חייו של הרווק התל אביבי קשים מאוד. החל מהרגע שהוא פוקח את עיניו בבוקר וכלה בשנייה שבה השמיכה מכסה את ראשו, הוא במרדף תמידי. אחרי מה? אחרי הדבר הבא, כך זה נראה. אין לו היגיון. הוא לא רקם תכנית שטנית וגאונית לכיבוש העולם. לפי איך שזה נראה כרגע, זה גם לא יקרה לעולם. הפיתויים גדולים, שכר הדירה גבוה, העבודה מעיקה, הלימודים מציקים ויותר מכל נדמה כי הרווק התל אביבי קצת עייף. עייף מהחיים התל אביביים. החיים שתמיד דורשים קצת יותר ממה שיש לך להציע. העיר הזו, רווקים רבים יסבירו, קשה להם.
מהקיבעון המחשבתי לפאב השכונתי
יום חמישי, עשר בערב. עבר עליך שבוע קשה בעבודה והחלטת לצאת לבלות. קבעת עם החבר'ה, התקלחת, התארגנת ואתה מוכן ומזומן לצאת ולקרוע את העיר. החבר'ה עשו את דרכם אליך לדירה, התיישבתם, שתיתם כמה צ'ייסרים של ערק לחימום ואז נשאלת השאלה הגורלית: "אז מה, לאן יוצאים היום?". דממה. העורבים בחוץ נדמו. קול תקתוק השעון במטבח נשמע כמו שני פועלים פלסטינים שחוצבים בקיר ומנסים לחפור מנהרה לחאן יונס. "אה... אפשר לצאת למקום החדש בדיזנגוף", מישהו ינסה להתניע דיון. "לא בא לי מקום צפוף", אחר יבטל בבוז. "אוקי. אז אולי נלך ל...", וכך, ממש כמו בכל שבוע, תמצאו את עצמכם באחד מחמשת הפאבים הקבועים שלכם. אחד מהם אהוב במיוחד. "הפאב השכונתי", כמו שאתם תמיד קוראים לו.
אין בחורות נורמליות בעיר הזאת?
מוזר. בפאב השכונתי אף פעם אין בנות. לפחות בנות שעוד לא ראית. עקב העובדה המצערת הזו, הצלחת לעצבן כל מלצרית וברמנית במקום. באחת הפעמים הברמנית הג'ינג'ית עם הקעקוע של הדולפין על הגב כמעט זרמה איתך, או לפחות כך תמיד ניסית לשכנע את עצמך. "אחי, היא שאלה אותך אם להזמין לך מונית לאיכילוב", מישהו יזכיר לך באדיבות. "זה לא נקרא לזרום". משביתי שמחות. מה הם מבינים בכלל? מדי ירח מלא, כשבטעות משתחלות למקום נציגות בודדות של המין הנשי, אתה כבר לא הסכין הכי חדה במגירה כמו שחשבת. "סליחה, יש לך אש?", תנסה במגניבות יתר לשאול את הבלונדינית על הבר. "אני לא מעשנת", היא תענה בבוז. "ובכלל, אסור לעשן בפאבים". יופי, עוד מתחסדת. אמנם ההצלחה שלך לא כבירה, אבל אתה בהחלט יכול להתגאות במספר טלפון פה ושם. אבל, כפי שאתה ודאי יודע, זו רק ההתחלה. הקשיים מתחילים מכאן.
"אני אשים את הטיפ"
לתל אביבית הממוצעת יש דרך מאוד מיוחדת להראות את העצמאות שלה. יצאתם? ביליתם? נהניתם? אתה שילמת? מן הסתם. "אני לא מוכנה שתשלם עליי", הנסיכה מרגיעה אותך קצת ומוכיחה זיק של פמיניזם שבוער בעצמותיה. "אני אשים את הטיפ". בשלב הזה אתה מנסה להיזכר בכל מה שסיפרו לך בלימודי משפטים על אפליה מתקנת, אבל כל מה שאתה מסוגל לחשוב עליו זה האם תראה אותה עירומה בסוף הערב. ספוילר - כנראה שלא. היא עדיין מחלימה מהאקס שזרק אותה לרחוב והשאיר לה עשרה שקלים ואוכל לחתולים. אתה רוצה להכניס אותה למיטה? אתה צריך לעבוד, חביבי. שום דבר לא בא בקלות בעיר הזאת.
גונב ווי-פיי מהשכנים אה?
למרות ההילה סביב תל אביב, החיים הכלכליים שלך בכלל לא פשוטים. חמש משמרות עבודה בשבוע לא ממש מכסות הרבה. שכר לימוד, שכר דירה מופרז, חשבון טלוויזיה, חשמל, ארנונה, מים, אינטרנט, טלפון, קניות בסופר והרבה מאוד אלכוהול. וזאת רק ההתחלה. אז אוקי, בינינו, לא נספר לאף אחד שאתה גונב את ה"ווי-פיי" מהשכנים. עדיין, לא קלה דרכך. לראות את כל הגברים הנשואים האלו שמסתובבים לך בין הרגליים כל הזמן ומתרברבים על הדירה החדשה שהם קנו בפתח תקווה. "נחש כמה?", החבר הנשוי ישאל. "לא יודע", תענה. "נו, נחש, נחש", הוא יתעקש. "מיליון ומאתיים חמישים. היית מאמין?". כבר השתגעת? עוד לא? חכה, הוא תכף מתחיל לדבר על קושקושון. אף אחד לא רוצה לשמוע כמה הקטן פלט היום, ואיזה חיוך מקסים מקסים מקסים יש לו. הוא יצור קטן וקירח. כמה מקסים הוא כבר יכול להיות?
מי רוצה לעבוד ברמת גן?
הידעת? רווק מרוויח פחות כסף בעבודה מאדם נשוי שמבצע בדיוק את אותו התפקיד כמוהו. נכון, אלו עם אזיקי החישוק על האצבע לרוב נדרשים לפרנס מעט יותר נפשות ממך, אבל היי, אלכוהול זו גם פרנסה. ואגב, לא רק השכר שלך יהיה יותר גרוע, גם השעות זוועה. למי אתה חושב יקראו לעבודה בשישי ובשבת אם לא לך? "אבל, אני דתי שומר מצוות", תנסה לשכנע את הבוס. כן, זה בטוח יעבוד. שוק העבודה בתל אביב אכן גדול ומלא היצע, אבל מצד שני - שמעת פעם את המילה ביקוש? "אני מוכשר, חכם, אינטליגנט, רהוט, אחראי, מקצועי ודובר שבע עשרה שפות", תספר בראיון עבודה לתפקיד רוחץ האיברים האינטימיים במספרת הכלבים של שישו בדרום תל אביב. "תודה, אבל זה כבר לא רלוונטי. יש לנו דוקטורנט לפיזיקה שמתחיל בשבוע הבא". יופי, טמבל. בסוף תמצא את עצמך עובד ברמת גן. לא מפחיד?
יותר גבוה, יותר חזק, יותר מהר
כרווק תל אביבי צעיר אתה ודאי יודע שאתה אחד מיני רבים. עוד דג בים. כל בחורה שתראה בפאב, חמישה גברים כבר הסתכלו עליה קודם. כל עבודה שהגשת אליה את קורות חייך, עשרים כבר הגישו לפניך. כל דירה מגניבה וזולה שתמצא, חמישים כבר מצאו אותה קודם. כל מרוץ לילה למרחק עשרה קילומטר שתסיים, מאות יסיימו לפנייך. כל חתונה של חבר או בן משפחה, אלף דודות ישאלו אותך - נו, אז מתי נזכה להגיע לחתונה שלך כבר? החיים שלך, אם לא הבנת עד כה, קשים. ביום מן הימים אתה תתבגר, תתחתן, תמצא עבודה טובה ותעבור מהעיר הזו. קשה לך. התעייפת. בינתיים, אין לך הרבה ברירות. למזלי, אני גר בגבעתיים.