האסיר אילן טסלר, שרצח את אשתו אורסולה גלוק במהלך טיול בדרום אמריקה ב-1997, הפך לאימת חברת "ד.ד.ש" – זכיינית הקנטינות מטעם שירות בתי הסוהר הפועלת בכל מתקני הכליאה ברחבי הארץ. זאת לאחר שגרם לה בשנים האחרונות לנזק של מיליוני שקלים.
טסלר למד את השיטה לעומק בכלא. הוא הגיע למסקנה שהחברה המספקת לאסירים מוצרים בקנטינה התעשרה על חשבון האסירים, כך לטענתו, והחל להגיש נגדה תביעות ייצוגיות במיליוני שקלים. "הוא עבר על כל המחירונים בקנטינה, בדק כל פריט ופריט", שחזר אחד האסירים שהכיר את טסלר, "הוא למד את החומר, פנה לעורכי דין ותבע את החברה. הם לא הבינו מאיפה הוא צץ".
ב-2012 הגיש טסלר את התביעה הראשונה שלו נגד החברה, בטענה שהיא מפקיעה מחירים לאסירים ומתעשרת על חשבונם. לאחר כמה דיונים הגיעו פרקליטיו של טסלר להסדר פשרה עם החברה, ונקבע שהיא תחזיר לאסירים כשני מיליון שקל על הפקעת מחירים. טסלר קיבל תגמול של 200 אלף שקל ועורכי דינו כ-600 אלף שקל עבור שכר טרחה.
אלא שזו הפכה רק ליריית הפתיחה במאבק של טסלר בחברה, שגרם לו להתעשר מאחורי הסורגים. לפני כארבע שנים הוא הגיש תביעה נוספת נגד החברה, שוב בטענה שהיא מפקיעה מחירים. לדבריו, החברה הורידה מהמדפים מוצרים זולים והציעה בין השאר לאסירים לרכוש מוצרים יקרים יותר.
כך למשל, הוא טען שנעלי נייק שהחברה התחייבה למכור ב-500 שקל נמכרה ב-599 שקל במקום. בתגובה, החברה טענה כי הנעל אזלה מהמלאי והיא קיבלה אישור למכור סוג אחר במחיר גבוה יותר. בנוסף הוא טען כי מחיר הקרקרים באריזות יקר מהמחיר שנקבע מראש, מאחר והמוצרים הזולים הורדו מהמדפים. בתשובה לטענותיו הצהירה החברה כי יש לדחות את התביעה על הסף משום ששב"ס מפקח עליה ואסירים הרוכשים מוצרים אינם רשאים לתבוע אותה. החברה אף טענה כי טסלר הוא "תובע סדרתי", שלא מייצג את כלל האסירים ולא פועל בתום לב.
למרות זאת, בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע כי "ד.ד.ש" מנהלת פעילות מסחרית בכלא, וכי בין האסירים לחברה יש יחסי עוסק-צרכן ולכן יש עילה לתביעה שהגיש טסלר. "תכלית חוק הגנת הצרכן מתקיימת שכן מטרתו להבטיח הגינות בין הצרכן לעוסק ולהבטיח שהעוסק לא ינצל את מעמדו", פסקה השופטת חנה קיציס.
לדברי השופטת, טסלר הוכיח בשלב המקדמי שהיו אי התאמות רבות בין סעיפי המכרז בו זכתה החברה, ואלה מקימות את יסודות עילת ההטעייה הצרכנית. השופטת דחתה גם את הטענה כי טסלר תובע סדרתי, וציינה כי הוא הוכיח שטענותיו נכונות בתביעה הקודמת.
החברה הגישה בקשת ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון, וטענה כי פעולותיה אינן מהוות הטעיה צרכנית ושמדובר לכל היותר בהפרת הסכם שהאסירים אינו צד בו אלא שב"ס. אלא שגם הפעם דחה השופט עופר גרוסקופף את בקשתה. משמעות הדבר היא שייתכן שטסלר שוב יגיע לפשרה עם החברה, ויגרוף לכיסו כסף רב.
"טסלר הוא כאב ראש גדול לשב"ס, הוא גאון אבל גם קוץ בגרון", הסביר אחד האסירים, "הוא מצא דרך להתפרנס בכלא מתביעות ומצליח לו. הוא פשוט מתעשר מהכלא זה מטורף, נהיה מיליונר רק מהתביעות. הרבה אסירים מקנאים בו".
טסלר הוא דמות מתעתעת. יש הטוענים כי מדובר בגאון, אביר זכויות האסירים שנלחם למען הצדק. אך כל זה מתגמד לעומת העובדה שהוא רוצח אכזרי, שרצח את אשתו כדי לקבל את כספי ביטוח החיים שלה.
בינואר 1997, טייל טסלר בפרו עם אשתו ד"ר אורסולה גלוק שהייתה חוקרת סרטן מגרמניה. השניים חגגו את ירח הדבש שלהם, וצילמו סרטי וידיאו רבים בהם הם נראו שמחים ומאושרים. כשהגיעו למקום שומם בשביל האינקה, בדרך למאצ'ו פיצ'ו, ירה טסלר באשתו הטרייה למוות. לטענת התביעה בגרמניה, טסלר תכנן לרצוח אותה כדי לגרוף לכיסו את כספי ביטוח החיים שלה.
להגנתו טען טסלר כי גלוק נורתה למוות על ידי שודדים: "ירו בה כדור בראש כשהיא ניסתה להגן עליי, ואז נמלטו מהמקום". בית המשפט בגרמניה דחה את קו ההגנה של טסלר והוא נידון ל-30 שנות מאסר בפועל, אותם ביקש לרצות בישראל.