כשהתקרבתי לגיל ארבעים, לכל גבר שפגשתי היה מה לספר לי על המשבר הצפוי. הם ממש התנפלו עלי, כמו אימהות שעטות על כל אישה בהריון שהן רואות כדי להמליץ לה על חליטת סרפד כפתרון מוכח לטחורים. דבר אחד הם לא סיפרו לי הנבלות. סוד כל כך נורא שאנחנו לא מדברים עליו גם ברגעי גילוי הנפש העמוקים ביותר. ובדיוק בשביל זה אני כאן, כדי להכין אותך ליום הנורא מכולם. היום שבו האישה שלך תגנוב לך את המשבר.
אצלי היום הזה התחיל כרגיל, עם סחרחורת קלה ובחילה מתקדמת. הטקילות שתקעתי בסוף הערב התבררו כטעות. גררתי את עצמי למקלחת ומצאתי את עצמי מול דלת נעולה. כשדפקתי בנימוס, היא נתנה לי להיכנס, ואז התברר שבזמן שלקח לי להתאושש, היא הקיפה את העיר עם אופנים, עשתה שלושת אלפים חמש מאות כפיפות בטן וטיפסה על קיר בגובה של שלוש קומות. עכשיו היא מתקלחת לפני פגישת עבודה "ואם לא קשה לך תעשה סנדביצ'ים לילדים כי אני קצת מאחרת". למי שלא נמרח בשוקולד השחר אחרי לילה של בירות מאירלנד ואלכוהול ממקסיקו, אין מושג מה זו בחילה אמיתית. "ואל תשכח לשטוף כלים", היא הוסיפה בדרך החוצה. אפילו לא שאלה מה שלומי.
כשגונבים ממך את הדבר היחיד שנשאר לך
כשניסיתי להוריד את הג'יפה מהסירים, ניסיתי לחשוב מה הפך את האישה הביתית והמנומנמת שלי, שכל רכישת קרמבו לילד בדרך מהגן הייתה בשבילה סרט הרפתקאות, לגרסה הנשית של לאנס ארמסטרונג.. קרצפתי וסיבנתי ואז התחלתי להיזכר בפרטים מליל אמש. בעצם זו היא שהזמינה את הטקילות. היא גם הזמינה את הבחור ההוא לרקוד. נדמה היה לי שהם מכירים מאיפה שהוא, ועם איך שהיא נראית אחרי כל האופניים האלה, אין פלא שהוא הסכים. רק כשהידיים שלי התחילו להתפורר לכיור כמו ידיים של כובסת בת שמונים, הבנתי מה קרה. הבת זונה גנבה לי את המשבר, ואם זה לא מספיק היא גם מתמודדת אתו הרבה יותר טוב ממני.
האופניים החדשים שחוסמים את חדר המדרגות; הקסדות ומגני הברכיים משיעורי הטיפוס שאני מתרסק עליהם בכל פעם שאני קם להשתין; השעות בעסק החדש שהיא פתחה עם חבר מהחדר כושר; החברות החדשות שלכבודן אני צריך לראות טלוויזיה בלבוש מלא; השיפוץ במרפסת שעולה בדיוק כמו הגיטרה שכל כך רציתי. כל התופעות הללו הזדחלו אלי כשהייתי שבור מדי או שיכור מדי, או סתם לא שמתי לב.
מסתבר שאחרי כל כך הרבה שנים גם לה נשבר מהגוף שלה ומהעבודה שלה ומהבית שלה, ואפילו ממני, וכשהבנתי את זה היה מאוחר מדי. המשבר שלה עבר את נקודת האל חזור ואני אכלתי אותה פעמיים – גם כי מרוב שהיא עסוקה בעצמה, להשיג ממנה שנייה של אמפטיה נהיה קשה כמו להשיג חדר פנוי בתל-אביב, וגם כי להכניס שני משברים לדירה אחת זה כמו להזמין את ההורים שלה לגור אתנו. לא משנה איך נהפוך את זה, זה נהיה צפוף מדי.
רוצה מלחמה? סבבה. ניצחת
פתאום, אחרי שנים שבהן היה ברור מי נגד מי, מי קם בבוקר לילדים ומי זוחל למקלחת רק אחרי שהם יצאו מהבית, מי שוטף כלים ומי מביא פרנסה, דווקא בתקופה שבה אני זקוק ליותר אלכוהול בלילה, הרבה יותר שינה בבוקר ופחות עבודה בימים, אני צריך לצאת למלחמה. מלחמה על לילות מחוץ לבית כשהיא יוצאת עם חברות, ומלחמה על סופי שבוע, כי היא נוסעת לטפס על איזה הר בדרום ומישהו צריך להישאר עם הילדים.
אני לא ממש כשיר למלחמות, כזכור, יש לי משבר משלי לטפל בו, והאנג אובר נוראי וסימן כחול ליד העין – שוב נפלתי על הקסדה, עוד מעט אני אצטרך קסדה משלי רק כדי ללכת להשתין בלילה. אבל אני לא הולך לבכות כמו ילד אלא להתמודד עם זה כמו גבר אמיתי ולהכריז על כניעה זמנית. קחי את השבתות והלילות והבקרים. קחי מה שאת רוצה רק תעזבי אותי בשקט, תני לי לנוח וללב שלי להתמלא בחומצת משברים. יום אחד כשאחזור, כל השגעת שלך תיראה כמו הנג-אובר ממוצע אחרי לילה של טקילות.
בינתיים אני הולך לקפל כביסה.
מדד הזקפה: 0
אם כבר התחלת: אל תנסה אפילו לשחק אותה שזה אתה שהתחלת. והיא תסיים מתי שיתאים לה.
תדע שהלכת רחוק מדי: כשתשים שעון מעורר לשבת בארבע בבוקר, כדי שתספיקו לטפס לפני שנהיה חם מדי.