בתוך ים הפרצופים החדשים ששטפו את הפוליטיקה השבוע, גילינו שהמרדף אחרי הגנרלים עדיין כאן. מצד אחד זה קצת מבאס, מצד שני עם כל הפרופסורים המצמררים שמסתובבים ברחובות אולי זה לא רעיון רע כל כך. בינתיים אפשר להישאר קצת בבית, להשפיע על הבחירות החשובות באמת, ולהזדקן בשלווה עד שנגיע לגיל שבו המסיבה מתחילה. סיכום שבוע גברי
אני דווקא רציתי להמשיך, אבל היא ביקשה טיים אאוט
הדיון על הגיל הנכון להקמת משפחה עתיק ומייגע בערך כמו נאום בחירות של שאול מופז: לפני גיל 30 או אחריו, מיד אחרי החתונה או אחרי שהספקתם לראות קצת עולם לפני שתכבלו את גורל ההכנסה שלכם לחיתולים? הסיפור של רמג'יט רגהאב, ההודי בן ה-96 שהפך השבוע לאב המבוגר בעולם, ועל הדרך גם עושה סקס 3-4 פעמים בלילה, שופך אור חדש על כל הדילמה הזאת. כי תגידו מה שתגידו, אין הרבה חסרונות לילדים בגיל הזה: אתם לא באמת זקוקים לשינה, המזון גם ככה מימי, אף מבוגר עם ניסיון לא יעמוד שם מאחוריכם כדי להסביר למה אתם עושים לילדים נזק ושלא תבואו לבכות אחר כך, והמלמולים הלא מובנים שלכם תואמים לשלהם בשלב הזה. זה היה יכול להיות אחלה סיפור להתגאות בו לפני כולם, אלמלא הידיעה שרמג'יט מקבל בלילה אחד יותר אקשן מאשר קיבלנו במשך חודש. תלמדו ילדים, כל עוד אבא כאן להראות לכם איך חיים את החיים נכון.
דרוש גנרל
אני מוכן להתפשר: תיק הביטחון או שר ההגנה | צילום:
חדשות 2
רוחות של שינוי מבורך נשבו בשבוע האחרון בפוליטיקה הישראלית, כשהן מביאות עימן כמה תקוות מבטיחות. אחרי שבעשרים השנים האחרונות בעיקר החלפנו בין ההוא שאכזב אותנו לפני שתי קדנציות לבין זה שעשה זאת בקדנציה האחרונה, שמות מרעננים כמו סתיו שפיר, נפתלי בנט, מיקי רוזנטל ואחרים עוד יכולים לגרום לנו להאמין שיש בכל זאת סיבה להטריח את עצמו להצביע בבחירות האלה. מי שמחפש סיבות להישאר בבית בכל זאת ב-22 לינואר, ימצא אותן בעובדה שגם בימים אופטימיים כאלה, מה שממשיך לעניין אותנו הוא החיפוש אחרי המיליטריסט הקשוח שיסתכל לנסראללה בלבן של הזקן.
יעקב פרי, הרכש החדש של יאיר לפיד, הוא עוד הוכחה לכך שהפוליטיקה הישנה והמייאשת עדיין נמצאת כאן איתנו. זה לא שמדובר בדמות לא לגיטימית או מעוטת הישגים, להיפך. אלא שהמהות של הבאת אנשים כמו פרי למפלגות השמאל-המרכז נועדה לסמן וי על משבצת הביטחוניסט, להבטיח "שיהיה בעל בית". במציאות פרי עצמו נמצא כבר 17 שנה מחוץ למערכות הצבאיות, ואם ייכנס אי פעם לתפקיד יצטרך ללמוד ולהתעדכן לא פחות מכל מועמד נטול רקורד אחר שהיה מקבל את תיק הביטחון. זה לא שאנחנו נאיביים, הרבה מאד בולשיט עומד להיזרק כאן בחודשים הקרובים. אבל אם אפשר יהיה לבקש מראשי המפלגות להפסיק עם המיליטריזם הזול, זה ייראה קצת יותר אמין.
מה אתה קופץ?
אין ברירה נו, המעלית בשיפוצים | öéìåí:
AP
אי שם בעתיד יחזרו חוקרי אבולוציה אל השבוע האחרון ויציינו אותו בדברי הימים כנקודת מפנה בתולדות המין הגברי. כי בעבר, בתקופתנו כקופים, כל מה שנדרש כדי לדעת למי למי יש יותר כבוד היה להכות הכי חזק על החזה, לשאוג כמו מאיר איינשטיין אחרי גול ולטפח את הישבן האדום ביותר. מאז החלטנו אמנם לעבור לשתי רגליים, להפוך בני תרבות ולהמיר את צמרות העצים בדירת חדר עם שכירות מופקעת, אבל מטרת סימון הטריטוריה נותרה בעינה: לאותת לבנות המין היפה מי יגן עליהן טוב יותר מהסכנות האורבות בג'ונגל. ואז הגיע פליקס באומגרטנר והרס הכל.
שלא יובן לא נכון, אנחנו באמת מפרגנים לכל האירוע חסר הפרופורציות הזה של הקפיצה הגדולה בהיסטוריה. לקפוץ מגובה 38 קילומטרים, לשבור את מהירות הקול ולנחות בבטחה עדיף בהרבה על לקפוץ מגובה 38 קילומטרים, לשבור את המפרקת ולהימרח על מעבר חצייה. אבל כל הטררם הזה בשביל תשומת לב? קצת מריח לנו כמו מישהו שמנסה לפצות עם קפיצה גדולה על דברים קטנים. והצרה הגדולה באמת? עכשיו הוא גם העלה את הרף לכולנו. נראה אתכם מתחילים עכשיו עם מישהי בלי מרשם לאדרנלין וארבעה מיליון צפיות ביוטיוב. באמת תודה פליקס, לא יכולת לקנות רכב ספורט ולגמור עם זה?
סיפור אימה ישראלי
טוב נו, עכשיו יהיה לי יותר זמן להשקיע באוסף הטחול שלי | צילום:
חדשות 2
עזבו אתכם מדרקולה, חניבעל לקטר ומירי רגב, האיש שבאמת הצליח להקריפ לנו את הצורה מאז הילדות היה הפרופסור הפולני, שבסיוטי הלילה נהג לחפור לנו בקרנית עם איזמל, בעודו מזמזם שירי אהבה לבז'יז'ינה ממקיף לודז'. במשך 24 שנים הסתובב יהודה היס במסדרונות המכון לרפואה משפטית באבו כביר ובין כתיבת דו"חות לביס בסנדביץ' מעורב ירושלמי חשוד, נהג, לכאורה, לשמור חלקים מן הגופות שהגיעו למקום ואף לסחור בחלקם. במשך למעלה מעשור עוכבה הגשת כתב האישום נגדו (כן, גם יועצים משפטיים משקשקים), עד שסגן שר הבריאות, ליצמן, נשבר והחליט לפטר אותו סופית השבוע. מה שאומר שבכל רגע נתון, יכול פנסיונר מובטל, משכיל וכועס במיוחד לדפוק לכם בדלת, ולשאול אם יש לכם במקרה איזמל להשאיל. אנחנו לא יודעים מה אתכם, אבל נראה לנו שזה בדיוק הזמן הנכון לאמץ דוברמן.
פוטנציאל איז א ביץ'
מה, לא התרגשתם? אבל היה שיר עצוב | צילום:
Pool, GettyImages IL
בקולנוע, כמו בחיים, אין הרבה דברים מבאסים יותר ממישהו שלא מממש את הפוטנציאל. במשך שבועיים חלב הסרט על חזרתו של גלעד שליט את שלב הפור פליי עד תום, הביא אותנו מוכנים לערב בלתי נשכח – אבל לא הצליח לספק את הסחורה. וזה לא שהכוונות לא היו טובות: נינט גנחה את עצמה לשיאים חדשים על רקע התמונות ממגרש הכדורסל במצפה הילה וקלוז אפים על העיניים של גלעד נועדו לסמן לנו איזה חלק אמור להתחיל לטפטף אצלנו ממש עכשיו. מזכיר לכם משהו? כנראה שגם ליוצרי הסרט, שהציגו לנו מה שנראה יותר כמו פרק החזרה הביתה של מנצח ריאליטי. כזה שעצם הופעתו על המסך אמורה לגרום לנו לוויברציות בשרירי ה-SMS. אלא ששנה אחרי השחרור כולנו כבר אחרי האופוריה והרגש, מצפים להכיר את החייל השבוי קצת יותר לעומק. וכשכל מה שקיבלנו היה קולאז' של קטעים שראינו כבר מאות פעמים בעבר, מה הפלא שכל העסק הרגיש קצת כמו לקט?
הולכים לבוחר
מעולם לא רצינו כל כך עימות כמו עכשיו
לא נכחיש, זה די מחמיא לנו ש-12 מהנשים הלוהטות ביותר בישראל יתחרו בחודשיים הקרובים על הקול שלנו. קצת נחמה על כל יתר הנשים, שלא ממש מתחרות עלינו בשום שלב בשנה. בין אם כבר בחרתם לעצמכם פייבוריטית או לא, קחו את ההזדמנות ליהנות מתעמולת הבחירות הספציפית הזאת, ולתת לכל אחת מהן הזדמנות לשכנע אתכן. כי אם כבר להיות קול צף, אז רק בבחירות האלה.
