כמעט כולנו ידענו שזה מגיע, אבל ספק אם מישהו תיאר לעצמו באילו נסיבות יבחר ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, לרדת מהבמה. האיש שסלל את דרכו אל הפסגה על אף תדמיתו השנויה במחלוקת, שהצליח להרגיז כל קבוצה אפשרית בציבור האיטלקי - מנשים ועד ארגוני שמאל - שהרשה לעצמו להציב את אורח חייו הפרובוקטיבי אל מול עיני המצלמה בלי להתבייש, הולך הביתה בפעם השלישית דווקא על רקע המשבר הפוליטי שהשתלט על היבשת. אבל אם ההיסטוריה מלמדת אותנו משהו, ממש לא בטוח שזו הפעם האחרונה ששמענו מסילביו.
נדל"ן, תקשורת וכדורגל: עלייתו של טייקון
סילביו ברלוסקוני נולד ב-1936 למשפחה בת שלוש נפשות בעיר מילאנו, המקום שיהפוך למרכז עסקיו, זה שיהפוך אותו למיליארדר ושבו יגשים את חלומו להפוך לבעלים של קבוצת נעוריו. ב-1960 סיים לימודי משפטים ופנה מיד לתחום העסקים. תוך זמן קצר הפך ליזם נדל"ן מצליח במיוחד והכניס לכיסו מיליוני דולרים כתוצאה מפרויקטים ענקיים שניהל. אבל כל אלו היו רק אמצעי למטרה האמיתית שהציב לעצמו ברלוסקוני הצעיר: כניסה לתחום המדיה.
ב-1973 הוא מצליח להכניס רגל ראשונה לתחום עם רכישתה של חברת הכבלים הקטנה "טלמילאנו", וחמש שנים מאוחר יותר הוא משלים את רכישתן של תחנות נוספות בדרכו לייסד את קבוצת התקשורת "פינינבסט", שהפכה למפלצת מזומנים בשווי 113 מיליארד דולרים. החזון היה פשוט ומוצלח מאין כמוהו: מהפך בשוק התקשורת האיטלקי הנשלט על ידי הטלוויזיה הממלכתית, באמצעות שורה של ערוצים מסחריים בעלי אופי בידורי (דוגמנית שלא לובשת כלום מדברת על לייפסטייל? תגידו שזה לא מבדר). לאט לאט נפלו לידיו הערוצים המתחרים שלא הצליחו לעמוד בתחרות ועד 1984, קצת יותר מעשור לאחר שנכנס לראשונה לתחום, היה ברלוסקוני השליט הכמעט בלעדי של שוק התקשורת באיטליה.
בתוך כל אלו ביצע ברלוסקוני עוד עסקה קטנה ב-1984, שנראתה בזמנו חסרת חשיבות: רכישתו של מועדון הכדורגל הכושל ועמוס החובות של מילאן. שנתיים ועשרות מיליוני דולרים לאחר מכן, זכה המועדון באליפות איטליה ובגביע אירופה לאלופות, בדרכו לתהילה חסרת תקדים בתולדות הכדורגל העולמי. כיום נחשבת מילאן לקבוצה המצליחה ביותר בהיסטוריה של המפעלים האירופאים, רובם המכריע הגיע בזכות הכסף הגדול שהזרים ברלוסקוני למועדון.
הון ושלטון: העידן הפוליטי של ברלו
עם עוצמה כלכלית ותקשורתית כמו שצבר במהלך השנים, הייתה זו רק שאלה של זמן עד שברלוסקוני יחליט שמתאים לו לשחק קצת גם במגרש הפוליטי. זה קרה ב-1994 כשהחליט להקים את מפלגת "פורצה איטליה" ולהתמודד בבחירות. מסתבר שכשאתה הבעלים של שלוש התחנות הפופולאריות ביותר במדינה, כל הסיפור של תעמולה פוליטית ותקציבים הופך הרבה יותר פשוט ממה שנדמה. וכך, האזרח הקטן שהתלבט למי להצביע בבחירות ההיסטוריות ההן, ראה רק דבר אחד מול עיניו: פרצופו המחויך של סילביו שהבטיח לאיטלקים לא פחות ממיליון מקומות עבודה חדשים.
מכאן ואילך החלו שורה של מהפכים פוליטיים, בהם לא נלאה אותך כאן. הקדנציה הראשונה של סילביו נמשכה קצת יותר משנה, לאחר שהקואליציה שהקים קרסה. ב-2001 חזר שוב לכיסא ראש הממשלה לאחר שהבטיח לכרות ברית עם אזרחי איטליה, שבו יפחית את נטל המיסים, יפחית את האבטלה ויגדיל את הפנסיה. בפועל לא חל כל שינוי וברלו שוב מצא את עצמו מודח ב-2006, רק בכדי לשוב לכסא שנתיים מאוחר יותר בזכות אותן הבטחות. נשמע מצחיק נכון? רק האיטלקים האלה יכולים לבחור את אותם מנהיגים כושלים שוב ושוב.
בדיחות, מתיחות וחוסר טאקט
יכול להיות שהסיבה האמיתית לכך שהאיטלקים בחרו לתת לסילביו עוד ועוד צ'אנסים היא פשוט הבידור שסיפק להם האיש לאורך השנים. האהבה העצמית, חוסר הטאקט וחוש ההומור העוקצני, הולידו כמה מהסיטואציות המשעשעות ביותר בתולדות הפוליטיקה העולמית. במהלך הצילום המשותף בפסגת המנהיגים האירופאים ב-2002, הונצח ברלוסקוני כשהוא עושה קרניים לראש ממשלת ספרד. לאחר פגישתו עם ברק אובמה סיפר בקונגרס: "נראה לי ששניהם בדיוק חזרו מהים, הם נראו מאד שזופים".
כינוסים באופן כללי היו המקום שבו היה סילביו במיטבו. בפגישה מצולמת ב-2003 במהלך הכינוס הכלכלי בריסל פנה אל עמיתו הגרמני, גרהארד שרדר, ואמר: "בוא נדבר על דברים חשובים, גרהארד: בחורות וכדורגל, תתחיל אתה". ב-2010 הופיע בכנס כלכלי של נשים איטלקיות והכריז: "העצה שלי אליכם? חפשו חבר עשיר. זה יפתור את כל הבעיות". אבל השיא הגיע בשנה האחרונה בפגישת מדינות ה-G20, שהתכנסו כדי לנסות ולחלץ את מדינתו מהמשבר הכלכלי הקשה אליו נקלעה. במהלך הפגישה נרדם ברלוסקוני פעמיים לעיני מנהיגי העולם.
אבל עם כל האהבה שלו להקניט מנהיגים אחרים ברחבי העולם, הדבר שסילביו הכי אהב הוא פשוט לדבר על עצמו. ב-2001 טען בראיון: "יש לי מעט שיער כי המוח שלי כל כך גדול עד שהוא דוחף אותו אחורה". בראיון מאוחר יותר טען כי "עדיף להימשך לנשים יפות מאשר להיות הומו", בתשובה לסקנדלים שנקשרו בשמו, והוסיף "בכלל במקרים לא מעטים תמצאו שאני די נאמן". בהמשך יעץ לאיטלקים להמשיך לגדל נשים יפות וחיילים שיגנו עליהם והסביר שבכדי להיות עשירים צריך פשוט ללמוד ממנו.
סקנדל ושמו "בונגה בונגה"
אם יש דבר אחד שבזכותו הצליח ברלוסקוני להפוך בבת אחת למנהיג הכי שנוא והכי מעניין בעת ובעונה אחת, הרי שמדובר ביחסו לסקס בפרט ולנשים בכלל. ב-2009 החליטה אשתו השנייה, ורוניקה לאורו, לעזוב אותו בגלל שרשרת בשווי 6,000 יורו שהעניק לנערה בשם נעמי לאטיציה. ברלוסקוני טען כי לא קיים יחסים עם הנערה, אולם הוריה אישרו כי בילתה שבוע שלם בווילה הפרטית של ראש הממשלה. אנחנו בטוחים שהם רק אכלו שם ספגטי. ואפרופו "אכילת ספגטי", הנה סרטון שמדגים יותר מכל את הסגנון של ברלוסקוני.
ב-2010 כבר היה קשה לברלוסקוני הרבה יותר להסתיר את הראיות. נערת ליווי בת 17 ממוצא מרוקני בשם קארימה אל מחרוג', הידועה יותר בכינויה "רובי" , טענה כי קיבלה לא פחות מעשרת אלפים דולרים כדי להשתתף באורגיה סוערת עם 20 נשים נוספות בווילה הידועה לשמצה. החגיגה כולה זכתה לשם שנלקח מחגיגות מין בסגנון אפריקאי: "בונגה בונגה". במהלך המסיבות התבקשו הנערות להתפשט, הוצגו בפני המנהיג ואורחיו ונבחרו על ידי כל אחד מהם, לפני שהחלו לנהל עימם "דיונים פרלמנטריים אינטנסיביים" לתוך הלילה.
ברלוסקוני עצמו לא הסתיר את החגיגות ואף התגאה בהן. באחד המקרים הזמין פנה בטקס לתלמידות מצטיינות ואמר: "אתן נראות כל כך טוב עד שאני כמעט מתפתה להזמין אתכם ל"בונגה בונגה". כן, גם אתה חמוד, תבוא נדאג לך גם", הוסיף לתלמיד מצטיין נוסף ששהה במקום. בחגיגות הללו התארחו מיטב חבריו של ברלוסקוני, ביניהם מועמר קדאפי, סולטנים מארצות ערב ואף מנהיגים בולטים מהמערב. תמונות פפראצי שצולמו במקום הנציחו את החברות של סילביו משוטטות בעירום ברחבי המתחם.
ארגוני נשים וגופים פוליטיים רבים באיטליה דרשו מברלוסקוני לפנות את כיסאו בשל הבושה שהמיט על איטליה, אך הוא כפר בכל ההאשמות וטען כי מעולם לא שילם כסף בעבור מין ("זה לא כיף בלי המרדף"). נפילתו הגיעה, כאמור, דווקא על רקע המשבר הכלכלי החמור באיטליה, שנכסיו ספגו במהלכו הפסדי ענק. אך בעוד שאיטלקים רבים יאלצו בקרוב לקצץ משמעותית בהוצאותיהם, נראה לנו שאורות המסיבה בביתו של המנהיג השנוי במחלוקת ימשיכו לעבוד שעות נוספות גם בשנים הקרובות.