אם אתה בזוגיות ארוכה, אתה כבר מודע לחלוטין להבדלים בין גברים ונשים. גם אם מדובר בזוגיות המאושרת ביותר עלי אדמות, משפחת קוסבי רק יותר מאושרת מזה, אתם רבים. יש דברים שאנו פשוט לא מבינים, זה לחלוטין באשמתנו, שגורמים לוויכוחים וחיכוכים בקשר הזוגי. יש דברים שהן לא מבינות, שלא בדיוק תורמים לחיים משותפים שלווים. קבל את רשימת המריבות הקלאסיות בין גברים ונשים. אם פספסת משהו, אתה כנראה לא נמצא בזוגיות מוצלחת. אם פספסנו משהו – הוסף בטוקבקים.
"איפה עושים את החג?"
קיצוניות הוויכוח הזה משתנה מזוגיות לזוגיות, אבל השורה התחתונה נשארת דומה: אתה רוצה לחגוג עם המשפחה שלך, היא עם שלה. מכיוון שהיא יודעת לעלות לטונים גבוהים יותר, לדמוע בקלות רבה יותר, ולשחק לך על המצפון בלי למצמץ, היא ככל הנראה תנצח - ועל הדרך תגרום לך להאמין שלהיפגש עם המשפחה שלך לחג השני של סוכות זה שווה ערך לערב ראש השנה, ליל הסדר ועל האש ביום העצמאות אצל ההורים שלה.
כמובן שיש נשים שלוקחות את העניין הזה למחוזות רחוקים יותר - ומעלימות את המשפחה שלך בהדרגתיות, כאילו שנולדת יתום מהורים, סבים ודודים. אין לך אף אחד בחיים, ולכן ברירת המחדל היא לעשות את החג או הארוחה אצל המשפחה שלה. מדי פעם אתה מוחה על קביעה זאת, ואז מתחילים הנימוקים שלה על הסיבות להעביר את החג אצל ההורים שלה. "מה, שנה שעברה היינו אצלכם", היא תגיד. לא יעזור שתענה לה: בסדר, אבל כמה חגים יש בשנה? לא נראה לך הגיוני שנעשה עוד חג אצלי? כאמור גבר, זה לא יעזור. וותר.
"למה אתה לא עוזר לי"
למה לא שמת נייר טואלט בשירותים, למה אתה לא מרים את האסלה, מה עם הזבל, מה עם הכלים. כל השאלות הנ"ל הן מגוון מייצג שבו היא מסבירה לך שהבית שבו אתה גר הוא בעצם לא שלך ומי שמנהל אותו (ואותך) זאת היא. גם במקרה הזה (וזהירות, הולך להיות מוטיב חוזר בכתבה) אתה יכול להתווכח. לפעמים, אם זה במהלך משחק (ר' סעיף נפרד בהמשך) אפילו באמת להתעצבן, אבל בסופו של דבר המטלה תיעשה. נשים לא תמיד מבינות איך הראש שלנו עובד. זה לא שאנחנו מזלזלים במטלות האלה, אנו פשוט לא שמים לב או שלא אכפת לנו. שימו לב: לא צריך לחשוף בפניהן את חוסר האכפתיות. הפיתרון המוצלח הוא התנצלות. "סליחה מאמי, שכחתי", יעשה את העבודה. ואז לעשות כמובן.
"למה אתה לא מקשיב לי"
המשך, כמעט ישיר, של הסעיף הקודם. "אתה לא מקשיב לי", היא תאמר לך. הרי אמרתי את זה כבר עשרות פעמים, היא תוסיף. נכון, מאמי, אתה תענה. אני מתנצל. מה זה עוזר לי שאתה מתנצל אם אתה לא עושה את זה, היא תשיב. "את צודקת מאמי, אני מתנצל", תוסיף שוב. אנו מבינים כבר את מעגל הקסמים הזה, נכון? לא צריך להמשיך ולהסביר.
"ביקשתי משהו אחר"
היא שלחה אותך לסופר, קנית פסטה מהסוג הלא נכון. אתה יודע שתצטרך לחזור, אבל אתה מתעצל. מחכה עד שהיא תשים לב. "מה זה משנה איזה סוג פסטה קניתי", אתה עונה, אחרי שבאופן צפוי לחלוטין היא שמה לב. "זה סוג בריא פחות", היא עונה. אבל טעים יותר, אתה עונה לה - רק בראש - בזמן שהיא מדברת. אתה ממשיך להתווכח, מנסה לשכנע, אבל יודע מראש שהקרב כבר אבוד. לסופר אתה עוד תחזור.
"אתה רואה יותר מדי כדורגל"
בסדר, ואת מדברת יותר מדי בטלפון או עושה יותר מדי קניות. אבל את לא רואה אותי מציק לך על זה, נכון? הנשים שלנו, ברובן, לא מכבדות יתר על המידה את המשחק הזה שנקרא כדורגל. הן לא מאמינות בו, לא מבינות מה העניין הזה שאנו מוצאים בו ולא רגישות מספיק לסוגיית ההפרעה במהלך משחק. אם אני רואה כרגע כדורגל, אפילו די שקוע בזה, למה להפריע לי באמצע? האם זה באמת הזמן המתאים לנהל את הוויכוח הזה? עכשיו את צריכה להגיד שאני רואה יותר מדי ספורט? את לא רואה שאני באמצע משחק?
"שכחת"
כל גבר יודע שאחת השאלות המלחיצות ביותר בקשר זוגי היא 'אתה יודע איזה יום היום'? אין גבר שלא יכול להזדהות עם החרדה שהשאלה הזאת מעוררת. מה, איזה יום היום, אתה חושב לעצמך בלב. מה שכחתי. יאא, איזה פחד. יש כמובן מדרג. אם מדובר ביום נישואין ששכחת, אבוד עלייך. זה יעלה לך. יעלה בכסף, יעלה בזמן ויעלה בסבל שלא יסתיים עד שתסיים לפצות אותה. אם מדובר בימים רגישים פחות – ענא עארף איזה עוד ימים היא רוצה לציין – מדרג הענישה יהיה בהתאם. אישה שלי, אתה צריך להגיד לה, אני אוהב אותך ולא מוצא צורך לציין את זה בימים. אם היא אישה ממוצעת, תשובתה תהיה 'אני לא מאמינה ששכחת'. היא לא תקנה את הבולשיט הזה, ואתה תשלם. אין מה לעשות. על טעויות משלמים.
"למה זרקת את זה?"
בטח כבר שמת לב שרוב המריבות הן כאלה שבהן היא תוקפת ואתה מתגונן. תהרוג אותנו למה זה ככה, אבל זאת עובדה. המין הגברי, ברובו, נוח יותר. פחות אכפת לנו משטויות. אבל הנה הזדמנות בשבילך למצוא איזון. למצוא משהו שבו אתה יכול להאשים אותה. הבית שלכם צריך להיות מסודר. עד כאן הכול בסדר. הבעיה היא עם המשמעות הפרקטית של עובדה זאת. היא זרקה לך גרביים? צא עליה. סידרה את הסלון כך שעכשיו אתה לא מוצא שום דבר? סיבה להתעצבן. בצורה מתונה כמובן, עדינה, כי אתה לא רוצה לעורר אותה. אבל שיישב לה בראש שגם היא לפעמים לא בסדר. זה לא רק אתה שעושה לה עוולות כל הזמן.
"אני חייבת לקנות נעליים"
היא פשוט חייבת לקנות נעליים. למה? ככה. כלומר, תמיד יש הסבר הגיוני. הגיוני מבחינתה. אבל בגדול – לא משנה אם התירוץ הוא אירוע משפחתי, לחגוג מאורע משמח או כל תירוץ אחר – דע שהסיבה האמיתית לכך שהיא פשוט "חייייבבבבתתתתתת" את הנעליים החדשות של הפירמה המאוד לא זולה ההיא. היא פשוט רוצה. אתה תנסה לשכנע אותה שזה לא רעיון טוב, שבדיוק היו לנו מלא הוצאות ושרק לפני כמה חודשים היא קנתה נעליים. אתה תצליח עם זה לדעתך? אם כן – ספר לנו איך ורשום על זה פאטנט. אתה הולך להיות אדם עשיר.