הכל יסתדר, אם ירצה הפוטין
מכירים את זה שבכל פעם שפוליטקאי ישראלי עושה פדיחה, מישהו ידאג לזרוק את המשפט: "רק אצלנו זה יכול לקרות"? בפעם הבאה שזה יקרה כדאי שתראו לו מה קרה השבוע לבחור האלמוני הזה, אובמה משהו, כשנפגש לדיון חשוב בנושא צמצום פריסת הטילים הגרעיניים עם המריונטה הרשמית של הנשיא פוטין, ראש הממשלה דימיטרי מדבדב. תוך כדי שהמיקרופון שמחובר אליו פתוח ביקש אובמה מעמיתו עשוי העץ, שיעשה לו מערוף וימתין עם קבלת ההחלטה עד אחרי הבחירות. כיאה לבובה טובת לב, הנהן מדבדב בשמחה וביקש זמן להפנות את הבקשה למושך בחוטים, והנושא כולו הפך לשיחת היום בארצות הברית.
כשחושבים על זה, הסיפור הזה נורא נוגע ללב כי הוא מראה שלא רק אתה צריך לתת דין וחשבון על כל צעד במשרד, גם גדולים וחשובים הרבה יותר צריכים להסביר את מעשיהם. ביבי זקוק לתמיכה של אובמה כדי לתקוף באירן, אובמה זקוק לגיבוי מהבוחר האמריקני כדי לקדם יוזמות, מדבדב זקוק לאישור בכתב על השעות שבהן מותר לו לצאת לשחק עם הפוליטיקאים, ורק פוטין לא חייב כלום לאף אחד. לפחות עד שתליין הדיקטטורים יגיע גם אליו.
שחר של חרופ חדש
נשבעים. יד על הלבלב. כל כך רצינו להישאר ערים בשביל תוצאות האמת מהפריימריז של קדימה. אירוע פוליטי סוער כזה לא נראה כאן מאז מסיבת הפיג'מות של מפלגת הגמלאים (עד שלא ראיתם את רפי איתן מענטז כמו ביונסה, לא ראיתם שמחה בחייכם). טוב נו, תפסתם אותנו. האמת היא שהיינו מעדיפים לצפות בסרט טבע על הרגלי ההזדווגות של גירית מצויה, לשמוע את זיווה מהאח הגדול מרצה על זהירות בדרכים או לראות ברצף את המהדורה השלמה של פרקי "פסוקו של יום – גרסת הבמאי".
אבל אז, כשקמנו בבוקר, התעורר בנו רגש אשמה. בכל זאת אנחנו אמורים להיות מעורים במה שקורה כאן, להתעניין נגד מי נפגין בקיץ הבא וכאלה. אז נכנסו לרכב בבוקר והדלקנו את הרדיו בציפייה לנאום הניצחון חוצב הלהבות של יו"ר האופוזיציה החדש, שאול מופז. כל כך הרבה כריזמה וברק היו שם (סתם נו, ברק לא היה שם. הוא בדיוק סגר עסקת נדל"ן) עד שהצלחנו להירדם שלוש פעמים, להימנע בנס מרצח המוני של חתולות מבוהלות, רוכבי אופניים תמימים והתנגשות חזיתית בשלט של אברום בורג אוכל שוקולד. ככה זה כששחר של יום חדש עולה לפתע על כולנו, לפעמים צריך קצת זמן כדי להתעורר.
התנגשות הטיטאנים 4: נקמת האובראדוביץ'
קשה להפריז באיכות הסדרה הנפלאה שמספקים לנו בשבועיים האחרונים הצהובים והירוקים. הארכות, דרמות, שחקן יווני עם שם של חרק נפוץ, נראה כאילו כבר ראינו כל דבר אפשרי בשלושת המשחקים הראשונים. בזמן כתיבת שורות אלו אין לנו עדיין מושג מה יתרחש במשחק מס' 4 הערב (חמישי). האם יוגב אוחיון שוב ילהטט? האם שאראס יתעורר בדיוק ברגע המכריע והאם השלשה הבאה של דייויד בלו תגיע משער 11? אבל דבר אחד בטוח: במקרה של ניצחון היינו מציעים לכולם, כולל כולם, להתרחק מאוברדוביץ'. זה בדיוק הרגע שבו הכדורים שרשם לו הרופא מפסיקים להשפיע.
נפרדנו כך
יש לנו רק שאלה אחת מייגן (אלא אם כן "רוצה להתחתן" עדיין רלוונטי): למה? למה להחריב את המוסד המפואר ביותר שנראה כאן בשנים האחרונים כדי להיכנס להיריון? אל תביני לא נכון, אין לנו שום דבר נגד ילדים (כל עוד הם לא מפרישים עלינו משהו) ופרו ורבו זאת באמת מצווה מגניבה, אבל בשביל מה זה טוב? אחרי הכל אנחנו מדברים על עולם אכזר, מלא מלחמות, עוני וסדרות כמו "גלי", לא חבל להשחית נפש צעירה במציאות קודרת כל כך? שלא לדבר על הנפשות הטהורות שלנו, שייקרעו לגזרים מהמחשבה שהביקיני לעולם לא יישב עלייך טוב כל כך שוב.
פנסיונרית, אבל זורמת
עם כל הכבוד ליכולת של קים קרדשיאן ולינדזי לוהן (וכשאנחנו אומרים כבוד, אנחנו מיד מוסיפים פחחחחח), לעשות כותרות, יש להן עוד הרבה מה ללמוד ממקצוענית אמיתית. אחרי שסיימה לביים עוד יצירת מופת בלתי נשכחת לקולנוע, התפנתה השבוע מדונה לקדם את הבושם החדש שלה. ומכיוון שכידוע לכולנו פורנו רך ואלכוהול ריחני תמיד הולכים יחד, לא באמת הופתענו לקבל את הדיווה בגרסת החלונות האדומים שלה: כולל מחוך ויקטוריאני, שפגטים שלא היו מביישים את נדיה קומנצ'י ומישוש עצמי כדי לוודא שכל החלקים החשובים עדיין במקום. ואולי זה עדיף, כי בגיל 53 ואחרי כל כך הרבה זמן על שולחנות הניתוחים, ממש לא היינו רוצים שמשהו בלתי צפוי יתנתק מהקונסטרוקציה הזאת וישוגר לעברנו.