אוקיי, נסה לעקוב כי זה קצת מסובך: את המעקב הבא הזמין ממני אבא של ד'. ד' היא ארוסתו של מ', והאחרון הוא כלכלן צעיר בעל משרד השקעות במרכז תל אביב. עד כאן? אחלה. אז האבא רצה שאני אעקוב אחרי מ'. למה רצה? בתור התחלה, הוא אף פעם לא אהב את החתן-טו-בי שלו, וחיפש דרכים להפריד בין השניים. וכשהבת סיפרה לו ש-מ' מתחיל להישאר שעות נוספות במשרד, האבא קיבל את הסיבה המושלמת להוציא לפועל את מה שהוא תכנן כבר זמן רב: לשכור חוקר פרטי שימצא את כל הפרטים המלוכלכים על האיש. נכנס: אני.
הדבר הראשון שעשיתי אחרי שקיבלתי את התיק היה לבקר במשרד של מ', רק כדי לראות אם הוא באמת עובד במה שהוא סיפר לאשתו. פה לא היו הפתעות: האיש עבד, היו לו שותפים, פקידה, ועסק שנראה רץ ופעיל. המשרד עצמו – שהיה ממוקם בתוך בניין מגורים – לא עורר חשדות מיוחדים. הספיק לי סיבוב קצר בשלושת החדרונים הקטנים שהוא הכיל (הסברתי לפקידה שטעיתי בכתובת) כדי להבין שלפחות בשעות היום הבחור הזה הוגן למדי.
כמו רעם ביום בהיר. בערך
נשאר לי, אם כך, לחכות לערב. אז חזרתי הביתה וחיכיתי. ובזמן שאני מחכה – הארה. כוס הקפה שהחזקתי קפאה במקומה, עיניי נפערו, הציפורים הפסיקו לצייץ וכל זה. בדמיוני ראיתי שוב את המשרד של מיסטר מ' על שלושת חדרוניו הקטנים – והבנתי שמשהו שם בכל זאת לא היה תקין. לא למדתי אדריכלות אבל יש לי ראייה מרחבית לא רעה, ופתאום היה ברור לי שהמשרד היה קטן מידי יחסית לשטח שהיה אמור לתפוס. אין סיכוי שהחלל המצטבר של החדרים שראיתי תופס את כל השטח של הקומה הראשונה.
הצעד המתבקש הבא היה לקפוץ לעיריית תל אביב ולהוציא את התב"ע – התכנית של הבניין על דירותיו, שירות שכל אחד יכול לבקש, חוקר פרטי או לא. לצערי לא היו לי פה קשרים מיוחדים אז הייתי צריך לעמוד בתור כמו כל אזרח אחר. משעמם, לא צריך לספר לכם, אבל אחרי כמה שעות היו לי ביד צילומים של התכניות. ותראו איזה קטע – התרשימים הציגו דירה שהיתה כפולה לפחות בשתיים ממה שראיתי במשרד. אין, כשאתה גאון אתה גאון.
כמו תיבת נוח
הערב הגיע בסוף. חזרתי למשרד של מ', מיקמתי תצפית וחיכיתי. בשעה 19:00 הפקידה ועוד שניים מהעובדים יצאו משם. מ' נשאר בפנים. ואז, משעה 20:00 ועד 21:00 בערך התחילה זרימה של אנשים פנימה – חמישה או שישה זוגות של גברים ונשים, כולם לבושים באלגנט, כאילו הם הגיעו מינימום לאופרה ולא למשרד שסיים את שעות העבודה שלו.
התגנבתי למשרד והקפתי אותו כדי לחפש חלונות. אבל כל חלון שמצאתי היו מוגף וסגור, בלי חריץ אחד לרפואה שאפשר להציץ ממנו. אפילו התכופפתי כמו חובבן כדי להגניב מבט מתחת לדלת, אבל כל מה שראיתי זה חושך – מה שגם היה תמוה. מה עושה קבוצה כזאת גדולה של אנשים בחושך? אם עד עכשיו היתה קיימת האופציה שאולי מתנהלת שם איזו פגישה עסקית – לא שבאמת חשבתי ככה – האפשרות הזאת הפכה מזניחה לאפסית.
כמו שעון
הגיע הזמן להשתמש קצת בגדג'טים. אני צריך לראות מה קורה בפנים, לא יעזור. אז איך מכניסים פנימה מצלמה? היו לי כמה אפשרויות, ובחרתי במקורית מכולן: התקשרתי ללקוח שלי, והסברתי לו שאני צריך עיניים בתוך המשרד של החתן המניוק שלו. "תפסת אותו, אה?" הוא נשמע מבסוט. "עוד לא", הודעתי לו. "אבל אנחנו מתקרבים. מה שאני צריך זה שתקנה מתנה למשרד של מ', משהו גדול, שיהיה אפשר לתלות על הקיר. שעון קיר, נניח. תגיד לו שזה מתנה לכבוד החתונה שעוד מעט מגיעה. רק תראה לי את השעון לפני שאתה מוסר אותו".
האבא הסכים. אחרי כמה שעות הוא קרא לי והציג לראווה שעון שעלה לו כמה מאות שקלים. ההוצאה הכי משתלמת שהיתה לו, כפי שמיד תראו. לקחתי את השעון, פירקתי אותו ושמתי בפנים מצלמה אלחוטית. הרכבתי אותו בחזרה, ובדקתי שאין סיכוי שמישהו יזהה שיש מצלמה בתוך השעון אלא אם כן יחפשו ממש טוב. לא היה סיכוי כזה.
האבא עשה את החלק שלו בצורה מושלמת: הוא התקשר אליי אחרי כמה שעות וסיפר שהכול עבד, טוב, כמו שעון: השעון הורכב במשרד, ואפילו על הקיר שרציתי. עוד באותו ערב התמקמתי מול המשרד של מ', הפעלתי את המצלמה הנסתרת, וחיכיתי.
כמו סרט כחול
בשעה 19:00 כל הסיפור חזר על עצמו – העובדים יוצאים, ושעה אחר-כך מתחילים להגיע זוגות זוגות ונעלמים בפנים. ההבדל היחיד היה שהפעם יכולתי לראות מה קורה מבפנים – ותשמעו, אין גבול ליצירתיות: ברגע שהזוג הראשון נכנס פנימה, מ' הזיז ארון שנשען על הקיר ממול לכניסה. מאחורי הארון התגלתה דלת. וכשהדלת נפתחה, נגלה אותו חלל אבוד שגיליתי בתרשימים של העירייה.
ואז התחיל האקשן האמיתי.
הזוגות שהגיעו למשרד נכנסו לאותו חדר נסתר, והמצלמה שלי קלטה את כולם מתחילים להתפשט ולהפשיט. תוך דקות ספורות מה שהיה משרד משמים הפך למאורת סקס לוהטת. מ' הריץ פה עסק כפול – משרד לייעוץ השקעות ביום, מועדון חילופי זוגות בלילה. במשך שעתיים נפלאות צפיתי בחומר שלא היה מבייש את תעשיית הפורנו הישראלית: הרוב התבצע בתוך החדר הנסתר, אבל מידי פעם היו כמה שהחליטו שסקס על שולחן משרדי או כנגד מכונת צילום עושה להם את זה יותר. ואיפה מ' היה בכל הסיפור? ניחשתם נכון: חזק בתוך הקטע.
סוף דבר
התגובה של הלקוח שלי כשהראיתי לו את הסרט שצולם היתה צפויה למדי – הוא רתח מזעם. מצד שני, הוא גם לא הפסיק למלמל "ידעתי, ידעתי, ידעתי..." הוא לקח את הסרט (אל דאגה, הכנתי הארד-קופי) ורץ להראות את זה לבת שלו. מאוחר יותר למדתי שהחתונה, באופן לא מפתיע, התבטלה.
תיק סגור.
שעות עבודה: 15
קילומטראז': 50
הוצאות נלוות: שתי חפיסות סיגריות בזמן ההמתנה בעירייה.
מה למדנו: שחילופי זוגות בת"א זה עסק מפוקפק. עדיף לטוס לאמסטרדם.
