייגמר. אבל כמו כל דבר אחר בחיים, הכל עניין של יחסים; יש אנשים שעבורם כל יום מייסר וחסר ייחודיות בעבודה הוא בסך הכל המשך ישיר ליום מייסר וחסר ייחודיות שהגיע לפניו. בפעם הבאה שאתה מתלונן על שיעמום, תיזכר באנשים הללו ותבין שבעצם אתה לא באמת סובל בעבודה.
בודק צבע
ישנם תקופות בחיים בהן מתעורר הצורך לחדש: הקירות מתקלפים, הצבע דהה והכתם הנוסטלגי מהספגטי על הקיר מתחיל לאבד מקסמו. בנקודה הזו רבים מזמינים מומחים שיבצעו את עבודת התיקונים עבורם. אך כיצד תדע שהצבע על הקיר התייבש מבלי להחליף את הצבע הטבעי שלך לירוק פוקסיה? בדיוק בשביל הנקודה החשובה הזו משלמים לקית' ג'קסון, האיש שתפקידו לבדוק אם הקיר התייבש.
"אנשים צוחקים ומשתעשעים מאד כשאני מספר להם על העבודה שלי", מספר ג'קסון, "אמנם מדובר בעבודה משעממת אך חשובה במיוחד". עיקר עבודתו של ג'קסון מתנהלת בעבודות ממשלתיות ועירוניות, הקצובות בזמנים קצרים. כאשר מנהלי תחנת הרכבת מעוניינים לפתוח אותה שוב לכניסת נוסעים, נשלח ג'קסון לבדוק באמצעות אצבעותיו האם הצבע כבר יבש. "להסתכל על צבע מתייבש אמנם נשמע קל, אבל זה יכול להיות די מתסכל לפעמים", מסביר ג'קסון, וטוב שכך, אחרת עוד היינו טועים לחשוב שמדובר בקריירה מרתקת.
שופט טניס
כבר בתחילה נציין שישנם מקרים יוצאים מן הכלל בקטגוריה הזו, והם נוצרים במשחקים בין יפהפיות אקזוטיות בשמלות קצרצרות או במילים אחרות: אנה איבאנוביץ' מול שראפובה. אבל בכל מקרה אחר מדובר בעבודה מייגעת ומייאשת עד כדי תסכול מוחלט. חשוב לרגע שהיית צריך לבלות 3-4 שעות בממוצע במרדף נוקע צוואר אחרי כדור ירוק, רק בכדי לקבוע מי יהיה האיש שאותו תצטרך לראות חובט לפחות עוד 3-4 שעות בממוצע בשלב הבא.
אם זה לא מספיק מייאש, עבודת שופט הטניס כוללת גם את הקראת התוצאה העדכנית אחרי כל נקודה ונקודה. אם יצא לך לראות פעם משחק כזה, בוודאי תסכים איתנו שמדובר בקולו של הייאוש המוחלט. עד כדי כך הפך האיש הזה לחסר תועלת עד שאפילו סמכויות ההחלטה הספורות שהיו בידיו פעם נלקחו ממנו לטובת תוכנת מחשב מתוחכמת. אנחנו מתפלאים שאף אחד מהשופטים האלה עדיין לא קפץ ראש מהכיסא הגבוה עליו הוא יושב.
מאבטח בקניון
בראיונות הקבלה לעבודה כמאבטח בקניון מסתירים את הפרט החשוב הזה מן המועמדים, אבל זה המקום לציין שהסיכוי של המועמד למות משעמום במהלך העבודה הזו גדול יותר מכל סיכון אחר שיעמוד בפניו. זה לא שישראל הפכה למקום בטוח ושקט עם השנים - בדיוק להיפך, אבל כשמסתכלים על חלק גדול מהאנשים שעומדים בשערי הקניונים מבינים שהדבר הכי קטלני שיוכלו לעשות במקרה של סכנה הוא לפהק לעברה.
נציג תמיכה
כמה פעמים כבר קרה לך שהתקשרת למוקד שירות כדי לקבל סיוע בתקלה שקרתה למכשיר חשמל שרכשת, רק בכדי לגלות שבצד השני יושב סוג של זומבי ממוחשב? השעמום שנוצר מהצורך לענות לאותם אנשים על אותן שאלות בכל פעם מחדש, גורם לנציג התמיכה לאבד את כל כישוריו הסוציאליים לטובת שורה של תשובות שאינן בהכרח קשורות לשאלות ששאלת
הזומבי: "ערב טוב מדבר זומבי, במה אפשר לעזור"
אתה: "שלום, קניתי מחשב חדש ואני רוצה להתקין אותו, אתה יכול לעזור לי?"
הזומבי: "סגרת את כל החלונות, מחקת את ההיסטוריה והקוקיז?"
אתה: "מה קוקיז? איזו היסטוריה? עוד לא הרכבתי את המחשב, אני צריך עזרה"
הזומבי: "טוב, תכבה את המחשב ותחכה שתי דקות, אחרי זה תדליק עוד פעם ונבדוק"
אתה: "מה לכבות?? עוד לא הדלקתי אותו אף פעם!!
הזומבי: "אני מצטער אדוני, הבעיה היא אצלך, זה כנראה וירוס. נסה להתקין תוכנת ניקוי ולערוך בדיקה עד שהמחשב יידלק"
קופאית בסופר
את תהליך האבולוציה של קופאיות בסופר אפשר לזהות על פי מהירות התגובה. ככל שדרך ההתנהלות איטית יותר, כך ברור שנפלת על קופאית ותיקה יותר, שיודעת שאין שום סיבה למהר. הרי בסופו של דבר מיד אחריך יגיע לקוח נוסף עם עגלה מלאה ומוצרים זהים, שגם אותם היא תצטרך להעביר במסוע האינסופי הזה שנראה כאילו לא יעצור לעולם. העייפות הכרונית כל כך גדולה עד שבמקרים מסוימים נדמה כאילו היא מצליחה להירדם בעיניים פקוחות.
גם יתר הפעולות אותן מבצעת הקופאית מדי יום הן חלק מתהליך מונוטוני בלתי נגמר, שלפעמים נראה כאילו נעשה בינה לבין עצמה: היא שואלת אותך אם אתה חבר מועדון, תוך כדי שהיא מציעה לך מוצרים בהנחה, מוסיפה קופונים לבריכה (אחרי קניית חמישה כרטיסים), עיתון במתנה וטלוויזיה 42 אינץ' ב-86 תשלומים בלי ריבית. בסיום היא קובעת שאתה לא צריך שום דבר מזה, מזמינה משלוח, מבטלת אותו עם כרטיס מנהל ומעניקה לך כרטיס שני בהנחה להצגת ילדים, למרות שמזמן עברת את גיל 30.
מקפל מגבות במלון יוקרה
עד כמה שתתקשה להאמין לכך, המגבות שמחכות לך במלונות היוקרתיים בארץ ובעולם לא מגיעות למקומן באופן אוטומטי כשהן מדיפות ריח נעים. בכל אחד ממעונות האירוח המפוארים הללו יושב אדם שתפקידו לנהל את כל הליך הכביסה מהפינוי ועד ההצבה בארון: טיפול במכונות, מיון המגבות, קניית חומרי הניקוי, ההלבנה והנוזלים הריחניים, אידוי, גיהוץ וקיפול כל אחת מהן באופן אישי. שמועות מספרות שמרוב שעמום הוא לפעמים נכנס בעצמו לתוך המכונה ולוחץ על הפעלה רק כדי להתעורר מעט.
שוער כדורגל
גם במקרה הזה ישנה חלוקה מאד ברורה בין שני סוגים של שוערים: שוערים של קבוצות תחתית – תחום ששייך הרבה יותר לכתבת העבודות הכי מסוכנות שלנו. בכל זאת, קצת קשה לעמוד לבד בכל פעם מול חלוצי יריב אכזריים שמתעקשים לירות לעברך כדורים במהירות ובעוצמה ממוצעת של מטוס קרב. אבל ישנם גם שוערים שעוברים דקות ארוכות, שעות ולפעמים גם שבועות מבלי לעשות דבר מעניין.
בנוסף לשעמום הגדול של שוער ברמות הללו, ישנה גם תחושת הקיפוח הבלתי נגמרת של האיש שנותר מאחור בזמן שכל היתר מכייפים. במקרים טובים במיוחד עומד השוער מתחת לטריבונות של אוהדי יריבה שנואה במיוחד. כאן מתמלא הזמן הפנוי שבין התקפה אחת למשניה בניסיונות להתחמק ממגוון תפוזים, עגבניות ונוזלי גוף שמושלכים עליו מהיציע. זה מה שנקרא "יום מעניין בעבודה" עבור אנשים מסויימים.
עובד בפס ייצור
מאז ומעולם נחשב פס הייצור למקום המייאש ביותר עלי אדמות. עבודה סיזיפית ומונוטונית, בה עוסקים אנשים טרוטי עיניים שהפכו במהלך השנים כמעט לחלק מן המכונה עליה הם עובדים. יכולנו לנסות ולהסביר את התופעה הזאת במילים, אבל למזלנו הקולנוע עשה זאת הרבה יותר טוב מאיתנו. עבור כל מי שלא הבין מה כל כך בעייתי בחזרה על אותן פעולות במשך שעות מדי יום, נולדה הסצנה המופלאה הזו של צ'רלי צ'פלין מתוך "זמנים מודרניים".