14b.jpg "פסטיבל אייקון 14 (צילום: איליה ברבנר)")
פיית הכרוב הכבוש ניגשת אלי מיד עם היכנסי למתחם "אייקון: מבעד למראה". "אנו מאמינים שהכרוב הכבוש צריך להיות מצרך בסיסי שיחולק חינם, אנו מוחים על ההגמוניה של חברות הבשר, צריך לשים קץ להנחה שכרוב כבוש הוא תוספת! הוא יכול להיות מנה עיקרית ואפילו קינוח", מכריזה הפיה בלהט אני מסרב בנימוס להצעה המפתה לטעום כרוב כבש מפחית וממשיך הלאה אל תוך פסטיבל אייקון, שהתקיים זה השנה ה-14 במתחם אשכול הפיס וסינימטק תל אביב בחול המועד סוכות. השנה התפרק הפסטיבל ברעש וצלצולים לשני אירועים שונים, אך פוליטיקות של גיקס הן לא הדבר המעניין ביותר שהלך שם.
ממבט ראשון נראה פסטיבל אייקון כמו מסיבת פורים מטורפת בכיתת המופת של בית הספר למחוננים. רוב האנשים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: או שאתה לובש תחפושת אנימה מטורפת שעבדת עליה בשלושת השבועות האחרונים, או שאתה עוטה טי-שירט בלויה עם בדיחה בקלינגונית שהסיכוי של מישהו מבחוץ להבין אותה שואף לאפס, שיערך ארוך ומקורזל ואתה מרכיב משקפיים. במילים אחרות: זו הפעם הראשונה בחיי שג'ינס במאות שקלים, משקפי ריי-באן ותספורת מעוצבת גורמים לי להרגיש מחוץ למעגל החברתי.
החלטתי שאם אני רוצה לעשות כאן כתבה ולספר לכם על מה שבאמת הולך בכנס אייקון אני צריך לנסות להשתלב.
פעם היית ילד כאפות, היום אתה מאגניב
אני מדבר עם נגה, בת 19 מירושלים. "רוב האנשים שמגיעים לכאן מתעניינים במדע בדיוני ופנטזיה, אבל אתה לא חייב לאהוב דרקונים ורובוטים כדי להשתלב. מה שכן, אתה צריך להיות בן אדם חברותי עם אי.קיו סביר. אתה לא תראה כאן פרחות מהרחוב, זה אולי מתנשא, אבל כשאתה חנון זה מה שיש לך. תראה, האנשים פה הם אנשים שבילדותם לא היו להם חברים, הם היו ילדי הכאפות של השכבה והיום הם המאגניבים. יש פה אנשים שהיו באים כטינאייג'רים חנונים לפני כמה שנים, הכירו פה והיום הם מגיעים כזוגות עם ילדים".
6c.jpg "פסטיבל אייקון 6 (צילום: איליה ברבנר)")
ובאמת יש באנשים האלו איזשהו סוד, סיפור שלא סופר. אני ממשיך לטייל ברחבי הפסטיבל. יש כאן דוכני ספרים ובגדי פאטיש, הרצאות על המשמעות הנסתרת של המראות בסדרה "באפי", סוף העולם ומדע בדיוני.
אחד הארועים המרכזיים של הפסטיבל הוא המחזמר "זומבי.קון", סיפור אהבה בין זומבי צעיר לבחורה מבית הספר שלו, מעין פרודיה מזמרת על "דמדומים" וסרטי זומבים. ניר קיטרו, מפיק ההצגה, מספר: "לפני כמה שנים שמתי לב לקטע שזומבים מתחילים לתפוס חזק בקולנוע, אז עלה הרעיון של לעשות הצגה על זומבים". רותם ברוכין, כותבת ההצגה מוסיפה, "כששמעתי על הרעיון ישר אמרתי 'זומבים? ג'יפה!' ובדיעבד המשפט הזה אפילו נכנס להצגה. אבל ברגע שהבנתי שאני הופכת את הזומבים לאנושיים ויכולה לשחק עם הרגשות שלהם הלכתי על זה".
ברחבי הפסטיבל מפוזרים שולחנות משחק, עליהם משחקים אנשים את משחק התפקידים "מבוכים ודרקונים" ועוד משחקים שאני לעולם לא אצליח להבין, ובחוץ נערכים קרבות סיף מאולתרים על חרבות קרטון.
c.jpg "פסטיבל אייקון 2 (צילום: איליה ברבנר)")
"הנשיקה הראשונה שלי עם דרדס כחול ענק"
נדמה שכנס "אייקון" באמת נמצא כמו כותרתו "מבעד למראה", במעין עולם מקביל, כזה שאנחנו, האנשים מבחוץ, לעולם לא נצליח להכנס לתוכו. אך שנייה לפני שאני מוותר על כל ניסיון להבין מה הולך כאן, עיניי צדות את טל, בחורה בת 30 שנראת לי שפויה מספיק כדי להסביר לי מה בעצם קורה באייקון.
b.jpg "פסטיבל אייקון 3 (צילום: איליה ברבנר)")
"כשהייתי בתיכון בכלל לא ידעתי שיש עולם כזה, שיש עוד אנשים כמוני. ידעתי שאני אוהבת באפי ותוכניות מהסוג הזה אבל לא ידעתי שיש לזה ז'אנר. כולם חשבו שאני מוזרה שאוהבת דברים מוזרים ואף פעם לא היו לי כל כך הרבה חברים. היה לי ידיד שהייתי מאוהבת בו שנורא אהב סטאר טרק, ויום אחד הוא לקח אותי לכנס של אוהבי סטאר טרק, שם הסבירו לי על העולם הזה של מדע בדיוני ופנטזיה והבנתי שיש עוד הרבה אנשים כמוני, שיש תופעה שקוראים לה פאנדום של מד"ב. התחלתי לבוא לכנסים האלה יותר ויותר, כאן כולם מקבלים אותך כמו שאתה. כשנסעתי ללמוד באנגליה גיליתי שיש שם כנסים דומים, אבל הרבה יותר גדולים. באחד הכנסים ראיתי גבר צבוע כחול שנראה כמו דרדס סקוטי ענק, אחרי זה הסתבר שהוא היה מחופש לדמות מספר של טרי פראטצ'ט, הסתובבנו יחד יומיים והוא נישק אותי והפנים שלי היו מלאות צבע כחול. אחרי זה נפגשנו בסוף השבוע ואחרי שנה עברנו לגור ביחד ואחרי עוד שנתיים חזרתי לארץ, הוא הצטרף אלי ומאז אנחנו נשואים באושר. ובכלל הרבה אנשים מכירים בכנסים האלה, יש גם סטוצים, קוראים לזה "קונבנשן פלינג". זה התחיל לתפוס חזק בגלל מופע האימים של רוקי. אנשים מגיעים להקרנות וכולם מתמזמזים עם כולם, יש אווירה של פרי-לאב, בנות עם בנות, בנים עם בנים, לגיקים יש ראש מאוד פתוח, הפנטזיה פותחת לאנשים את הראש לדברים שונים".
13c.jpg "פסטיבל אייקון 13 (צילום: איליה ברבנר)")
משחקי חרבות, כוסות וודקה ותחפושות סקסיות. דווקא לא רע פה
ואני כבר לא יכול לחכות, אהבה חופשית ובנות בתחפושות של אנימה נשמעים לי כמו שילוב מעולה. ואכן, כשהלילה יורד על כנס אייקון הדברים נראים שונה. ברחבת הכניסה אנשים עדיין מטילים את קוביותיהם באובססיה, אך ברחבה האחורית, על כרי הדשא, פרוסים להם המאגניבים שבין החנונים.
10c.jpg "פסטיבל אייקון 10 (צילום: איליה ברבנר)")
בין הנרגילה לכוס הוודקה אני מוצא את מקומי. על השולחן אני עדיין רואה קוביות משחק ולא בקבוק של "אמת או חובה", אבל אני מניח שחנונים צריכים להתבדל במשהו מההמון המטומטם. אין כאן אורגיות ענק כמו שהבטיחו לי, אך אנשים מוצאים אחד את השני וזה לא פחות סקסי מכל מסיבה או אירוע אחר. אחת לכמה זמן יש כאלה שמניחים כוס הוודקה ונלחמים עם חרבות מקרטון, אבל פתאום זה כבר לא נראה לי מוזר; יש דברים שעדיין לא אבין לעולם, אבל התרגלתי. מה שכן, כאן בלילה של אייקון אני מתחיל להבין שמתחת לתחפושות והחיבה לטולקין כולנו מחפשים את אותו דבר: מעט בירה, חברים וקצת סקס יעשו אותנו מאוד מאושרים. רק תהיה אחת נשארה לי, מתי לעזזל מתחילים לשחק סטריפ די.אן.די?
(2)g.jpg "פסטיבל אייקון 4 (צילום: איליה ברבנר)")